בעלות יהודית על מדינת ישראל כחובה קיומית לעם היהודי

הקדמה

דמיינו לעצמכם את שנת 2120 - עוד 100 שנים בדיוק משנת כתיבת מסה פילוסופית זו - כאשר דמוגרפית, יותר ערבים (ערבים מוסלמים וערבים נוצרים, לשם העניין) יחיו במדינת היהודים האחת והיחידה בעולם, הלא היא מדינת ישראל.

האם ניתן להעלות דבר מאין זה בכלל על הדעת?

האם זה הגיוני?

והאם זו - הלכה למעשה - אחרית הימים עבור מדינת ישראל כפי שזו אמורה להיות?

*

כידוע לכל, עוד מימי קדם - ולמען הדיוק, עוד מימי התנ"ך - ארץ ישראל נועדה ליהודים - וליהודים בלבד.

אומנם בעת הקדומה ההיא עמים רבים היו בארץ ישראל, עברו בה, ביקרו בה ואף חיו בה, אך ארץ ישראל נועדה ליהודים בלבד וזאת מן הבחינה התיאולוגית וכפי שזו באה לידי ביטוי באופן נחרץ, ברור ומוחלט במקרא, על פי צו האלוהים.

כיום, בשנת 2020, שנת כתיבת מסה פילוסופית זו, רבים - ובעיקר ערבים ותומכי ערבים - טוענים שארץ ישראל הייתה בעצם מאז ומתמיד ארצם של הערבים - ויש האומרים, ארצם של הפלסטינאים. זהו כמובן שקר וכזב, ומעל הכל - עיוות חמור ומסוכן מאין כמוהו של המציאות ושל האמת.

קרי, ארץ ישראל מעולם לא הייתה ארץ של ערבים וכמובן שלא ארץ של פלסטינאים. ארץ ישראל הייתה מאז ומתמיד ארצם של היהודים של עם ישראל (על פי הגדרת "עם ישראל" ו"בני ישראל" התנ"כית-מקראית).

הערבים השתלטו על הארץ מתוקף היותה קרובה לארצות ערב מן הבחינה הגיאוגרפית בלבד, אך זוהי מעולם לא הייתה ארץ של ערבים (ובוודאי ובוודאי לא ארץ של פלסטינאים), אלא אך ורק, בראש ובראשונה, ארץ של יהודים: ארצם היחידה, האולטימטיבית, של בני ישראל היהודים.

אחת השאלות העיקריות שאני בוחן במסה זו היא האם מישהו רוצה להפוך, עם הזמן, ברבות הימים, את ארץ ישראל התנ"כית-מקראית - הלא היא מדינת ישראל המודרנית, כפי שאנו מכירים אותה כיום - למדינה שאיננה מדינה יהודית. והתשובה לכך, לדאבוני הרב, היא חיובית.

ישנם, לדאבון הלב, שונאי יהודים, אנטישמים נלוזים רבים ברחבי העולם, כפי שכתבתי על כך בהרחבה במסה הפילוסופית המחקרית שלי "יהודים: העם הנבחר", אשר ראתה אור בישראל ב-2019.

רבים היו רוצים שמדינת ישראל לא תהיה קיימת, תיכחד לחלוטין - או לפחות שתשנה את פניה מן הקצה אל הקצה ותהפוך למדינה ערבית - ולמען הדיוק, למדינה פלסטינאית - ואנו, היהודים, חייבים לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע מצב קטסטרופלי - אם תרצו, "מצב של אחרית הימים" - זה.

אסור לנו לתת בשום אופן ובשום צורה שהיא לשונאי ישראל ולשונאי היהדות והיהודים באשר הם את הדבר שבו הם רוצים יותר מכל ואשר אליו הם מכוונים בכל כוחם ובכל מאודם: שמדינת ישראל תשנה את הגדרתה, את פניה ואת מאפייניה הקיומיים המגדירים אותה כיום, ותיהפך ברבות הימים למדינה ערבית או פלסטינאית.

ישראל היא מדינת היהודים היחידה בעולם, וזאת בזמן שמדינות רבות הינן מדינות מוסלמיות אשר מנהיגות כללי איסלאם המעוגנים בתורת הקוראן - מי קשוחים יותר, מי פחות - כדוגמת איראן, סוריה, תימן, מצרים, ערב הסעודית, קטאר, בחריין, עומאן, ועוד מדינות ערביות רבות.

