הַי, חֲבֵרִים שׁלֶּיִ. מָה שׁלְוֹמְכֶם? זֶה שׁוּב אֲנִי, רַן הַשּמְַנְמַן. נָכוֹן שׁיֶּשֵׁ לִי יַד חֲברֵ אֱמתֶ פֶּלֶא מַדְהִימָה שֶׁעוֹשָׂה קְסָמִים מֻפְלָאִים, אֲבָל לאֹ כֵּיף לִי. כָּל הַזְּמַן אֲנִי מרַגְיּש לבְַד. נִמְאָס לִי מֵחֲבֵרִים ויִרְטואּלָיִיִּם שֶׁמִּתְקַשְּׁרִים אֵלַי דֶּרֶךְ מָסָךְ , אֲנִי רוֹצֶה חָבֵר אמֲתִִּי שֶׁיָּבוֹא אֵלַי. שֶׁמַּמָּשׁ יִסְתַּכֵּל עָלַי.
לִידוֹר הוּא תַּלְמִיד חָדָשׁ בַּכִּתָּה. הוּא נִרְאֶה לִי נֶחְמָד. יֵשׁ לוֹ מַחֲלַת עוֹר, אֲבָל זֶה לאֹ מַפְרִיעַ לִי. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהוּא יִהְיֶה החֶָברֵ האָמֲתִִּי שֶׁלִּי. נִרְאֶה לָכֶם שֶׁאַצְלִיחַ? תִּפְתְּחוּ אֶת הַסֵּפֶר וְאוּלַי תִּלְמְדוּ מִמֶּנִּי אֵיךְ מַשּיגיִם חבֲרֵ אמֱֶת.
עוֹד סֵפֶר מְרַגֵּשׁ וּמְרוֹמֵם נֶפֶשׁ בַּסִּדְרָה שֶׁקָּנְתָה לָהּ מַעֲרִיצִים רַבִּים. הַסִּדְרָה מַקְנָה עֲרָכִים שֶׁל קַבָּלַת הַשּׁוֹנֶה וּמוּדָעוּת עַצְמִית וְחֶבְרָתִית, וּמַעֲצִימָה אֶת אִישִׁיּוּת הַקּוֹרֵא.
