זורם
זוֹרֵם! שוועסטערלעך, זוֹרֵם!
בַּרְזֶל מֻתָּךְ, אֲבַק־בֶּטוֹן זוֹרֵם
בָּרְחוֹבוֹת וּבִוְרִידֵינוּ,
הַחַמְצָן כִּמְעַט אֵינֶנּוּ,
הַגָּרוֹן חָסוּם בְּאֶבֶן,
אַף אֶחָד לֹא נוֹשֵׁם.
כָּל הַחַי עוֹמֵד בְּהֶלֶם
מוּל מַכַּת דּוֹמֵם.
וְהַחַי עוֹמֵד בְּהֶלֶם,
הַדּוֹמֵם זוֹרֵם.
הוֹ כֵּן, מֵהַיָּם עַד הַיַּרְדֵּן,
מֵהַיָּם עַד הַיַּרְדֵּן אִישׁ לֹא יָשֵׁן.
לֹא אָדָם, לֹא עֵץ, לֹא כֶּלֶב,
לֹא גָּמָל טִפֵּשׁ בַּנֶּגֶב.
אֵין מֶלָטוֹנִין בָּאָרֶץ,
אַף אֶחָד לֹא יָשֵׁן.
הַצּוֹמֵחַ לֹא צוֹמֵחַ,
הַדּוֹמֵם הוֹלֵם.
הַצּוֹמֵחַ לֹא קוֹפֵא, אַךְ
גַּם לֹא מִתְחַמֵּם.
שׁוֹמֵם! יָבוֹא מִדְבָּר שׁוֹמֵם.
רֶצַח
רֶצַח
רֶצַח
רֶצַח
וּמִדְבָּר שׁוֹמֵם.
אֶבֶן, נְיָר וּמִסְפָּרַיִם
יַחְסְמוּ אֶת עֵין הַמַּיִם
בַּמָּקוֹם בּוֹ יוֹם וָלַיְלָה
אַף אֶחָד לֹא חוֹלֵם.
אֶרֶץ, עִיר, בֵּן, בַּת, מִקְצוֹעַ,
חֵלֶק וְשָׁלֵם -
בּוֹאוּ לְדוֹמֵם מָנוֹעַ
דֶּלֶק מְדַמֵּם.
אוֹר - אֵין. רַק הַיָּם קוֹרֵן,
רַק הַיָּם נוֹצֵץ בַּשֶּׁמֶשׁ וְקוֹרֵן,
יָם - אֲבִי כָּל תָּא וָרֶחֶם,
כָּל שַׁרְשֶׁרֶת מִתְאָרֶכֶת,
יָם, אַל תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ:
אונדזער שטעטל ברענט.
יָם - אֲבִי תְּנוּעָה וְנֶצַח,
יוֹדֵעַ כָּל סְטוּדֶנְט.
אַל תִּנְטֹש, כְּשֶׁלְּעֵינֶיךָ
אונדזער שטעטל ברענט!
תל אביב, 16 בדצמבר 2023
אנחנו, חסרי המולדת
כְּשֶׁהַיָּם הַתִּיכוֹן מִצְטַמְצֵם
לְמִלָּה קְצַרְצָרָה בְּעִבְרִית,
וּמֵחֹסֶר תְּנוּעָה, הַמֶּרְחָב
מִתְגַּלְגֵּל לִתְנוּחָה עֻבָּרִית,
וְכָל אֶרֶץ זָרָה אִבְּדָה אֶת הַנּוֹף
וְהָפְכָה לְשָׂפָה טְהוֹרָה -
פְּעָלִים וּשְׁמוֹת עֶצֶם
וּזְמַן שֶׁהוּמַר לְשִׁירָה -
זֶה הַזְּמַן שֶׁבּוֹ אֵין מַה לִּרְאוֹת,
הַפְּסָלִים, הֶהָרִים, הָאוֹרוֹת
יְחַכּוּ לָךְ לַשָּׁוְא בְּעָרִים
אֲחֵרוֹת, וְתִשְׂרֹט
אֶת עוֹרֵךְ רַק מִלָּה בִּמְקוֹמוֹ
שֶׁל אֵיזֶה וֶרֶד רָחוֹק,
וְצָרִיךְ לְאַפְסֵן אֶת כָּל הַמַּפּוֹת
עִם כִּתּוּב מְיֹאָשׁ: "לֹא לִמְחֹק!"
