לילה שחור, אור לבן

לילה שחור, אור לבן

מבוא לגותיקה

מאת רקפת א. ידידיה

"לילה שחור, אור לבן", לכאורה שם בנלי. סיפורים גותיים, כמו רוב הסיפורים בקובץ זה, מתרחשים בלילה, או שהאירוע המכונן שלהם מתרחש בלילה, הלילה תמיד יהיה חשוך, גם אם יש כוכבים וירח מלא. אור לבן מוביל אותך במנהרה זוהרת אל מותך, ככה טוענים שנים רבות אנשים שהיו על סף מוות וחזרו משם. לא כך הבינו זאת האמנים הגותיים בסוף המאה ה-18.

ציר הזמן

הספרות הגותית המוכרת לקוראים היום היא ברובה מהמחצית השנייה של המאה ה-19, למשל, אנקת גבהים של אמילי ברונטה (1847), ג'יין אייר של שרלוט ברונטה (1847), המקרה המוזר של ד"ר ג'קל ומיסטר הייד של רוברט לואי סטיבנסון (1886), תמונתו של דוריאן גריי של אוסקר וויילד (1890), דרקולה של בראם סטוקר (1897), סיפורי צ'רלס דיקנס (נפטר 1870) וסיפורי אדגר אלן פו (נפטר 1849). אך בעצם, אלו למעשה סיפורים פוסט-גותיים, שנכתבו הרבה אחרי שוך ה-gothic craze המקורי, ששיאו לרוב מתוארך לשנים 1789-1813. אפילו פרנקנשטיין של מרי שלי, נחשב לגותיקה מאוחרת, ויצא באותה שנה (1818) שבה יצא ספרה של ג'יין אוסטין נורת'נגר אביי, המגחיך את התופעה של ספרי הספרות הזולה הגותיים (horrid novels כפי שאוסטין קראה להם).

מינרווה פרס

שנים האמינו שכל אותם ספרים שאותם מונה איזבלה ת'ורפ באוזני קת'רין מורלנד בנורת'נגר אביי הם שמות שאוסטין בדתה מליבה, אך בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, גילו שני חוקרים בריטים, מיכאל סדלייר ומונטגיו סמרס (Michael Sadleir and Montague Summers), שאלו ספרים אמיתיים לחלוטין וכולם מלבד אחד יצאו בהוצאת מינרווה פרס (Minerva Press) של וויליאם ליין (William Lane, 1745–1814), שפעלה בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. במאה ה-21 ספרים אלו זכו להוצאה מחודשת בהוצאה המתמחה Valancourt Books.

הגל הראשון של הגותיקה

הרומן הגותי הראשון הוא ספרו של הוראס וולפול הטירה של אוטרנטו (1764). כותבים חשובים אחרים בגל הראשון של הגותיקה הם קלרה ריבס (הברון האנגלי הזקן, 1777), ויליאם תומס בקפורד (ואטק, 1786), אן רדקליף (התעלומה של אדולפו, 1794 ועוד) ומתיו לואיס (הנזיר, 1796). סביר להניח שאתם לא מכירים אף אחד מהם. הם קצת איבדו את קסמם במהלך ההיסטוריה.

קדמו להם "משוררי בית הקברות" ומהם נזכיר את תומס פרנל (יצירת לילה על מוות, 1722), אדוארד יאנג (מחשבות לילה, 1742-1745, האיקוני והמונומנטלי ב-9 חלקים), רוברט בלייר (הקבר, 1743) ותומס גריי (קינה שנכתבה בחצר כנסיה כפרית, 1751).

אדמונד בורק – וספרו המשפיע על הנשגב

קו פרשת המים בהתפתחות רעיונות הגותיקה של המאה ה-18 הוא התזה של אדמונד בורק (Burke) שפורסמה בשנת 1757, חקירה פילוסופית אל תוך מקורותיהם של רעיונותינו אודות הנשגב והיפה (A Philosophical Enquiry into the Origin of Our Ideas of the Sublime and Beautiful), ספר משפיע מאין כמותו על התנועה הרומנטית בכללה ובעיקר על הזרם הגותי בספרות ובאמנות. למרות שעברו כמעט 250 שנה מאז נכתב, הספר קריא ביותר ואני קראתי באנגלית כמעט את כולו. בעוד רעיונותיו אלו של בורק הצעיר, זכו לתשומת ליבם של ענקים כמו דני דידרו ועמנואל קאנט, שהתייחס אליו מעט בזלזול ופיתח את רעיון הנשגב למשהו רחב הרבה יותר, היו אלו הרעיונות של בורק שזכו להד רחב בספרות ובאמנות, ואילו הוא הפך לפוליטיקאי, עסק בהגות מדינית כלכלית ולא שב יותר לעסוק באסתטיקה. כאשר התבקש להרחיב את חיבורו זה אחרי 30 שנה סירב בטענה שאינו מתאים יותר לספקולציות אבסטרקטיות (לדיון מורחב בספר, ראו להלן בחלק "הנשגב").

