הצילו, חרם!

הקדמה

מאת פרופ' גולן שחר

"גו־לן משקפפופר! גו־לן משקפופר!"

זה היה בכיתה ג', ואני באמת הרכבתי משקפיים. לא העליתי על דעתי מה יהיו המשמעויות החברתיות של עובדה פשוטה זו. ובדיוק על אותן משמעויות כותבת פנינה אמור בספרה זה: חרם חברתי מייסר ומשתק.

לי לא היה בכיתה חבר או חברה טובים אשר יצדדו בי ויאבקו עמי במנהיגי החרם. לכן נאלצתי לשאתו במשך שנתיים תמימות. בכיתה ה' התחלתי להתעניין בכדורגל, והצטיינתי בו, וגו־לן המשקפופר החל לקבל תשומת לב חיובית הרבה יותר מחברי הכיתה. בכל הזדמנות שהייתה לי טמנתי את משקפי בכיסי או בתיקי. כתוצאה מכך המשקפיים נשברו פעמים רבות. הורי לא הבינו מדוע והיו מתוסכלים נוכח ההוצאות הכספיות המעיקות.

החרם שחוויתי התפוגג ונשטף לתוך סיפור חיי. אירועי משבר אחרים החליפו אותו, כמו גם אירועי ניצחון והתעלות. רק לימים, כשהייתי לפסיכולוג קליני ורפואי והתחלתי לטפל בילדים, מתבגרים ומבוגרים, הבנתי כמה אירוע של חרם חברתי הוא הרה גורל: לא באמת שוכחים אותו. ראיתי מולי, על כיסא המטופלים, א.נשים רבי שנים, נשואי פנים ועתירי זכויות שמיררו בבכי על חרם שעברו, כמוני, בבית הספר היסודי. כמו מכווה בקר, כאב החרם לעולם לא עובר. רק העוצמה והשפעה המזיקה של החרם עשויה להשתנות.

מחקרים בתחומי הפסיכולוגיה, החינוך והרפואה מעידים באופן חד־משמעי על השפעותיו המזיקות של חרם בגיל הילדות וההתבגרות. ילדים ומתבגרים שחוו חרם מצויים בסיכון גבוה לפתח שורה של הפרעות גופניות ונפשיות, ואפילו להתמודד עם מחשבות ומעשים אובדניים. מאידך, תגובה נמרצת של חברים.ות לכיתה, הורים וסגל בית הספר כלפי החרם ומנהיגיו, עשויה להפוך את התמונה על פיה, ולהעניק לכל הנוגעים בדבר — קורבנות החרם ומחולליו — חוויה מזככת ומעצימה. במילים אחרות, מחרם אפשר לצמוח.

כל אלה באים לידי ביטוי בספרה המרתק של פנינה אמור. פנינה היא מחנכת עתירת ניסיון ומומחית לגיל הרך, כמו גם מעצבת פנים וסביבה וסופרת ילדים. את הקריירה הספרותית שלה היא מקדישה לרקימת עלילות בעלות תוכן חי ונושם ומסר חינוכי חד. כיום פנינה מרכזת את תחום הסביבה וההתפתחות בחברת "ר.ג.ש פסיכולוגיה" אשר בהנהגתי. ספר זה הוא נדבך במאמצים המשותפים של פנינה ושלי, יחד עם שותפים אחרים, להילחם בחרם ולהפוך אותו לחוויה מתמירה ומעצימה.

פרופ' גולן שחר,

המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב,

בית הספר לרפואה של אוניברסיטת YALE בארה"ב.

מייסד, בעלים ומנכ"ל

ר.ג.ש פסיכולוגיה

"הַמִּשְׁקָפַיִם, מִשְׁקְפֵי הָרְאִיָּה הַחֲדָשִׁים שֶׁלִּי, אֲנִי לֹא מוֹצֵאת אוֹתָם. הֵם הָיוּ מֻנָּחִים עַל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה, אֵיפֹה הֵם?" נִרְעֲשָׁה לִיטַל. "אִמָּא!" הִיא קָרְאָה בְּקוֹל.

"מָה קָרָה?" שָׁאֲלָה שָׂרִית, אִמָּא שֶׁל לִיטַל.

