פרק ראשון: יום ראשון, ה־1
יומני הסודי ביותר,
זאת לא אשמתי שאני יודעת הכול.
טוב, אולי אני לא יודעת איפה זה טִימְבּוּקְטוּ, אבל זה פריט מידע שאני מסרבת לדעת. וגם אם מישהו היה מגלה לי, מיד הייתי מורידה את המים במוח - ממש כמו בשירותים - ומנופפת לשלום לפיסת המידע הזאת, בעודה נשטפת באסלת המוח שלי.
אני יודעת את כל מה שאני רוצה לדעת.
ברבות מהתרבויות הגדולות בעולם סופי־השבוע מוקדשים להכנת שיעורי הבית. אִיזָבֶּלָה באה אלי היום כדי שנכין יחד שיעורים. ככה הזמן שעובר בזמן שאנחנו לא מכינות שיעורים חולף הרבה יותר מהר.
כדי לטשטש את צַחֲנָת שיעורי הבית, אִיזָבֶּלָה הביאה איתה כמה שבועונים עם חידונים ושאלוני בחן־את־עצמך ותמונות של מפורסמים. שמנו לב שהפרסום הופך אנשים מכוערים לנאים למדי - לדוגמה, יש ילד אחד שהופיע בסדרת טלוויזיה - אם הוא לא היה מפורסם, הוא היה נראה כמו ילדה שפניה ננשכו באכזריות על־ידי קוף, אבל מכיוון שהוא מופיע בטלוויזיה, הוא נראה כמו ילדה שפניה ננשכו בחינניות על־ידי מלאך.
אתה זוכר שסיפרתי לך שאני יודעת הכול, נכון? נזכרתי בזה היום כי בכל השבועונים יש המון שאלוני בחן־את־עצמך שאפשר לעשות, למשל האם אתה מתלבש שיק או שוק? או עד כמה [בדיוק!] אתה נחמד? ו־האם ההורים שלך מעצבנים או ממש־ממש־מעצבנים?
כותבי השאלונים הם אנשים ממש מגניבים וממש מבריקים, כי הם מצאו דרך להבין את כל החיים שלנו באמצעות שאלון אמריקאי. אני חושבת שצריך לסדר את העניינים כך שכל בעיות הקיום האנושי יהיו שאלות אמריקאיות.
אִיזָבֶּלָה לא הפסיקה להתעצבן עלי כי קיבלתי את הציונים הגבוהים ביותר בשאלונים האלה, בזמן שהיא יצאה קצת תת־אדם. היא אמרה שאנחנו צריכות שבועונים טובים יותר עם שאלונים מוצלחים יותר. אחר־כך היא קרעה אותם לטְריליוֹנְתַ'לָפִים חתיכות.
כשניסיתי לחבר מחדש כמה מהתמונות, הבנתי פתאום - הילד ההוא, שנראה טוב כי הוא מפורסם, נראה עוד יותר טוב כשהפנים שלו קרועות לגזרים.