העולם איננו צריך עוד מדינה מוסלמית. נהפוך הוא. העולם חייב את קיומה של מדינת ישראל: המדינה היחידה שאזרחיה הם יהודים ברובם המכריע, וזאת ולו כדי למנוע שוב "בעיה יהודית" בעולם, כפי שזו הייתה קיימת בתקופת מלחמת העולם השנייה, ובעיקר בתקופת השואה.

במשך השנים - ועוד הרבה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה וחריגות האנטישמיות שפקדה במלוא עוזה הנלוז, המסוכן, המעוות, השקרי, ומעל הכל הרצחני, את גרמניה ולאחריה את שאר מדינות אירופה משנות השלושים של המאה ה-20 ועד לאמצע שנות הארבעים של המאה ה-20 - סבלו היהודים מאנטישמיות, מאפליה שיטתית ומכוונת ומהדרה כמעט בכל חלקי החיים והקיום (ראה בהקשר זה, למשל, את תקופת האינקוויזיציה בספרד).

עם זאת, על אף אותה האינקוויזיציה האיומה ואינספור מעשי הפוגרומים, האלימות, השנאה וההיטפלות נגד היהודים במהלך ההיסטוריה, אין ספק כי בעת המודרנית, השואה היא-היא שיאה של אנטישמיות זו, אשר גרמה למותם של שישה מיליון יהודים ברחבי אירופה בניצוחו של הדיקטטור הנאצי הנורא מכולם, אדולף היטלר.

*

מדינת ישראל שבארץ ישראל - אשר תמיד הייתה יהודית, כאמור, עוד מימי קדם, מימי המקרא - הוקמה באופן רשמי לאחר שכל מדינות האו"ם הצביעו - מי בעד, מי נגד - בנושא הקמתה של מדינת היהודים, הלא היא מדינת ישראל בארץ ישראל, ב-29 בנובמבר 1947. כאמור, היו מדינות שהתנגדו להקמתה של מדינת ישראל (אלו שהצביעו "נגד" - 13 מדינות), היו מדינות שתמכו (אלו שהצביעו "בעד" - 33 מדינות) והיו כאלו שנמנעו מלהצביע בהצבעה זו (אלו שהצביעו "נמנע" - 10 מדינות). אך בסוף ההצבעה הגורלית הזו - היסטורית עבור העם היהודי באשר הוא בכל קנה מידה - התברר שרוב מדינות העולם המיוצגות באו"ם הצביעו בעד הקמת מדינת ישראל: המדינה הרשמית הראשונה והיחידה לעם היהודי בארץ ישראל - בכל העולם.

פחות מחצי שנה לאחר מכן, ב-14 במאי 1948, הכריז דוד בן-גוריון - המנהיג עצום המידות של מדינת ישראל וראש ממשלתה הראשון - על הקמת מדינת היהודים בארץ ישראל, הלא היא מדינת ישראל.

זה היה רגע מכונן מאין כמוהו, היסטורי בכל קנה מידה, עבור היהודים באשר הם ברחבי העולם, וכמובן עבור היהודים בארץ ישראל, שצהלו ברחובות המדינה שזה עתה הוקמה באופן רשמי.

אך הערבים - מוגי לב, אלימים, כאלה שאינם מקבלים את החלטות העולם ואת החלטות האו"ם המייצג את כל מדינות העולם, המתכחשים לחוקים ולאמת מעצם קיומם - סירבו בכל תוקף לקבל את המציאות בת הקיימא והחוקתית למהדרין הזאת שהוכרזה על ידי האו"ם באופן הנחרץ, החד-משמעי והחוקי ביותר ב-29 בנובמבר 1947, ועל אף שארץ ישראל הייתה בעצם שייכת בעת ההיא לבריטים, קרי: הייתה בבעלות בריטית לכל דבר ועניין, והבריטים - המכבדים חוק והחלטות של האו"ם מתוקף היותם במהותם הבסיסית בני אדם מודרניים, ליברליים ושומרי חוק מתוקף קיומם - פינו את מקומם, עזבו את ארץ ישראל, ונתנו ליהודים את "הרכוש" שלהם עצמם - הלכה למעשה - הלא הוא עתה "רכושם" של היהודים בארץ ישראל, מדינת ישראל.

