רועי התעורר משנתו לקול קריאותיה הנמרצות של אימו: “ערני, יניבי, אוריתי, ענתי, רועיקי, הגיע הזמן לקום”.
הוא שמע את אחיו ואחיותיו מתהפכים במיטותיהם וקמים על רגליהם, אבל הוא עצמו לא רצה עדיין לקום.
היה לו חלום מוזר בלילה ורועי שיער שאם יפקח את עיניו ויקפוץ מיד ממיטתו כפי שעשו אחיו ואחיותיו, יעלם החלום בנבכי הכרתו.
הוא המשיך לשכב בעיניים עצומות וניסה להיזכר בחלום שחלם.
רועי חזר לראות את החלום בעיני רוחו.
היה זה חלום ברור וצלול.
מאלה אשר מותירים רושם עז ונראים לחולם עצמו כאילו אין הם סתם עוד חלום רגיל, כי אם חלום בעל אופי מיוחד.
חלום המנסה לרמוז לחולם על דבר מה חשוב.
דבר מה שיש לשים לב אליו במיוחד.
רועי תיאר לעצמו שעליו לנסות ולזכור מתוך החלום כל פרט ופרט.
משהו בתוך לבו אמר לו כי אין זה חלום רגיל ושלחלום הזה ישנה משמעות מיוחדת.
אימו קראה שוב: “רועיקי, אתה תאחר לבית הספר. ענתי קומי כבר ממש מאוחר”.
רועי אימץ את מוחו כדי להיזכר בכמה שיותר פרטים לפני שייאלץ להתעורר.
הוא שוב היה פרפר והתעופף בין העצים הפורחים.
איש זקן עמד למרגלות העץ.
רועי הכיר אותו מיד.
זה היה מלך הפרפרים, אלא שעכשיו הוא לא היה פרפר גדול ממדים, אלא אותו איש זקן שהפציר בו שלא יגלה לאיש עליו ועל עוגי הענק ושביקש מהקוסם להפוך את רועי לזחל.
רועי רצה לומר לו משהו, אבל לפתע צדו עיניו צל שחמק והסתתר מאחורי אחד הגזעים, אבל מיד לאחר מכן יצא ממחבואו וכמו ענן שחור החל להתקדם על פני הצמחים כשהוא מותירם מעוכים ורמוסים.
לחרדתו גילה רועי כי הצל מתקדם היישר אל העץ שעליו הוא עמד.
הוא התעופף אל ענף סמוך, מברך על כך שיש לו כנפיים והמשיך להביט בנעשה.
הצל המשיך להתקדם לעבר העץ, הגיע אל הגזע העבה והחל לעלות למעלה לאורכו.
פרפרית ורודה ששני עיגולים שחורים עיטרו את עיניה נחתה ליד רועי.
הוא זיהה אותה מיד ואמר לה: “ורדית, תראי את הצל הזה”.
ורדית הזכירה לו שהראיה שלה לא טובה ושהיא לא רואה שום צל.
רועי החזיר את מבטו אל הצל שהיה בדרכו אל צמרת העץ.
על אחד הענפים הגבוהים הייתה תלויה פקעת.
רועי נזכר במשהו וצעק בבהלה: “הוא מתקדם אל הפקעת של נוני. נוני כלוא שם.
הוא לא יכול לצאת מהקורים. הרגליים שלו. אני חייב להציל אותו”.
אבל הזקן אמר להפתעתו של רועי: “הישאר במקומך. אסור לך לנסות להציל את החבר שלך. הישאר כאן ואל תזוז”.
“אבל אני חייב להציל אותו” חזר רועי על דבריו, “הוא החבר הכי טוב שלי”.
“אתה לא יכול להציל אותו” אמר הזקן והתקרב אל הענף עליו עמדו רועי וורדית. “אתה חייב להקריב את החבר הכי טוב שלך. הוא חייב למות. אסור היה לך להתערב ברצון של הטבע. אסור היה לך להציל את החבר שלך. עכשיו השאר את המצב כפי שהוא מבלי להתערב. ההתערבות שלך כבר שינתה את העתיד והזיקה מספיק”.
“רועיקי” שמע את אימו קוראת בשמו, “בוקר טוב. הגיע הזמן לקום כבר”.
רועי פקח את עיניו ומבטו נתקל בתמונת הפרח הבודד שהוא וענת אחותו הכינו מעלים יבשים.
הוא נזכר בסיבה שבגללה הכינו הוא וענת את התמונה ותהה שוב בפעם המי יודע כמה אם באמת הייתה לו ולענת סיבה מוצדקת לחשוש ולהכין את התמונה, או שהיה זה סתם פחד חסר כל בסיס והגיון.
האמת שכבר חלף די הרבה זמן מאז ושום דבר לא קרה, כך שרועי נטה כבר לחשוב שאולי באמת לא הייתה לו שום סיבה לחשוד באותו איש ושהכל היה פרי דמיונם שלו ושל ענת אחותו, אבל אז באותו היום רועי וענת הרגישו שקרה משהו באמת חשוד.
הם הלכו בוקר אחד בחופש הגדול לאסוף עלים בשביל הזחלים של פרפרי הקסם ואיש אחד ניגש אליהם והתחיל להתעניין ולשאול בשביל מה הם אוספים עלים.
מה שנראה לרועי מוזר זה שהאיש לא נראה כמו אחד שאוהב ילדים או שהוא חברותי במיוחד. להפך. הוא נראה מסוגר בעצמו ולמרות שהייתה זו עונת הקיץ, האיש נראה חיוור ופניו היו לבנות כאילו לא ראו את אור השמש זמן רב.
