קרפיון בתוך ביוב

הקדמה

את הספר הזה לא כדאי לקרוא בבת־אחת, עדיף – במנות ובטעימות קטנות, ומתוך פרקים שונים, על־פי מצב רוחך.

את הספר הזה לא כדאי לקרוא בתור מקור לאמת שאין עליה עוררין, כי כזאת – אינה קיימת בטבע.

את הספר הזה לא כדאי לקרוא בחיפושיך אחר חוכמת החיים, כי המחבר בעצמו מתגעגע אליה.

את הספר הזה לא כדאי לקרוא למען שליפת רעיונות מועילים, כי הם תמיד סותרים ומנוגדים זה לזה.

את הספר הזה לא כדאי לקרוא בתקווה לקבל עצות ומרשמים, כי לחכם – אינם נחוצים, ולטיפש – לא יעזרו.

אולי לא כדאי לקרוא את הספר הזה כלל.

אבל הימצאותו תחת ידך ובביתך – חשובה ביותר.

1
האמת – היא יצאנית, ובכל עידן היא לא תשכב עם אף אחד לאורך זמן

עָלוּ עַל זֶה – זָרִיז הוּא הַמַּדְּעָן!

הָאשֶׁר כְּבָר בִּשְׁלַב הַהִתְגַּשְּׁמוּת:

כִּי אַלְכּוֹהוֹל (אִם בְּמִנּוּן קָטָן) –

מֻתָּר לְמַעֲשֶׂה בְּכָל כַּמּוּת!..

בְּגִלּוּפִין מִלַּהַט צִדְקָתוֹ,

לְפִתְרוֹנוֹת חַדִּים תָּמִיד נוֹטֶה

צַדִּיק, בְּהַגִּיעוֹ לְכֵס שִׁלְטוֹן

כְּבָר מְסֻכָּן יוֹתֵר מִכָּל חוֹטֵא!..

סָפֵק אִם כָּל פּוֹלִיטִיקַאי מִן הָרֹב

הוּא בַּעַל כּשֶׁר תֵּאַטְרָלִי,

אֲבָל כֹּה עֲסִיסִי הוּא דִּבּוּרוֹ,

כְּאִלּוּ מְחוֹלֵל הוּא מִין אוֹרָלִי.

לִחְיוֹת בְּלִי לַחְטֹא – זֶה הֶגְיוֹנִי,

כָּךְ תִּשָּׁמֵר הַנֶּפֶשׁ נְקִיָּה,

אַךְ הַחַיִּים לְפֶתַע מִתְרוֹקְנִים

כְּמוֹ סֶרֶט פְּעֻלָּה לְלֹא גְּוִיָּה.

בֵּין אַנְשֵׁי מַדָּע מְכֻבָּדִים

אֶתְמוֹל שָׁתִיתִי מַשֶּׁהוּ זָעוּם...

לוּלֵא הָיִיתִי שָׁם פּוֹגֵשׁ אוֹתִי –

הָיִיתִי מִתְפַּגֵּר מִשִּׁעְמוּם.

כְּשֶׁאֵינִי נֶחְפָּז לִשְׁכַּב עִם נַעֲרָה,

מִתְמַלֵּא אֲנִי סִפּוּק מוּזָר

כְּשׁוֹמֵר אוֹתָהּ מָסֹרֶת נַעֲלָה

שֶׁזָּנְחוּ הַצְּעִירִים מִכְּבָר.

בְּנַפְשׁוֹ אָפֵל הוּא וְעָגוּם,

אַךְ מִשְׂחָקוֹ קוֹרֵן שִׂמְחָה וְנַחַת;

כִּשָּׁרוֹן – מַפְתִּיעַ כְּמוֹ חַצְ’קוּן,

הוּא יָכוֹל לָצוּץ פִּתְאוֹם גַּם עַל הַתַּחַת!

אִם מִתְוַכְּחִים אוֹ מְדַבְּרִים כָּךְ סְתָם

עַל מַשֶּׁהוּ שׁוּלִי אוֹ בָּהוּל:

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁחוּט מַחְשַׁבְתָּם

מְשַׁלֵּב עֲצִירוּת וְשִׁלְשׁוּל.

אִם בִּסְפֵקוֹת אֲנִי שָׁרוּי

בְּתוֹךְ עוֹלָם הוֹמֶה סוֹטִים

אֱמוּנָתִי – לְלֹא שִׁנּוּי...

אוּלָם, אֵין דָּת שֶׁלִּי תַּתְאִים.