על אף כל זאת, אותם ערבים נלוזים ופורעי חוק מארצות ערב האנטישמיות - ואני מדגיש: אנטישמיות לכל דבר ועניין - פרצו מיד עם הכרזתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, במלחמה מרה ועזת נפש כנגד מדינת ישראל ותושביה היהודים.

אך על אף שמלחמה זו הייתה מלחמה קלאסית של "מעטים מול רבים" מן הבחינה הכמותית (היהודים-הישראלים מעטים, כמובן, והערבים משלל ארצות ערב רבים מאין כמוהם) ועל אף שהיהודים היו מצויידים בהרבה פחות כלי נשק, מטוסי קרב, וכו', היהודים היו "רעבים" יותר לנצח ולהכניע את הערבים תושבי ארצות ערב ולו מפני שהם נלחמו סוף סוף למען ה-מטרה ה-נעלה ביותר שעבורה הם יכלו להילחם: מולדתם-ארצם היחידה אי-פעם. בנוסף, העובדה כי רבים מהם איבדו כה רבים מבני משפחותיהם בשואה עודדה אותם להילחם, אם תרצו, כאריות, כנגד אויביהם הערבים.

אם תרצו, אותם לוחמים-גיבורים יהודים אמיצים מאין כמוהם, נתנו את כל כולם - את כל מה שיש להם, את כל מה שנותר להם לתת - באומץ ובגבורה בלתי ניתנים לתיאור במלחמת העצמאות, ועל כן, נחישותם הרבה, רצונם העז לנצח, חוכמתם וכישרונם הכניעו בסופו של דבר את בני הבליעל הערבים - וזאת על אף נחישותם העזה של הערבים להשמיד את היהודים במדינת ישראל אשר זה עתה הוקמה.

וכך, על אף ניסיונותיהם הנלוזים של הערבים מכל ארצות ערב אשר נלחמו כנגד היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל - הם הפסידו במלחמתם (המוגדרת מלחמת העצמאות על ידי היהודים-הישראלים) ונחלו, הלכה למעשה, כישלון חרוץ.

היהודים ניצחו במלחמה ההיסטורית, הגורלית והמכוננת הזו, וזאת לאחר שהבריטים נתנו ליהודים את שטח הנדל"ן שהיה בבעלותם, הלא הוא ארץ ישראל, וזוהי, באופן הרשמי ביותר, החוקי ביותר, הנכון ביותר וההגיוני ביותר, מרגע זה ואילך, וללא כל ספק, מדינתם של היהודים - ושל היהודים בלבד.

הערבים שגרו בישראל - מתוקף מעברם מארץ לארץ והתיישבותם בארץ ישראל כמו הייתה ביתם, על אף שהיא איננה כלל וכלל ביתם - אינם תושבי ישראל באופן חוקי ולכן מקומם הוא בארצות ערב הרבות (העוינות את ישראל, ברובן המכריע) ואך ורק בארצות ערב, כי אלו הן ארצות הדוגלות באיסלאם - אמונתם של כל הערבים שהגיעו לארץ ישראל לפני שנת 1948 והפכו אותה לביתם - ומלבד היותן ארצות מוסלמיות, הן אף ארצות דוברות ערבית, השפה השגורה בפיהם של הערבים.

כמו כן, כל מדינות ערב הללו, שכנותיה של מדינת ישראל, הינן ברובן המכריע מדינות עצומות בגודלן הפיזי, ועל כן, כ"תמיכה אנושית, מימים ימימה, של ערבי בערבי", מן הראוי שהן יכילו את "אחיהם הערבים" שגרו בארץ ישראל לפני שנת 1948 ויקלטו אותם כאזרחים שוויי זכויות במדינותיהם שלהם.

ועל כן, לאחר שכתבתי את הדברים הללו, כל הערבים הגרים בישראל חייבים, לשיטתי, לעזוב את מדינת ישראל ולעבור לגור בארצות ערב.

ובמילים פשוטות, לשיטתי: ערבים - לארצות ערב.

יהודים - לארץ היהודים היחידה בעולם - הלא היא ארץ ישראל התנ"כית, הקרוייה מדינת ישראל מאז 1948 ועד עולם.

כך צריך להיות וכך כולי תקווה שאכן יהיה יום אחד.