"אֲנִי לֹא מוֹצֵאת אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם הַחֲדָשִׁים שֶׁלִּי."

"לִיטַל," אִמָּא נִסְּתָה לְהַרְגִּיעַ, "אַתְּ תָּמִיד נִלְחֶצֶת כְּשֶׁאַתְּ לֹא מוֹצֵאת חֲפָצִים שֶׁלָּךְ. הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלָּךְ מֻנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן בְּפִנַּת הָאֹכֶל."

"אָה, אֲנִי רוֹאָה אוֹתָם, תּוֹדָה." לִיטַל לָקְחָה אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם וְנִכְנְסָה לְחַדְרָהּ. הִיא נִגְּשָׁה לַמַּרְאָה הַגְּדוֹלָה שֶׁלְּצַד מִטָּתָהּ, אָסְפָה אֶת שְׂעָרָהּ הַשָּׁחֹר בְּגוּמִיָּה שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת עַל שִׁדַּת הַמְּגֵרוֹת, וְהִרְכִּיבָה אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם.

"אִמָּא'לֶה... אֵיזֶה שִׁנּוּי, אֲנִי רוֹאָה הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב," אָמְרָה לְעַצְמָהּ, וְהִפְנְתָה אֶת רֹאשָׁהּ הַצִּדָּה. "הַתְּמוּנָה שֶׁעַל הַקִּיר נִרְאֵית אַחֶרֶת, הַצְּבָעִים בַּחֶדֶר בְּרוּרִים יוֹתֵר." בְּיָדֶיהָ נִסְּתָה לְכַוֵּן אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל פָּנֶיהָ.

"אֲנִי רוֹאָה יוֹתֵר טוֹב, אֲבָל אֲנִי לֹא מַרְגִּישָׁה בְּנוֹחַ בַּמִּשְׁקָפַיִם."

הִיא פָּנְתָה שׁוּב אֶל הַמַּרְאָה.

"אוּף, אֲנִי נִרְאֵית אַחֶרֶת בְּמִשְׁקָפַיִם. לָמָּה אֲנִי צְרִיכָה לְהַרְכִּיב אוֹתָם? אוּלַי אֲנִי צְרִיכָה לְהִתְרַגֵּל אֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לִי בַּחֲנוּת הַמִּשְׁקָפַיִם. אֲנִי מְקַוָּה שֶׁהַיְּלָדִים בַּכִּתָּה יְקַבְּלוּ אוֹתִי וְלֹא יִצְחֲקוּ עָלַי."

לִיטַל הֵסִירָה אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם, הִנִּיחָה אוֹתָם עַל הַשִּׁדָּה וּפָנְתָה לְסַדֵּר אֶת הַמַּחְבָּרוֹת וְהַסְּפָרִים שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִים עַל הַמִּטָּה. "אֲנִי צְרִיכָה לְסַדֵּר אֶת הַיַּלְקוּט לְמָחָר," אָמְרָה לְעַצְמָהּ.

חֻפְשַׁת הַקַּיִץ הִסְתַּיְּמָה, וּמָחָר תַּתְחִיל שְׁנַת הַלִּמּוּדִים.

לִיטַל קָנְתָה קַלְמָר וְיַלְקוּט חֲדָשִׁים. הִיא עָטְפָה אֶת הַמַּחְבָּרוֹת, הֵכִינָה לַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת חֻלְצַת בֵּית הַסֵּפֶר וְאֶת מִכְנְסֵי הַגִּ'ינְס הַחֲדָשִׁים. הַכֹּל הָיָה מוּכָן וּמְאֻרְגָּן לִתְחִלַּת הַשָּׁנָה. כֵּן, גַּם הַמִּשְׁקָפַיִם, בְּלֵית בְּרֵרָה.

"אֲנִי רוֹצָה לִפְגֹּשׁ אֶת כָּל הַחֲבֵרִים, בִּמְיֻחָד אֶת רוּת. הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלֶיהָ. מְעַנְיֵן מָה הִיא תְּסַפֵּר עַל הַטִּיּוּל בְּחוּ"ל עִם הוֹרֶיהָ," הִרְהֲרָה לְעַצְמָהּ לִיטַל.