בְּשָׁנִים חַסְרוֹת בְּעָיוֹת,

כְּשֶׁהַזְּמַן רַק הֵחֵל מָרָתוֹן,

מַלְאָכִים הִזְדַּוְּגוּ עִם חַיּוֹת,

וְיָצָא הָאָדָם הַקַּדְמוֹן.

חוֹשֵׁב...וְהַדָּבָר אוֹתִי מַדְהִים,

נָמוֹשָׁה בּוּרָה אֲנִי, כְּפוּיַת טוֹבָה!

אִם הָאָדָם, אָכֵן, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים,

לַבּוֹרֵא – בָּטוּחַ, יֵשׁ קֵבָה!

בִּנְאוּמֵי פּוֹלִיטִיקָאִים עֲלוּבִים

יִתָּכֵן וְיִטָּחֵן כָּל אַרְגּוּמֶנְט,

וְשׁוּב אֵין לִי יְכֹלֶת לְהָבִין –

בְּמָה עוֹלֶה סָרִיס עַל אִימְפּוֹטֶנְט.

עִדָּנֵנוּ מְעַצְבֵּן, מַטְרִיף, נִפְלָא!

זַעֲמֵנוּ מִתְחַלֵּף עִם הָאוּפוֹרְיָה,

וְכָל זֶה בַּאֲדִישׁוּת רַבָּה נִבְלָע

שָׁם, בָּאַסְלָה הַכֹּה קָרָה שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה...

הֵיכָן בַּסּוֹף הָאֵל נַפְשִׁי יָשִׂים?

אֵין כָּאן מִסְחָר, וְלֹא אֲנִי בּוֹחֵר:

כֵּן, בְּגַן עֵדֶן – הָאַקְלִים יוֹתֵר נָעִים,

אוּלָם, בַּגֵּיהִנֹּם – חֶבְרָה טוֹבָה יוֹתֵר!

הָבָה אֵלִי, אֶהֱיֶה מוֹפֵת!

נַגְדִּיר תַּפְקִיד כְּדֵי לֹא לִטְעוֹת:

אַתָּה אוֹהֵב חוֹטְאִים? יָפֶה!

תַּרְשֶׁה לִי לֶאֱהֹב חוֹטְאוֹת!

בָּעִתּוֹן זֶה לֹא הוֹפִיעַ כְּלָהִיט,

אַךְ יוֹדְעִים זֹאת בְּקֶרֶב סְטוּדֶנְטִים:

כִּי סִפּוּר הַהִתְעַבְּרוּת הָאֱלֹהִית –

הוּא חֻבַּר בִּידֵי אִימְפּוֹטֶנְטִים.

לְבוּשׁ דָּתִי נִשְׂגָּב מִבִּינָתִי

אַךְ אֶשְׁתַּתֵּף בְּחֵשֶׁק רַב וּבְכָל צִבְיוֹן

לְמַעֲשֶׂה, בְּכָל פֻּלְחָן דָּתִי,

שֶׁבּוֹ שְׁתִיָּה נִלְקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן.

כְּשֶׁגּוֹרָלְךָ בְּהַגִּיעוֹ לְצֹמֶת

כְּבָר מִתְלַבֵּט – לְאָן עָלָיו לִפְנוֹת,

אַל תְּהַסֵּס, בְּרֹךְ וּבְלִי תַּרְעֹמֶת

בּוֹ מֵאָחוֹר עִם בִּרְכְּךָ לִבְעֹט.

חֳלִירַע, טִיפוּס, דֶּבֶר יְלָדִים,

אֲבַעְבּוּעוֹת, הַפֶּה־וְהַטְּלָפַיִם;

הָיָה פַּעַם מֵנִיעַ כֹּה תָּמִים

לְמִיתָתוֹ שֶׁל מִילְיוֹן אוֹ שְׁנַיִם!

אֵיךְ אַתָּה שָׁר! גּוּפְךָ גָּמִישׁ כְּמוֹ נַעְנַע,

אַתָּה כּוֹבֵשׁ אוֹתִי – אֲנִי כָּבוּשׁ,

וּמִיקְרוֹפוֹן אַתָּה מַחְזִיק – כְּמוֹ בָּנָנָה,

זְמִינָה וּמוּכָנָה לְכָל שִׁמּוּשׁ.