*

הערבים הגרים בישראל - וזאת נכון לשנת 2020 - השתלטו על תחומים רבים במדינת ישראל (בין היתר, על תחומי הרוקחות, הסיעוד והרפואה, אך לדאבוני לא רק), ולמען האמת, אינני יודע מדוע הם כאן. הרי הם ערבים וערבים צריכים לחיות בארצות ערב ולא במדינת ישראל. מה הם רוצים מאיתנו היהודים? מדוע הם מתעקשים להיות כאן? האם לא יהיה להם הרבה יותר נעים ונוח לחיות במחיצת "אנשים כמותם"? אנשים החולקים איתם את אותה האמונה הדתית? אנשים החולקים את אותה השפה שלהם, הערבית? אנשים החולקים - במהותם, בבסיסם, אם תרצו, ב"די.אן.איי המקור" שלהם - את אותו אורח חיים, את אותו סגנון חיים, את אותם ערכים, אמונות, תפישות? (ולשם הדוגמה, מעולם לא שמעתי בכלי התקשורת הישראליים אודות - ואף אינני מכיר באופן אישי - יהודי-ישראלי בשנת 2020, שאם בתו או בת דודתו בת ה-17 - וזאת רק לשם הדוגמה - תצא לבלות עם ידיד ותלבש חצאית קצרה - הוא ירצח אותה רק בשל "כבוד המשפחה" והפגיעה כביכול של אותה נערה בת 17 חפה מפשע בכבוד זה שלו ושל משפחתו. אך לצערי הרב, בחברה הערבית - אכן, גם בשנת 2020 - רציחות על רקע "כבוד המשפחה" של אב את בתו ושל בן משפחה זו או אחר את בת דודתו רק בשל, ובכן, שיצאה לבלות עם ידיד ולבשה חצאית קצרה, הינם דברים שבשיגרה. דוגמה זו - אחת מיני רבות, יש לציין - רק מדגישה את ההבדלים המהותיים מאין כמוהם שבין "התפישות היהודיות" לבין "התפישות הערביות" לגבי נושאים רבים.)

*

כמו כן, ערבים רבים טוענים שאבותיהם - ואף אבות אבותיהם, לשם העניין - חיו בארץ ישראל, ועל כן הם נשארים לגור כאן (מי בחיפה, מי ברמלה, מי בלוד, מי ב"ערים מעורבות" אחרות בישראל). אך האם הם אינם מודעים לכך שהם אינם רצויים כאן?

שהם לא במקומם, ושזהו, ובכן, איך שלא מסתכלים על כך, לא מקומם הטבעי?

האם הם לא מעדיפים לגור בארץ שתואמת את דת האיסלאם שלהם? במדינה שתואמת את שפתם, הערבית? במדינה שיש בה מסגדים כמעט בכל פינה כמו במצרים, בירדן, בתימן, בעיראק ואף באיראן?

מה הם רוצים ממדינת ישראל הקטנטנה? המדינה היחידה ליהודים בכל העולם?

מדוע הם נשארים בכוונה כאן כטפילים? כיוצאי דופן? מדוע הם "שותים את דמה" של ארץ הקודש אשר נועדה ליהודים ואך ורק ליהודים משחר ההיסטוריה? מדוע הם במהותם מיעוט כה עקשן?

הרי רובם המכריע הם שונאי יהודים בתוך תוכם - בדיוק כפי שהיו אבותיהם ואבות אבותיהם אשר התנכלו ליהודים שגרו בארץ ישראל בכל דרך שבה הם רק יכלו, והכל כדי להרחיקם מארץ ישראל, וזאת לפני שהבריטים נתנו ליהודים את "שטח הנדל"ן" שלהם ופינו אותו לטובת היהודים.

הרי הבריטים לא נתנו את ישראל לערבים אלא נתנו אותו ליהודים. אז מה הערבים רוצים מישראל ומהיהודים-הישראלים של ארץ ישראל המקראית - ומדינת ישראל המודרנית?

קומו ולכו למדינות ערביות! דברו ערבית בארצות ערב! לכו למסגדים של ארצות ערב! האמינו בדת האיסלאם שלכם בארצות ערב! קומו וצאו ממדינת ישראל היהודית! האם אינכם מבינים שאינכם רצויים כאן?!

לסיכום הקדמה זו: זוהי חובה היסטורית שמדינת ישראל תהיה מדינת יהודים ויהודים בלבד. לדידי, אין כל מקום ללא-יהודים במדינת ישראל, ובעיקר - אין מקום לערבים, באשר הם, במדינת ישראל.