שָׂרִית וְגָדִי, הוֹרֶיהָ שֶׁל לִיטַל, נִצְּבוּ לְיַד חַדְרָהּ מְרֻגָּשִׁים.

"לִיטַל, סִדַּרְתְּ אֶת הַיַּלְקוּט לְמָחָר?" שָׁאַל אָבִיהָ.

"כֵּן, הַכֹּל מְאֻרְגָּן, סִדַּרְתִּי אֶת הַצִּיּוּד."

"יֹפִי, לִיטַל, גַּם אֲנִי מִתְרַגֶּשֶׁת. אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה שֶׁאַתְּ כְּבָר גְּדולָה וְעוֹלָה לְכִתָּה ג'..." חִיּוּךְ שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת נִרְאָה נָסוּךְ עַל פָּנֶיהָ שֶׁל אִמָּא.

"יֵשׁ לָנוּ יַלְדָּה גְּדוֹלָה," הִכְרִיז גָּדִי.

הוֹרֶיהָ שֶׁל לִיטַל חִבְּקוּ אוֹתָהּ וְלָחֲשׁוּ בְּאָזְנָהּ, "לַיְלָה טוֹב, יַלְדָּה מְתוּקָה שֶׁלָּנוּ."

"לַיְלָה טוֹב," הֵשִׁיבָה לִיטַל.

הַהוֹרִים הִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה בְּחִיּוּךְ וְיָצְאוּ מֵחַדְרָהּ.

לִיטַל נִשְׁכְּבָה בְּמִטָּתָהּ נִרְגֶּשֶׁת. הִיא הִרְהֲרָה בְּיוֹם הַמָּחָר: "בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הָיוּ לִי הַרְבֵּה חֲבֵרוֹת בַּכִּתָּה. שִׂחַקְנוּ יַחַד בַּהַפְסָקוֹת, הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּכָל מִשְׂחֲקֵי הַחֶבְרָה וְהָיִיתִי דֵּי מְקֻבֶּלֶת. אֲפִלּוּ לְמִשְׂחֲקֵי הַבָּנִים הִצְטָרַפְנוּ, רוּת וַאֲנִי. עַכְשָׁו אֲנִי קְצָת חוֹשֶׁשֶׁת, בִּגְלַל הַמִּשְׁקָפַיִם."

הִרְהוּרִים רַבִּים חָלְפוּ בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל לִיטַל, עַד שֶׁאַט־אַט נֶעֶצְמוּ עֵינֶיהָ וְהִיא נִרְדְּמָה.

עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הֵגִיחוּ קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ מִבַּעַד לַתְּרִיסִים וּבִשְּׂרוּ תְּחִלַּת בֹּקֶר חָדָשׁ, שְׁנַת לִמּוּדִים חֲדָשָׁה.

"לִיטַלוּשׁ! בֹּקֶר טוֹב," גָּדִי הֵעִיר אֶת לִיטַל בְּקוֹל נָעִים.

"עוֹד דַּקָּה..." הֵשִׁיבָה לִיטַל.

"דַּקָּה אַחַת בִּלְבַד. שֶׁלֹּא תְּאַחֲרִי," הֵשִׁיב גָּדִי.

בַּחֲלוֹף דַּקָּה לִיטַל שִׁפְשְׁפָה קַלּוֹת אֶת עֵינֶיהָ, מָתְחָה אֶת גּוּפָהּ וְהִכְרִיזָה בְּקוֹל: "הִתְעוֹרַרְתִּי!!!"

הִיא הִתְלַבְּשָׁה בִּמְהִירוּת, הִרְכִּיבָה אֶת מִשְׁקְפֵי הָרְאִיָּה וּפָנְתָה לְהַבִּיט בַּמַּרְאָה הַגְּדוֹלָה שֶׁלְּיַד מִטָּתָהּ.

"אֲנִי מְקַוָּה שֶׁהַחֲבֵרִים בַּכִּתָּה לֹא יִלְעֲגוּ לִי כְּשֶׁיַּבְחִינוּ בַּמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלִּי. אֲנִי נִרְאֵית שׁוֹנָה, עֲדַיִן לֹא הִתְרַגַּלְתִּי לַמַּרְאֶה הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי," חָשְׁבָה לִיטַל בְּלִבָּהּ. "אוֹי, הַחֻלְצָה הַזֹּאת לֹא נוֹחָה, אֶלְבַּשׁ אֶת הַיְּרֻקָּה עִם הַסֵּמֶל שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר."