אמנות גותית

הרעיונות הגותיים לא באו לידי ביטוי אך ורק בספרות. היה להם ביטוי נרחב גם באמנות התקופה, החל מתנועת ה-gothic revival בארכיטקטורה (שהושפעה מסגנון הארכיטקטורה הגותי של ימי הביניים) וכלה בציורי נוף רבי הוד, שהם בעצם המקור לשם האסופה שבידכם, שכן ציור אחר ציור הם תיארו נוף סוער לילי ואפל, המופרע על ידי אור בוהק של סערה או של התגלות שמיימית. הציורים הידועים ביותר בז'אנר זה הם הציורים של ויליאם טרנר, למשל דייגים בים (Fishermen at Sea) משנת 1796 או סירה כנגד האי מיוסטון, בכניסה לפלימות' סאונד (A Ship against the Mewstone, at the Entrance to Plymouth Sound) משנת 1814, שלא נוכל לכלול כאן בשל ענייני זכויות יוצרים. אבל הנה לפניכם עבודה בסגנון זה של הצייר האמריקאי אלברט בירסטדט (Albert Bierstadt) סערה בהרי הרוקי, הר רוזלי (A Storm in the Rocky Mountains, Mt. Rosalie) משנת 1866 (כיום במוזיאון ברוקלין).

אלברט בירסטדט: סערה בהרי הרוקי, הר רוזאלי
Albert Bierstadt (American, born Germany, 1830–1902). A Storm in the Rocky Mountains, Mt. Rosalie, 1866. Oil on canvas, 83 × 142 1/4 in. (210.8 × 361.3 cm). Brooklyn Museum, 76.79.

אלברט בירסטדט (אמריקאי, נולד בגרמניה, 1830-1902), סערה בהרי הרוקי, הר רוזאלי, 1866, שמן על קנווס, 210.8 × 361.3 ס"מ, מוזיאון ברוקלין, 76.79.

(מקור: מוזיאון ברוקלין)

מאפייני הספרות הגותית

להלן אסקור את מאפייני הספרות הגותית כפי שמופו בסרט של הספרייה הבריטית The Gothic, בהגשת פרופ' ג'ון בואן (Bowen), שעמד על המאפיינים החשובים של ספרות זו למין הגל הראשון ועד הפוסט-גותיקה, ואדגים כיצד הם באים לידי ביטוי גם בסיפורי האסופה שלפנינו (ייתכנו ספוילרים).

מקום וזמן

הספרות הגותית מוקסמת ממקומות מוזרים. מצד אחד, נופים פרועים במקומות רחוקים ומצד שני, מקומות שגורמים לך להרגיש כלוא בהם. לדוגמה, השיממון הארקטי הפראי בסוף של פרנקנשטיין. או, בדרקולה, הכליאה של ג'ונתן הרקר המסכן, שהוא איש מודרני ונחמד, שנוסע למרכז אירופה ונלכד לפתע על ידי הרוזן דרקולה, שכולא אותו בעולם ארכאי ואלים. אנו עדים לטרנספורמציה פתאומית, גם ביחס למקום – יש הבדל גדול בין המקום שבו הוא חי והמקום שאליו הוא עובר – וגם ביחס לזמן שבו מתרחש הסיפור. הרקר עובר פתאום מעולם מודרני – עולם של מכונות כתיבה, של ציוד הקלטה, של סטנוגרפיה, של רכבות מודרניות – לעולם שמקדש את הזמנים הארכאיים והמרוחקים ביותר. זהו מאפיין טיפוסי של הספרות הגותית, שרוצה להציג את היחסים בין העולם המודרני והעבר – לא כהתפתחות או כאבולוציה – אלא כחיבור פתאומי ולא צפוי, ולרוב כקונפליקט אלים, שבו העבר מפריע להווה ומשבש אותו. אחד המוטיבים הבולטים של מאפיין זה הוא כמובן, רוח הרפאים. אותה ישות שנדמה שהיא מתה אבל היא חוזרת להווה מאוד בחיים.