אפו היה מעוקל, גופו רזה מאוד ואפילו אפשר לומר כחוש ועיניו שקועות בתוך ארובותיהן ועיגולים כהים סביבן.
פיו היה דק וקפוץ, מצחו גבוה ושיערו דליל ושחור.
כשהאיש הזה התעניין באיסוף העלים שלהם, היה ברור להם שאסור לספר לו על פרפרי הקסם וענת הפגינה תושייה רבה כשאמרה לו שהם מייבשים את העלים ומכינים מהם תמונות.
מזל שהם חשבו על ההסבר הזה לפני כן, כי אסור היה לאף אחד לדעת שפרפרי הקסם שהיו אז זחלים נמצאים אצל רועי וענת בבית, אבל האיש לא הרפה וביקש לקנות תמונה מעלים מיובשים, אחת מאלה שהם מכינים.
ההתעקשות של האיש הזר הגבירה את חשדותיו של רועי כלפיו ומזל שענת שוב מצאה מה להגיד.
היא אמרה לו שהתמונות לא למכירה ושהם מכינים אותן כמתנות לחברים שלהם.
רועי וענת הלכו אל ביתה של דורית, חברתה של ענת, ועשו עצמם כאילו שהם גרים באותו הבית, למקרה שהאיש ההוא עוקב אחריהם. זו הייתה בעצם הסיבה לכך שהם הכינו תמונה מעלים מיובשים ותלו אותה על הקיר במקום התמונה הקודמת של הפרפרים, כדי שאם יתקלו שוב באותו איש, יוכלו למכור לו את התמונה ולהפיג את חשדותיו.
רועי המשיך להביט בתמונת הפרח הבודד והרגיע את עצמו שבכל זאת כבר עבר זמן רב מאז שהוא וענת נתקלו באותו האיש ומאותו היום לא קרה שום דבר חשוד, כך שכנראה הכל בסדר, אבל... בכל זאת... רועי זכר שבפעם האחרונה כשהוא חלם שהוא פרפר, באותו היום הוא כבר הפך לזחל ומאז כל חייו השתנו.
הוא קפץ ממיטתו, נבר בין ערמת הקופסאות שמתחתיה, הוציא קופסת נעליים, פתח אותה ונשם לרווחה.
הכל בסדר. הגלמים של פרפרי הקסם היו תלויים על הענפים שהודבקו אל דפנות הקופסה בנייר דבק.
הוא החזיר את הקופסה למקומה מתחת למיטתו, הלך אל חדר השירותים, צחצח שיניים, שטף פנים והביט בחטף אל דמותו שהציצה אליו מן המראה. תלתליו הבהירים גלשו על כתפיו, פניו היו אף הן בהירות, לחייו מלאות, עיניו חומות ועגולות, אפו גם עגול, אך בניגוד לשפתיו הדקות, היה רחב והגיע ממש עד ללחייו.
רועי פנה אל פינת האוכל.
אחיו ואחיותיו ישבו כבר סביב השולחן ואכלו את ארוחת הבוקר שלהם בשלווה, כאילו שאינם צריכים להספיק ולהגיע לבית הספר. רועי קינא בהם על שאינם ממהרים בבוקר כמוהו והחליט שממחר בבוקר יקום בזמן וכך לא יאלץ לאכול את הארוחה שלו במהירות.
הוא רצה לאכול לאט ובנחת כמו שאר בני משפחתו.
רועי שם לב שבניגוד לשאר הימים אביו ואימו יושבים גם ליד השולחן ואוכלים את ארוחת הבוקר שלהם עם אחיו ואחיותיו.
הוא התיישב עימם ליד השולחן ואכל במהירות.
אביו של רועי קם מהשולחן, סידר את עניבתו מול המראה בסלון, בירך אותם ביום נעים ויצא מהבית אל עבודתו.
רועי חשב בליבו שבכל זאת היום הזה שונה מאותו היום שבו הפך לזחל והחלום שחלם כנראה לא מעיד ולא מרמז על שום דבר שהולך להתרחש.
בפעם הקודמת כשחלם חלום שהוא פרפר ובאמת באותו היום הוא הפך לזחל, הוא לא ראה את אבא שלו בבוקר ואילו היום אבא שלו אכל איתם ארוחת בוקר והוא, רועי, הספיק לראות אותו וחוץ מזה, באותו היום שהוא הפך לזחל, אימא שלו הכריחה אותו ללבוש את האפודה של ענת אחותו ואילו כעת יש לו את הבגדים שלו והוא יכול לבחור ללבוש מה שהוא רוצה.
בכלל, בזמן האחרון, אימו אינה מתערבת יותר מדי בענייניהם ונראה שהיא עסוקה יותר בעצמה ובתינוק שהיא עתידה ללדת.
היא קמה בכבדות מכיסאה והחלה לפנות את השולחן.
היא אפילו לא הייתה צריכה להזכיר לו ולאחיו ולאחיותיו להזדרז.
הם ידעו שעליהם ללכת לחדריהם ולהתלבש.
רועי הלך אל חדרו, לבש מכנסי ג’ינס, בגדי חורף חמים ומעליהם את מעילו השחור, שנראה בדיוק כמו מעיליהם של רוב הבנים בבית הספר והרים את כובע המעיל מעל לראשו. זהו. הוא היה מוכן.
הוא הכניס את הכריך ואת בקבוק המים שאימו הכינה עבורו לתוך ילקוטו וצעד ביחד עם אחיו ואחיותיו אל בית הספר.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
