מה שהמים לימדו אותי

בין הסדקים

הניצוץ

בהתחלה מילים לא מסתדרות, המשמעות מתחמקת ממנה

אין בהן היגיון

היו פעמים שהרימה ידיים, לא חיכתה לניצוץ שיכה

לא חשבה שיגיע,

והיו אחרות

שהתעקשה וחיכתה וידעה שהוא מעבר למילה, עוד שורה לעבור והוא שם.

עוד רגע ויקרה נס.

כבר שנים שזה כך. עובד בשבילה כשהיא אובדת עצות

רק לתת לו להיכנס.

באמונה שיכולה

יודעת את הדרך אליו. יש להם הסכם, היא מתאמצת, הוא נדלק.

היא לא אחת שמתמידה, והינה איתו, מצליחה.

היא מרגישה אותו מתקרב, מפלס דרכו בין מילים עמוסות, מבולבלות, חסרות כוונה.

הוא מזדחל אליה כמו מאהב בשעת לילה חשוכה,

מאיר בה את האפלה, מתגבר על כל מה שלא רצתה לומר באמת

עוטף אותה ומאפשר לה להיות מה שיודעת

מדויק לה, מדייק את מילותיה, אוסף את כל הברקים שלה לאלומה אחת של אור

שמאירה את כל מה ששנים היה שלה בלבד.

מוציא אותה לאור.

*

כמה קצרה האהבה

כמה קצרה האהבה וכמה ארוכה השכחה, כתב אחד, משורר צ'יליאני ידוע, שנדמה שיודע אותה ואת מסתרי נפשה. שיכול היה לכתוב הלילה את העצוב שבשירים. במקום זה כתב בעצבות על אהבה. אהבה עצובה כזו שהלכה לאיבוד, ומידיו עברה לאחר. והוא זוכר לה חסד, והיעתקות נשימה, ורגע מזוקק של חמלה, ונזכר איך אהבה אותו וכמה אהבתו לא הספיקה לה, או שהייתה מדי, ואז נעלמה.

לא ידע לשמור עליה, והיא כמותו, עוטפת חזק, לא יודעת מתי מרפים, לא משחררת בזמן, עד שנגמרים לה הכוחות והוא עייף מלהכיל, עד שמבינה ששניהם עייפים מדי, לנהל מאבקים על החיים ועל אהבה שאסור ללבות, ומאבדים את הטעם והריגוש כצל יחלוף על פניהם, ישכיח מהם אהבה אסורה, ורק לעת ערב, כשיתבונן בירח, שפעם כתב לה שמושלם כמותה, ייזכר בעצב בעיניה שראו רק אותו ובכף ידה שאחזה בו חזק כל כך עד שהיה חייב לשחרר.

מזל שהלילה אין כוכבים בשמיים ואין תפילות להשיא. כמה קצרה האהבה, וכמה ארוכה השכחה. לא מצליח לשכוח אותה.

*

כוכב נופל

הוא יושב שם למעלה / מבטיח לה עולם ומלואו / לא אומר לה דבר / ואולי אם תאמין מספיק חזק / ואם תביט בו כמו שהוא אוהב / ככה, למעלה, בלי לומר דבר / רק בעיניים / היא בו והוא בה / אולי יוכל יום אחד / לרדת לשכון בליבה / ויפסיק את המרחק והנצנוץ והבלתי מושג / יהפוך את הכול לאפשרי / בשבילה / יהיה רק שלה / ואז לעת ליל / בחסות החשכה / כבר לא תצא אליו / מוכת טירוף / ותשכך הסערה / והכול ישוב על מקומו בשלום / והיא תחזור להיות מי שהייתה / רגע לפני שהרימה עיניה / וראתה שהוא זורח בשבילה / והיא תפסיק לחכות לו שיבוא / וכל המשאלות ייעלמו באחת / היו כבר כמה שנפלו מולה / היא יודעת כמה כוח יש לאחד שנופל / ומחליט לעזוב שמיים בשבילה / וכמה אומץ צריך כדי ליפול כך כשיודע / שיש המחכים חיים שלמים לשמוע קול נפילה

והיא לא תדע/ את שעל ליבו / כיאה לבן מלכות של מעלה / אורו המהבהב יסגיר לעיתים את כל המילים שלא אמר לה / והוא לא יֵדע משאלות ליבה הכמוסות / שהתחברו בה בעת שהביטה בו / שגם היא / כמו השאר / בסתר ליבה / חיכתה לו שייפול וכמה רצתה להיות שם ולראות / לנחם ולבקש / וכמה פחדה מהרגע הזה / שיבוא על שניהם / שיישמע קול נפילה / ויותר לעולם / לא תוכל עוד להביט בו בחסות החשכה / הרגע שבו יֵצאו שניהם לאור.

*