דירה לכל ילד

פתיחה

מכירים את הימים שבהם המחשבה נודדת קדימה? כמעט נדמה לכם שאתם צופים בסרט שעוד לא נוצר על החיים שלכם ושל הסובבים אתכם. למחשבות כאלה יש פוטנציאל לשנות את חייכם. אני רוצה לספר לכם על יום כזה, שסימן עבורנו נקודת מפנה בחיי המשפחה שלנו.

זו הייתה שעת ערב, ובדיוק השכבנו את הילדים שלנו, שעוד היו קטנים, לישון. כשהבטתי בהם פתאום ראיתי באיזה אופן מתקדם הסרט של חיינו. הרגשתי שאני מריצה את הסרט במהירות קדימה, אל סצנות שטרם נצפו. ה”בקרוב” של חיינו נראה בעיני רוחי בערך כך: בקרוב מאוד הילדים הצעירים שזה עתה השכבנו במיטותיהם יגדלו, ויום יבוא והם יקימו משפחה משלהם. הם לא יתגוררו איתנו עוד, אלא יבואו לבקר בשבתות ובחגים. הבית שלנו יתמלא בצחוק של נכדים, ואנחנו נסתכל על כל השבט הזה ונתמלא בגאווה. בסיום המפגש יחזרו המשפחות הצעירות כל אחת לביתה, ושם ימשיכו ילדינו לגדל את ילדיהם בשעה שאנחנו נהיה פנויים להגשים שאיפות אחרות.

את ה”בקרוב” הקטן הזה, הבנאלי לכאורה, ראינו אצל לא מעט משפחות שהקדימו אותנו בכמה וכמה שנים. המציאות העתידית הזאת איננה מנת חלקנו בלבד, אלא היא משותפת להרבה הורים. לחלום הזה, הקטן והבסיסי למדי, ישנם גוונים רבים, וכשהוא פוגש את המציאות, הדברים אינם תמיד מתנהלים כפי שדמיינו. לעיתים הם מפתיעים לטובה, ולעיתים הם מציבים אתגרים שונים בפני המערכת המשפחתית.

האתגרים הללו, שעימם נאלצנו ואנו עדיין נאלצים להתמודד, יופיעו גם בחייהם של ילדינו, ועל מנת לסייע להם אנו נוקטים צעדים שונים כגון רכישת ביטוחים שונים או חיסכון כספי, בתקווה שחששותינו יתבדו ושהעתיד יהיה ורוד. ועם זאת אנחנו יודעים היטב שאין באפשרותנו להיות מוכנים לכול ולהכין את ילדינו לכל ההתמודדויות הצפויות להם במרוצת חייהם. הרווחה והצמיחה של ילדינו הן משימת חיינו, והמשימה הזו כרוכה בלא מעט אחריות ובתכנון ארוך טווח. אומנם אפשר לומר הרבה על הקשר בין הורים לילדים לאורך השנים, על גידולם ועל הדאגה לעתידם, אולם הספר שבידיכם יעסוק בהיבט המרכזי ביותר, והוא האופן שבו עלינו לפתח בילדינו תפיסה כלכלית ולהכין אותם לקראת הגשמת הצורך הבסיסי ביותר של אדם – בית.

לאורך הספר אסביר מדוע בתוך כל הטרדות השוטפות של החיים דווקא נושא ה”דירה לכל ילד” הטריד אותנו במיוחד, ואציג את הדרך שבה בחרנו על מנת להגשים אותו “בקרוב” שעליו חלמתי כשהילדים עוד היו קטנים.

ככל שחולף הזמן, המציאות הכלכלית בישראל נעשית מאתגרת יותר, ועלינו להתבונן בעובדה כואבת זו בעיניים פקוחות. נתונים כלכליים משקפים הרבה יותר ממספרים; מדובר בסגנון חיים ובהחלטות שאנו מקבלים בכל תחום בחיינו. האזרח היחיד אומנם אינו משפיע על המציאות הכלכלית, ואיתנותו הפיננסית נקבעת במידה רבה על ידי גורמים שאינם בשליטתו, אולם הוא בהחלט יכול לפעול על מנת להיטיב את חייו ואת חיי משפחתו.

בעקבות החלטתנו לקבל לידיי את האחריות לעתידם הכלכלי של ילדינו הגיעו החלטות נוספות ביחס לתזרים המזומנים שלנו ולהשקעות שאנו מבצעים עד היום, וכך התברר לנו שבכל הנוגע לכלכלה הפרטית של משפחתינו – מצבנו כיום הוא בהחלט תוצר של סך הפעולות שנקטנו במרוצת השנים ביחס לכסף, יהא המצב הכלכלי במדינה אשר יהא.