סוגיית המקום באה לידי ביטוי בכל סיפור כמעט באסופה זו, עם התאמות נדרשות לעידן בו מתרחש הסיפור. כך בשרה זהו מרתף בו נכלא ונכבל הגיבור, כיאה לסיפור על פרבר אמריקאי שאמור להיות מקום בנלי ומשעמם, אולי משעמם מדי, ובהשנייה בחצי מחיר הגיבורה מוצאת את עצמה כלואה בסניף של סופרפארם, עוד מקום בנלי לחלוטין, ללא שמץ של קונוטציה שלילית כמו מרתף חשוך. ובכל זאת, למרות האור הבוהק האופף את המקום באמצע הלילה החשוך, כאשר הסכנה אורבת, האורות כבים.

האליל החסר כבר מתרחש בנוף זר לגיבור המערבי, שנוסע במיוחד לאחד המנזרים בדרום מזרח אסיה. מקום מוזר ולא מוכר, מחוץ לציוויליזציה המוכרת, השלטת, המודרנית, שחלים בו חוקים אחרים ושהאנשים בו אינם מפוענחים עד הסוף ולכן, אולי, מאיימים. החלק בו מתרחש המאורע המרכזי מופרד מהמתחם בנהר, אולי רמז לנהל סטיקס שמפריד בין עולם המתים ועולם החיים במיתולוגיה היוונית, אבל בטוויסט לתרבות המזרחית, את סדר היום תופס דווקא ריטואל רפטטיבי ומשעמם להחריד. בנלי אולי, שמרוב בנליות כבר מחליא. ובכל זאת, הבנליה מביאה למקום ולמצב צבירה אחר, כיאה לספרות הגותית שבה הכול מסעיר ובנליה לא נשארת רק בנליה.

המקום האולטימטיבי של הספרות הגותית – הטירה המרוחקת והכולאת, היא מקום ההתרחשות של טירה ושל מר מורג, אם כי באחרון אין מדובר ממש בטירה אלא בבית מידות שמתנהג כמו טירה גותית קלאסית. שני המקומות מרוחקים, כאשר בסיפור טירה, לא רק שהמבנה נמצא על צוק גבוה מאוד ומבודד אפילו מגורמי הטבע, אלא שהוא גם נטוש בעונה זו, כאשר המשרתים באים רק באביב (ולי זה מזכיר את הסרט הניצוץ...), וגם ייתכן שהוא בכלל לא נמצא בעולמנו אלא בעולם המתים, אולי ברפרור לסיפור פרספונה, אשת האדס, שנאלצת לבלות את זמנה בשאול במשך החורף וחוזרת לאולימפוס רק באביב, עת אמה דמטר מחיה שוב את הטבע הקמל. מר מורג מתרחש בסביבה קלאסית יותר לז'אנר, בקצה היישוב, בקצה דרך העפר, והמקום עצמו (ואף יושביו), שבור ומתפורר וכנראה גם רדוף. החלונות חסומים בקרשים והמארח נועל את האורח בחדרו, גם אם בעצם אין לו שום סיבה לכלוא אותו.

פקק נצחי ממחיש סיטואציה כובלת של העידן המודרני, שכבר הפכה לסטנדרט בדיון הספרותי/קולנועי של המחצית השנייה של המאה ה-20 – פקק התנועה. אדם כבול במכונית וכבול בין מכוניות. לפעמים ללא יכולת לזוז כי התנועה פשוט עצרה ולפעמים בלי יכולת לצאת מזרם התנועה. אני נזכרת למשל בסצנת הפתיחה של הסרט 81/2 של פדריקו פליני, שבה הגיבור, מרצ'לו מסטרויאני, תקוע בפקק. מסטרויאני מגלם בסרט את גווידו, במאי קולנוע שמנסה להרים סרט ונאבק בשדים הפנימיים שלו ובמחסום יצירתי, בדיוק כמו פליני עצמו, שנאבק בתקיעות אמנותית בעת שניסה להרים את סרטו השמיני וחצי (אם סופרים את הסרט שבו הוא ביים רק חלק). בפרק Gridlock בסדרה ד"ר הו (הפרק ה-3 בסדרה ה-3 ששודר לראשונה ב-14 באפריל 2007), המתרחש בעוד 5 ביליון שנה בעתיד בכוכב הארץ החדשה, אחד מהכוכבים שיושבו על ידי האדם, מגלים הדוקטור הנוסע בזמן ובת לווייתו את שארית האנושות חיה בפקק חובק-כול (כפי שנרמז משם הפרק gridlock המציין חסימה של כל רשת התחבורה). הפקק מתקיים בתוך ה-Motorway, מערכת אוטוסטרדה מתחת לעיר-המדינה ניו ניו-יורק, שבה הזמן המשוער להגעה נאמד בשנים, ולכן העיוות שיוצר פקק זה אינו רק של ממד המקום אלא גם של ממד הזמן. לאחר מכן מתברר שהאנשים שעל פני הכוכב נכחדו בגלל וירוסים שנכחדו גם הם ואילו אנשי ה-Motorway נכלאו שם להגנתם. בסיפור פקק נצחי שבקובץ זה, כמו בסיפור טירה, המקום מרפרר גם למקום הכבילה האולטימטיבי, המוות או הגיהינום, שיושביו מתוארים פעמים רבות ככבולים.