הַחַיִּים בְּרוּסְיָה – רַבָּה מֻרְכָּבוּתָם

אַךְ אֵין זֶה רַק הַקֹּר שֶׁהוּא – מֶחְדָּל;

בְּסַל אֶחָד לָשִׂים – בִּלְתִּי נִתָּן

עַל הַבֵּיצִים – פַּטִּישׁ וְגַם מַגָּל.

עַל פִּי תִּכְנוּן עַתִּיק שֶׁל הַבּוֹרֵא

לַחַי וְלַדּוֹמֵם – בּוֹעֵר הַבָּשָׂר;

אִם מִסְפָּרָם שֶׁל הַטִּפְּשִׁים פִּתְאוֹם – יוֹרֵד

פְּעִילוּתָם לְלֹא סָפֵק – תִּגְבַּר.

פְּשׁוּטָה הָאֱמֶת הָעֵירֻמָּה

וּמְסֻכֶּנֶת כְּמוֹ נַבּוּט:

חֲמוֹר שֶׁמִּתַּרְבּוּת גָּמַע

נִהְיָה – חֲמוֹר שׁוֹחֵר תַּרְבּוּת.

לֵאלֹהִים – אֵין אֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת,

הוּא הָיָה יָשֵׁן כְּמוֹ מֵת, בְּלִי רְעָשִׁים,

אַךְ בַּלֵּילוֹת נוֹשְׂאִים אֵלָיו תְּפִלּוֹת

כָּל מִינֵי זוֹנוֹת וְגַם פּוֹשְׁעִים.

כְּלוּבֵנוּ יִפָּתַח בִּמְלֹא תִּפְאֶרֶת,

וְה’ יָחֹן אוֹתָנוּ בְּחֶמְלָה,

כְּשֶׁהַבֵּיצָה תָּטִיל אֶת הַדּוֹגֶרֶת,

וְקוֹקְסִינֶל יִסַּע לְהַפָּלָה.

זֶה – מַדָּע? אוֹ, אִם לָאו; הַסִּימָנִים נִכָּרִים

מִנְּעוּרַי הַתַּצְפִּית פָּעֲלָה:

בְּשָׁנִים שֶׁל תִּקְוָה – מִתְרַבִּים – מְשׁוֹרְרִים,

וּבִשְׁנוֹת רִקָּבוֹן – הַהַנְהָלָה.

פְּשׁוּטָה הָאֱמֶת וְגַם נִצַּחַת,

בְּרוּרָה מִכָּל מַדָּע מֻסְכָּם:

עִם הַשְׁפָּלָה, עִם שִׁעֲמוּם וּפַחַד

מְבַהֲמִים אֶת הָאָדָם.

הַשֵּׂכֶל – גַּם גָּמִישׁ וְגַם חָצוּף

כְּשֶׁהוּא בִּקְרָב נִסְתָּר עִם מַצְפּוּנֵנוּ,

לְאַף אָדָם אֵין אָנוּ מְשַׁקְּרִים תָּכוּף

וְגַם מֻצְלָח כָּל כָּךְ, כְּמוֹ לְעַצְמֵנוּ.

כָּל בְּרִית יְצִירָתִית – מְלֵאָה חֶדְוָה

וַחֲשִׁיבָה פִּקְּחִית וְחָרוּצָה,

כִּי אֶת הַמּוּזָה לֶאֱנֹס – כֻּלָּם תִּקְוָה,

בְּאֶמְצָעִים, אָמְנָם, דַּלִּים, אַךְ – בִּקְבוּצָה.

הַנְּשִׁימָה שֶׁל הַסְּתָו הִיא קְרִירָה

וְיָאָה לְעוֹנַת הַסִּכּוּם,

כִּי נוֹשֶׁרֶת עַלְוַת הַשִּׁגְרָה,

וְנֶחְשָׂף אָז גִּזְעוֹ שֶׁל קִיּוּם.

נֵשֵׁב אִתְּךָ עַל תֵּה חָלוּט

וְיִתְחַמֵּם הַדָּם בִּפְנִים,

שָׁנִים, הֵן מְבִיאוֹת עַצְבוּת?

אוֹ מֵעַצְבוּת אָנוּ זְקֵנִים?

לְכָל דָּבָר – מוּכָן אֶצְלוֹ הַסְּיָג,

לְכָל נוֹשֵׂא – עָצוּב אֶצְלוֹ הַפֵּשֶׁר,

הַ”נּוּדְנִיק” – הוּא דּוֹמֶה, אוּלַי, לְגַג

אֲשֶׁר דּוֹלֵף אֲפִלּוּ אִם אֵין גֶּשֶׁם.