בכל היבט בחיינו מעורבים כסף והחלטות ביחס אליו. לרבים מאיתנו יש מערכת יחסים מורכבת עם כסף, ואכן יש לכך היבטים רבים שאפשר לדון בהם ממושכות. אולם בספר זה החלטתי לעסוק בדבר המרכזי ביותר שמעסיק משפחות רבות בישראל, והוא האפשרות לבסס את ילדינו מבחינת מגורים. הקשיים ברורים ואף הולכים ומעמיקים; היצע אל מול ביקוש, ערך הכסף שנשחק ומספר המשכורות הנדרשות לשם רכישת דירה, שרק הולך ועולה ככל שחולפות השנים – המציאות העגומה טומנת בחובה דור צעיר שהדירה למגורים רק הולכת ומתרחקת ממנו.

כאמור, מדובר בנושא שמעסיק רבים ולמעשה רוב החברה הישראלית מוטרדת ממנו. הוא מדובר שוב ושוב בשיחות סלון ובתקשורת ואף נידון בקרב גורמים מדיניים. כל ממשלה חדשה שקמה מבטיחה להביא מזור למצוקתם של הזוגות הצעירים בנושא דיור. שוב ושוב עוברים על הנתונים, שוב ושוב מגבשים תוכניות לסיוע, ועם זאת, למרות המאמצים הכבירים, אין שום פתרון בר־קיימא בנמצא.

חשוב להבין שבית אינו מוצר כשאר המוצרים שצורכות משפחות בישראל. אנו יכולים לוותר על מגוון רחב של רכישות; חופשות, חוגים, רכב נוסף, אולם בית הוא מוצר בסיסי והכרחי. כולנו צריכים מקום לגור בו. משמעותו של בית אינה רק גג מעל ראשנו אלא גם הגנה פיזית ורגשית. הבית מעניק לנו ביטחון ומאפשר לנו להתפנות למשימות אחרות שהחיים מביאים לפתחנו. הספר שבידיכם יעסוק אפוא בסוגיה המורכבת הזו, ובמרכזו רעיון שיכול להיראות שאפתני אך הוא אפשרי:

יצירת מציאות שבסופה תהיה דירה לכל ילד.

לאורך הקריאה תיווכחו שעל ידי תוכנית פעולה פשוטה תוכלו להשיג בית עבור כל אחד מילדיכם, תוך מזעור התלות במצב הכלכלי במדינה ובהחלטות כלכליות שונות שמתקבלות בה. הפתרון בידיכם, המשפחה הגרעינית, אם תשכילו ליצור את התנאים המתאימים, להסדיר את התנהלותכם הפיננסית וכמובן – להתמיד בכך.

בתום הקריאה יהיו בידיכם כלים שיאפשרו לכם לצייד את ילדיכם בידע כלכלי חיוני, שלרוב לא מלמדים בבתי ספר, בוודאי לא בהיקף הנדרש, ובהמשך לדאוג להם לנכס הראשון והמשמעותי ביותר בחייהם, שבמידה רבה יקבע את האופן שבו ייראה עתידם הכלכלי. לשם כך אינכם זקוקים לירושות, למתנות או לתוכניות ממשלתיות המציעות הגרלות ופרסים – כל אלה הן בגדר בונוס, אולם גם בלעדיהן, דירה לכל ילד היא מטרה בת־השגה, אפשרית והכרחית.

חלק א:
למה עניין דיור הילדים הוא גם עניין של ההורים?

אנחנו המשפחה הישראלית הממוצעת

בשנת 2021 חיו בישראל כ־2.2 מיליון משפחות שלרובן שני ילדים לפחות. בבדיקת מד האושר בהשוואה לעולם, ישראל נמצאת במקום גבוה מאוד. כשמנסים להבין מה משפיע לטובה על האושר הכללי בארץ למרות המצב הביטחוני, האתגרים הכלכליים ועוד, מוצאים שהקשרים הבין־אישיים שלנו תורמים לכך במידה ניכרת. הקשרים המשפחתיים והקהילתיים מוסיפים לאזרחי ישראל אריכות ימים ומסבים להם שמחה בסיסית. כל זה לא מצמצם את האתגרים הכלכליים שבפניהם המשפחות ניצבות. שיעור הילודה בישראל הוא חסר תקדים בעולם המערבי. הילדים שלנו, שהם כעשרים וחמישה אחוזים מאזרחי המדינה, מוסיפים לחיינו משמעות ושמחה, אך בצידן גם לא מעט אתגרים חינוכיים וכלכליים שמתפתחים ומעמיקים ככל שהם מתבגרים.