"לִיטַל, אַתְּ מוּכָנָה?" קָרְאָה אִמָּא מֵהַמִּטְבָּח.

"הֵכַנְתִּי לָךְ כָּרִיךְ עִם פְּרִי, מַהֲרִי, מְתוּקָה, הַשָּׁעָה כְּבָר שֶׁבַע וָחֵצִי," זֵרְזָה שָׂרִית אֶת לִיטַל.

לִיטַל לֹא הֵגִיבָה, וְהִמְשִׁיכָה לְהַבִּיט בַּמַּרְאָה. הִיא הֵסִירָה אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם וְשׁוּב הִרְכִּיבָה, פַּעַם אַחַר פַּעַם.

שָׂרִית נִגְּשָׁה אֶל חַדְרָהּ וְהֵאִיצָה בָּהּ.

"אַתְּ מִתְעַכֶּבֶת, לִיטַל, מָה קוֹרֶה? אֲנִי רוֹאָה שֶׁהֶחֱלַפְתְּ חֻלְצָה."

"כֵּן, הֶחְלַפְתִּי, לֹא הָיָה לִי נוֹחַ."

"גַּם זוֹ הוֹלֶמֶת אוֹתָךְ, וְהַמִּשְׁקָפַיִם מַמָּשׁ מַתְאִימִים לָךְ. קָדִימָה, בּוֹאִי נֵלֵךְ."

"אִמָּא, אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁ..." קוֹלָהּ שֶׁל לִיטַל דָּעַךְ.

"מִמָּה אַתְּ פּוֹחֶדֶת?" שָׁאֲלָה שָׂרִית.

"אֲנִי נִרְאֵית שׁוֹנָה בַּמִּשְׁקָפַיִם. כְּשֶׁאַגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר הַחֲבֵרִים בַּכִּתָּה בֶּטַח יִלְעֲגוּ לִי. אֲנִי לֹא נִרְאֵית טוֹב, אוּף... חֲבָל שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְהַרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם. אִמָּא, אֲנִי..." לִיטַל הִשְׁפִּילָה אֶת מַבָּטָהּ וְשִׂחֲקָה בְּעַצְבָּנוּת בְּאֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ. "אֶפְשָׁר אוּלַי... לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר בְּלִי הַמִּשְׁקָפַיִם?"

שָׂרִית חִיְּכָה חִיּוּךְ עָצוּב, הִתְקָרְבָה אֶל בִּתָּהּ וְחִבְּקָה אוֹתָהּ. "אֲנִי מְבִינָה שֶׁזֶּה מוּזָר לָךְ, אֲבָל אַתְּ לֹא מַעֲדִיפָה לִרְאוֹת הַכֹּל צָלוּל? וְאַל תִּדְאֲגִי, אַתְּ תִּתְרַגְּלִי אֲלֵיהֶם מַהֵר מְאוֹד. הַאֲמִינִי לִי, הַמִּשְׁקָפַיִם הוֹלְמִים אֶת פָּנַיִךְ. וַהֲכִי חָשׁוּב — הַמִּשְׁקָפַיִם מְסַיְּעִים לָךְ לִרְאוֹת טוֹב יוֹתֵר. סָבִיר לְהַנִּיחַ גַּם שֶׁכְּאֵבֵי הָרֹאשׁ שֶׁהִתְלוֹנַנְתְּ עֲלֵיהֶם לָאַחֲרוֹנָה נָבְעוּ מֵקֹצֶר הָרְאִיָּה. לָכֵן חָשׁוּב שֶׁתַּרְכִּיבִי אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם."

"אִמָּא, זֶה לֹא זֶה..." לִיטַל הִשְׁתַּתְּקָה.

"אָז מָה הָעִנְיָן, מֹתֶק?"

"שׁוּם דָּבָר..."

"טוֹב, אָז קָדִימָה, לִיטַל, אֲנַחְנוּ מְאַחֲרוֹת."