הַשָּׂפוֹת מִתְיַתְּמוֹת מֵאַרְצָן, מְאַבְּדוֹת
אֶת הָאַרמיי וְגַם אֶת הַפלאָט
וְהוֹפְכוֹת מֵחָדָשׁ לְנִיבִים,
כָּךְ כֻּלָּן תִּהְיֶינָה שָׁווֹת.
וַאֲנַחְנוּ, חַסְרֵי הַמּוֹלֶדֶת,
שׁוּב נָמִיר אֲדָמָה בְּמִלָּה,
גַּעֲגוּעַ, קְלָלָה, עֲלִילָה לֹא צְלוּלָה,
גְּאֻלָּה.
תל אביב, 3 באוקטובר 2020
בעלי החלומות
בַּתְּחִלָּה הָיִינוּ פַּרְעֹה שֶׁלֹּא יָדַע אֶת יוֹסֵף,
שִׁכּוֹרִים מִבּוּרוּת וּמִכֹּחַ, וּבְמִלָּה אַחַת - נְעוּרִים,
וְחָשַׁבְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֶת סוֹד לֵדָתֵנוּ, אֶת עִיר
תְּשׁוּקָתֵנוּ, אֶת שְׂפַת לְשׁוֹנֵנוּ, אֶת רֹק לִסְתוֹתֵינוּ,
אֶת חֹם הַשֵּׂעָר עַל עוֹרֵנוּ. וְרָצִינוּ רַק לְהַחְזִיק
וְלֹא לְשַׁחְרֵר אֶת מִי שֶׁתָּפַסְנוּ אֶל בֵּין הַזְּרוֹעוֹת.
וְאַחַר כָּךְ הָיִינוּ יוֹסֵף שֶׁאוֹתוֹ לֹא יָדְעוּ,
יוֹסֵף שֶׁנִּשְׁכַּח, אַךְ אֵינֶנּוּ שׁוֹכֵחַ דָּבָר,
שֶׁסּוֹד לֵדָתוֹ נֶחְשַׂף לְעֵינָיו בְּהִלּוּךְ לְאָחוֹר שֶׁאֵינֶנּוּ נִגְמָר:
עִיר אַחַת, וְאַחַת שֶׁקָּדְמָה לָהּ, וְזוֹ שֶׁעוֹמֶדֶת, וְזוֹ שֶׁחָרְבָה,
וּשְׂפַת אֵם מִתְחַלֶּפֶת עִם לֵדָתָהּ שֶׁל כָּל אֵם חֲדָשָׁה,
וְאָהַבְנוּ כָּל כָּךְ שֶׁהֵנַחְנוּ לָאֲהוּבִים לַעֲזֹב,
כִּי הַחֹפֶשׁ מַתְחִיל בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים,
אַךְ אוֹתָנוּ כְּבָר אִישׁ לֹא יוֹדֵעַ, כְּמוֹ עִיר שֶׁהָיְתָה.
וּבָאֶמְצַע הָיָה רַק רֶגַע קָצָר שֶׁל קְרִיאַת חֲלוֹמוֹת.
כַּמָּה קַר וּמַפְחִיד בְּוַדַּאי הָיָה לְיוֹסֵף עַל הָאֲבָנִים הַחַמּוֹת.
מִי קִבֵּל פִּירָמִידָה לְבַד, מִי - קְבוּרָה בְּקוֹמוֹת,
הַיְנוּ הָךְ - זוֹ שֵׁנָה בְּלִי חֲלוֹם, סֵפֶר רֵיק מֵאוֹתִיּוֹת סִפּוּרוֹ.
כַּמָּה רֵיק הָיָה לֵב יוֹסֵף, עַד שֶׁסּוֹפְסוֹף הָיָה מַה לִּקְרֹא!
וְאַחֲרֵי שֶׁקָּרָאנוּ מַסְפִּיק חֲלוֹמוֹת, יָדַעְנוּ שֶׁנֹּאבַד, שֶׁנִּפֹּל
כְּמוֹ טִפָּה בְּתוֹךְ יָם, לֹא כְּמוֹ מַיִם בַּחוֹל.
תל אביב, 2 בנובמבר 2019