המשפחה שלנו דומה לכל משפחה ישראלית ממוצעת. גם אנחנו עברנו מסע התבגרות במציאות הישראלית, התחתנו בחתונה רגילה לפני כרבע מאה, למדנו והתחלנו לעבוד ולהתנהל בהתאם למה שספגנו בקהילות שליוו את התבגרותנו. הילדים שלנו נולדו, ובשנים הראשונות גדלנו והתבגרנו איתם. חווינו הרבה ימים טובים, שמחנו עם התנועה הראשונה והמילה הראשונה, וחוכמתם מילאה אותנו בגאווה הורית. בצד כל הדברים הטובים חשנו לעיתים קושי לא פשוט. עבדנו לא מעט, וההתנהלות הכלכלית הייתה מאתגרת מאוד עבורנו.

התחלנו את חיי המשפחה שלנו עם השכלה בית ספרית ותואר ראשון, וזהו למעשה. מבחינה כלכלית לא היה לנו כמעט כלום. ההתנהלות היום־יומית הייתה מאתגרת וההוצאות הלכו ותפחו, עד שיום אחד הבנו שמצבנו הכלכלי לא טוב, בלשון המעטה. התעלמות מהמצב הכלכלי הייתה גובה בסופו של דבר מחירים פיננסיים, אבל לא רק; כבר התחלנו לחוות את תוצאות המצב הכלכלי מבחינה רגשית, זוגית ואפילו גופנית. הגענו למצב של חוסר ברירה, ונאלצנו לעמוד אל מול תוצאות ההחלטות שלנו. הבנו שאנחנו מנהלים את חיי היום־יום תוך התעלמות כללית ממצב חשבונות הבנק שלנו ובלי שום מחשבה או התייחסות מעמיקה למה שיידרש מאיתנו בעתיד הקרוב והרחוק.

היום שבו חלחלה המחשבה החדשה הזאת בנוגע למצבנו הכלכלי היה בדיעבד נקודת מפנה מבחינת ההתנהלות הכללית המשפחתית שלנו. אני זוכרת את היום הזה היטב, שכן בסופו הבנו שהמצב הכלכלי שלנו יהיה חייב לעבור שינוי מהותי: ראשית, ברמת המודעות – לא נוכל יותר לכסות את העיניים ולהתעלם מהמצב; שנית, נצטרך לקבל אחריות על תוצאות ההחלטות שנקבל, יהיו אשר יהיו. בשביל ליצור שינוי יהיה עלינו לרכוש כלים חדשים, מחשבתיים והתנהגותיים, ולהוציא אל הפועל החלטות כלכליות אחרות לגמרי מאלה שקיבלנו – בעצם ההחלטה לא להחליט – עד לאותו רגע.

זה היה יום שגרתי, השמש שקעה אחרי יום עמוס לעייפה, הילדים הלכו לישון ואנחנו מצאנו את עצמנו מוטרדים מאוד. היינו שני מבוגרים צעירים בני שלושים וקצת כאשר התיישבנו אז בסלון עם כוס קפה ביד לרגע של שקט אחרי סערת היום. הבית היה הפוך, סביבנו היו צעצועים פזורים והכלים מארוחת הערב עוד היו בכיור. באותו הרגע עוד לא ידענו זאת, אבל השיחה שהתקיימה באותו הערב עמדה לשנות את חיינו ובהמשך את חיי ילדינו.

מישהי פעם אמרה לי שהשינוי מתחיל כשמגיעים לקרקעית; רק שם, כשצוללים בחוסר אונים, הרגליים יכולות לדחוף בחוזקה את הקרקע. הדחיפה הזאת היא מה שמאפשר לנו להגיע למעלה ולנשום אוויר, אבל כדי שזה יקרה צריך להגיע לקרקעית, אין אפשרות אחרת. השקיעה מטה היא לעיתים בלתי מורגשת, מתרגלים אליה ועם הזמן שוכחים שקיימות אפשרויות נוספות. לא תמיד קל לעצור את השגרה; יום רודף יום, אנשים אוכלים, שותים, ישנים, עובדים וזהו, ככה במעגל אין־סופי. ובכל זאת, יום אחד זה קרה, התעוררנו והבנו שמשהו חייב להשתנות. הגענו לקרקעית.