פוסטר המריבה אינו מתרחש במקום מוזר, אלא בעיר שלך, בבית שלך. גם אם הפוסטר של הילדים שהצית את המריבה נתלה על קיר בית המשוגעים, אסיילום, שהוא מוטיב גותי מובהק, אולי זה סימן לבאות. העיר עצמה היא עיר רגילה, שמערבלים בה את החיים פתאום ככה סתם, או בעצם בגלל סיבה קריפית למדי, שמתבררת רק בסופו של הסיפור.

סינַי, כשמו כן הוא, מתרחש במדבר סינַי, מקום שמעולם לא סימן לישראלים טריטוריה בטוחה ומוכרת, ובסיפור זה, על אחת כמה וכמה, גם בגלל שהוא מתרחש בלילה שבו שום דבר לא נראה כפי שהוא אמור להיראות וגם בגלל שהוא זולג לזמן אחר, אולי, עם הופעת ישות שהיא המקבילה של רוח הרפאים באזורינו, המומיה. או הזומבי. העימות של רפרנטים מיליטריסטיים מודרניים מחד ורפרנטים פסאודו-תנ"כיים מאידך, עם זאת, אינו עימות בין זמנים שונים, אלא יותר מעיד על הקישור הקבוע ביניהם בתרבות הישראלית, אולי כי התנ"ך מהווה הצדקה להימצאותנו כאן, עד כדי כך שאנו נאחזים בו בין אם הוא נדרש ובין אם לאו. זה כבר בטבע שלנו.

הזמן הוא המוטיב המרכזי בסיפור שרה, הבוחן את שאלת חיי הנצח. הגיבור בעצם פוגש במין ערפדה מודרנית, שאינה ניזונה מדם כדי לחיות, כדי להתקיים, אלא מאמצת דרך נוראית שבאמצעותה היא מנסה להבטיח לעצמה חיי נצח, המובטחים אפריורית לערפד מעצם הטרנספורמציה הערפדית, אך לא לה. את האלימות הנדרשת כדי למתוח את העבר כמה שיותר, היא מצדיקה בצורך שלה לסיים את מחקרה המדעי שיביא תרומה בל תשוער לאנושות, לפחות במחשבתה המעוותת. זהו עוד מוטיב גותי ידוע ומוכר: מדען מטורף שאיבד קשר עם המציאות או מישהו שמוכר את נשמתו, לא ברור למי. בטוויסט מעניין של פרשנות, אפשר לראות באקט האלים של שרה משל ל"ערפדים" המודרניים – אנשים עם קווי אישיות נרקיסיסטיים, שמכונים ערפדים בפי רבים מהעוסקים בתחום, כיוון שהם יונקים ממך הכול ומשאירים אותך מרוקן לחלוטין. כך שרה צריכה להחזיק בחיים את ההערצה אליה, כדי לתחזק את הפרסונה הצעירה שלה. בהקשר זה אפשר להזכיר את תופעת הגזלייטינג, אחד מהמניפולציות הנרקיסיסטיות הידועות, ששמה נגזר מהסרט הגותי גזלייט (Gaslight) משנת 1944, שבו בעל מנסה לשגע את אשתו ולשכנע אותה להאמין בדברים שלא קיימים. הרפרנס לסיפור הגותי הידוע רבקה ברור.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*