באותו לילה ארוך נאמרו מילים שאת חלקן אני רוצה לשכוח. המצב הכלכלי הרעוע שבו היינו נתונים לא היה כל הסיפור. בתוך מערכת היחסים שלנו שהתחילה רק שנים אחדות קודם לכן, כבר כמעט אי אפשר היה לנשום. מצבנו הפיננסי היה רק חלק מהסיפור כולו, אבל הוא שלח זרועות לכל תחום בחיינו, עד שכבר לא יכולנו להתעלם ממנו. חווינו משבר ביחסים, ולא הייתה לנו כל אפשרות להתחמק מהתמודדות עימו. עשינו דברים מיותרים ואמרנו מילים קשות. עברו עלינו ימים של שתיקות וקושי. לא ליחסים כאלה פיללנו בתחילת דרכנו.

כעסנו זה על זה ועל כל מה שהוביל אותנו לנקודה שבה היינו. הרגשנו שהמציאות באופן כללי אינה מאירה לנו פנים. הרגשנו מרומים בעקבות המחשבה שעשינו לכאורה כל מה שצריך ועדיין לא הצלחנו להגיע לשקט כלכלי. המצוקה הכלכלית זלגה לה לאיטה לכל חלקה טובה בחיינו, והתוצאה העידה על כך שמי שאנחנו ומה שאנחנו עושים – זה כנראה לא מספיק טוב.

אכן, ההתחלה הייתה כואבת, אבל היא זאת שאפשרה לנו לחולל שינוי בלא מעט תחומים. הבנו כי לפנינו שתי התנהלויות שאיתן נצטרך להתמודד במקביל: הראשונה היא המוכרת והאהובה – המשך גידול ילדינו, דאגה לכל צורכיהם הגשמיים והרוחניים, השקעה בעצמנו כבני זוג ושימור הקשר בין התא המשפחתי שלנו לסביבה המשפחתית המורחבת ולקהילה שאליהן אנחנו משתייכים; השנייה היא זאת שבאותן שנים הייתה חדשה עבורנו – הגדרה מחודשת של כל היחסים שנגעו לפן הכלכלי של חיי משפחתנו. ההתנהלות הפיננסית הלא סדורה שלנו פינתה את מקומה לידיעה ברורה ומפוכחת על אודות מצבנו, וכך באופן הדרגתי, עקב בצד אגודל, ההבנה, ההתכוונות והפעולות שלנו השתנו מקצה לקצה.

במרוצת השנים הבנתי שמה שעבר עלינו הוא לא סיפור פרטי וייחודי אלא כזה המשותף למשפחות ישראליות רבות. כמו אחרים, עוד בתחילת דרכנו קנינו דירה (כי למה לבזבז כסף על שכירות), גרנו בה כמה שנים ולאחר מכן השכרנו אותה בסכום שהיה דומה לתשלום המשכנתא (שהלכה ותפחה מיום לקיחתה). בה בעת, התגוררנו בדירה שכורה בעיר אחרת.

בהתחלה חשבנו שזה מספיק, חשבנו שלאורך הדרך נאגור כספים ונחיה בנוחות. עבדנו בדיוק על פי התוכניות, אנחנו תלמידים ממושמעים שמיישמים מהר את הנלמד, שמבצעים הלכה למעשה את כל מה שהורתה להם מערכת החינוך של המדינה לבצע, ובלי לשאול שאלות מיותרות.

בכל בוקר, גם כשלא היינו לגמרי בקו הבריאות (שפעת, עייפות וכו’), קמנו לעבודה כשכירים ושם בילינו ימים שלמים. עבדנו שנינו בעבודות שנחשבות טובות; לא לחינם העברנו זמן כה רב באוניברסיטה. חשבנו שאנחנו עושים הכול כפי שצריך לעשות וכפי שלימדו אותנו. חשבנו שהמצב יסתדר מאליו ושגם אם נראה שקצת קשה, תכף תקום הממשלה הבאה או תכף יגיע השר שמבין עניין והכול יסתדר.

השנים חלפו, אבל מעט מאוד השתנה. החיים נראו בסדר, אבל לא מספיק טוב ביחס להשקעה ולמאמץ. בינתיים ראינו את ילדינו פוקדים את מוסדות הלימוד שנראו די דומים לאלו שאליהם נשלחנו אנחנו כמה שנים לפני כן, תוכניות החינוך ושיעורי הבית שניתנו להם על ידי המורים שלהם נראו די דומים לאלה שהיו לנו, ולא היה מנוס מלראות את המציאות מתרחשת שוב – הסתכלנו עליהם וראינו אותנו. אם לא יחול שינוי, הקושי שאנחנו חווים ממתין בהמשך הדרך גם לילדים שלנו. נאלצנו להודות שהמצב לא יכול להימשך כך. בדיוק כמונו, גם הם ירגישו שהם חסרי אונים אל מול חובות ותשלומים. המשוואה שעל פיה “תלמד ותעבוד = יהיה לך מספיק כדי להתקיים” בפועל לא תתקיים גם עבורם, וגם הם, ביום מן הימים, ייאלצו לערוך עם בני או בנות זוגם את השיחה הקשה שאנו קיימנו ויבינו שזה פשוט לא מספיק.

ניצבנו אל מול המציאות והמחשבות שנדדו לעתיד. לא הבנו למה זו התמונה הכלכלית שאנחנו רואים, וניסינו להבין במה אנחנו טועים. היינו מוטרדים מאוד מהמחשבה שלא מצאנו שום סיבה לכך שהחיים של הילדים שלנו יהיו טובים יותר בעתיד.

בשנים הראשונות לחייהם, השנים הקריטיות ביותר, ילדים לומדים מהסביבה שלהם באמצעות תיווך של המבוגרים. אם אנחנו מתווכים באופן שגוי את הסביבה, וכך גם מבוגרים נוספים סביבנו, הילד אינו מקבל כלים להתמודדות כלכלית. אישית היינו חייבים להודות שאולי אנחנו לא מבינים דברים בסיסיים ובעקבות זאת מטעים את ילדינו כפי שהטעו אותנו. למה שנחשוב אחרת? הרי כל מה שניתן להם מבחינת ההבנה הבסיסית של העולם הועבר לנו בידי תוכניות לימוד דומות לשלנו ובידי הורים שדומים לנו. בשלב זה הכתה בנו ההבנה שאנחנו חייבים להתחיל להיות מעורבים יותר, קודם כול במצב שלנו, ואז, חינוכית, גם במצב שלהם. אנחנו חייבים להשתנות, להתייצב כלכלית ולהשתכלל מבחינה מנטלית, זוגית וכלכלית, ובה בעת להכין אותם לעולם באופן רוחני, פיזי ומנטלי, בצורה טובה יותר מכפי שהכינו אותנו.

אבל איך עושים שינויים כאלה כשהראש מלא ברעיונות שהוטמעו בנו מילדות, ושרק העמיקו את חוסר האונים שלנו?

בשלב הראשון הודינו בפני עצמנו שאין לנו מושג כיצד להיות מבוגרים אחראים במצב הנוכחי. ימי הילדות שלנו חלפו, ואנחנו היינו צריכים להתקדם. כך, ללא תכנון מוקדם החלטנו שעם כל הכבוד לרעב של היום, אנחנו חייבים להבין מה מכביד עלינו כלכלית ומה אנחנו יכולים לעשות בפועל על מנת להשפיע על מצבנו ולשנות הרגלים. מהר מאוד הבנו ששיעור גבוה מההוצאות שלנו מופנה לדיור, ובכך הפך הדיור למשתנה המרכזי בשינוי אורח החיים הכלכלי שלנו ובעיצוב עתיד ילדינו.

הדיור הוא סעיף מרכזי מאוד בסך ההוצאות. למעשה, אצל משפחות רבות מדובר בכשלושים אחוזים מסך ההוצאות המשפחתיות. נוסף על כך, בישראל, בשל מגמות שעוד נדון בהן, עניין הדיור לא פעם מעורר קושי של ממש עבור משפחות צעירות. משפחות מתקשות לרכוש דירה או לגור בשכירות ארוכת טווח ונאלצות לא פעם לשלם מחירים לא שפויים.

לאחר שבחנו את המצב לקחנו דף ועט וכתבנו את הדברים הבאים:

1. המצב הכלכלי חייב להשתפר. בשלב הראשון עלינו להישאר עם יתרות בסוף החודש.
2. אנחנו צריכים לקבל אחריות על ההשכלה הפיננסית של הילדים שלנו.
3. אנחנו צריכים לתכנן את השלב שבין ילדותם של ילדינו לבגרותם בצורה אחרת מכפי שאנחנו התבגרנו.
4. סעיף הדיור חייב להיות מטופל באופן המיידי ביותר עבור כל אחד מילדינו.