אמוציונלי

הקדמה

במשפחות מסוימות, כשילד עובר גבול מסוים בהתנהגות לא נאותה, נותנים לו פסק זמן. או שיושבים איתו ומסבירים לו מדוע חשוב לציית או לא להתפרץ. במשפחות אחרות ההורים עשויים לתת לילד מכה בישבן. אימא שלי, שורדת שואה, לא נקטה אף אחת מהדרכים הללו. כשאני התפרעתי או ניסיתי להשליך את הטרנזיסטור לאסלה, אימי הייתה נתקפת בטירוף, פורצת בבכי ומתחילה לצרוח עליי. ״אני לא מסוגלת לסבול את זה! הלוואי שהייתי מתה. למה ניצלתי? למה היטלר לא הרג אותי?״

ההתלהמות שלה גרמה לי תחושה רעה, אבל מה שמוזר הוא, שכילד חשבתי שתגובתה של אימי הייתה נורמלית. כשמתבגרים לומדים דברים רבים, אך אחד המסרים העוצמתיים ביותר — כזה שלעיתים נדרשות שנים של טיפול נפשי כדי להיפטר ממנו ולהשאירו מאחור — הוא שכל מה שהוריכם אומרים עליכם הוא נכון, וכל מה שקורה בביתכם הוא הנורמה. כך קיבלתי את ההתפרצויות של אימי. כמובן, ידעתי שחבריי, שהוריהם לא עברו את השואה, לא יספגו גערות שכוללות את היטלר. אבל באנלוגיה פשוטה דמיינתי שהוריהם יגידו למשל, ״למה ניצלתי? למה האוטובוס הזה לא דרס אותי? למה סופת טורנדו לא סחפה אותי? למה לא קיבלתי התקף לב ומַתִי?״

המחשבה שתגובותיה של אימי היו חריגות, עלתה בדעתי רק בשיחה סביב שולחן ארוחת הערב, כשכבר הייתי תלמיד תיכון. היא סיפרה על פגישה שלה עם פסיכיאטר בשעה מוקדמת יותר באותו יום. הביקור נדרש בעקבות בקשתה לתשלום פיצויים מממשלת גרמניה. הנאצים החרימו בתחילת המלחמה את כל ההון הרב של משפחתה, והותירו אותה חסרת כול. אבל הסתבר, שהפיצויים לא התייחסו אך ורק להפסדים הכספיים. הם התבססו על הוכחה שהבעיות הנפשיות שסבלה מהן, נבעו מסבלה בשואה. אימי גלגלה את עיניה מכך שנדרשה ללכת לפגישה עם הפסיכיאטר, והייתה משוכנעת כי לנוכח מצבה הנפשי הבריא, בקשתה לפיצויים תידחה. אבל כשאחי ואני אכלנו את העוף המכובס שבצלחתנו, היא אמרה לנו — בהתמרמרות — שהרופא הסיק כי אכן יש לה בעיות רגשיות.

״אתם מאמינים לזה?״ שאלה אימי. ״הוא חושב שאני משוגעת! מובן מאליו שהוא המשוגע, לא אני.״ ואז היא הרימה את קולה לעומתי. ״תסיים את העוף שלך!״ אמרה. סירבתי. התלוננתי שהוא חסר טעם. ״תאכל אותו!״ אמרה. ״יום אחד אתה עלול להתעורר ולגלות שכל המשפחה שלך נרצחה! ושלא נשאר לך מה לאכול, ותצטרך לזחול על הבטן בבוץ במטרה לשתות מים מטונפים ומצחינים משלוליות בוץ! אז אתה תפסיק לבזבז אוכל, אבל זה יהיה מאוחר מדי.״

אימהות אחרות נזפו בילדיהן על בזבוז אוכל, כי אנשים אחרים בארצות רחוקות רעבים ללחם. אימי אמרה לי, שבקרוב אני עלול לשווע למזון. לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה ביטאה אימי רגש כזה, אבל הפעם, בגיבוי דמותו של הפסיכיאטר החכם שלה, התחלתי להטיל ספק בשפיותה.

היום אני יודע, שאימא הזהירה אותי בקשר לעתיד, כי התייסרה בגין אירועי העבר שלה, מבועתת שהם יתרחשו שוב. היא אמרה לי שהחיים אולי נראים טוב כעת, אבל זה רק מסך עשן, שיתחלף בקרוב בחלום בלהות. בלי לזהות ולהבין, שהציפייה שלה לאסון ממשמש ובא נעוצה בפחד ולא במציאות, היא האמינה שציפיותיה הקשות מבוססות היטב. בשל כך, הפחד והחרדה שלה היו תמיד קרובים לפני השטח.

אבי, לשעבר לוחם התנגדות ושורד מחנה המוות בבוכנוולד, עבר אף הוא טראומה דומה לשלה. שניהם נפגשו כפליטים זמן קצר לאחר המלחמה, ובשארית ימי חייהם חוו יחד את מרבית אירועי חייהם. ועדיין תגובתם הייתה שונה. לעומתה, הוא תמיד שידר אופטימיות וביטחון עצמי. מדוע הגיבו הוריי לאירועים בדרכים כה שונות? ובאופן כללי יותר, מה הם רגשות? למה הם קיימים בנו, ואיך הם מתעוררים במוחנו? איך הם משפיעים על המחשבות, על הנטיות השיפוטיות, על המוטיבציה ועל קבלת ההחלטות שלנו? איך ביכולתנו לשלוט בהם? אלה השאלות שאליהן אתייחס בספר זה.

לעיתים קרובות משווים את המוח האנושי למחשב, אבל עיבוד המידע שמחשב זה מבצע, משולב באופן בלתי נפרד בתופעה המסתורית העמוקה שאנו מכנים רגשות. כולנו חשנו חרדה, פחד וכעס. חשנו זעם, ייאוש, מבוכה, בדידות. הרגשנו שמחה, גאווה, התרגשות, נחת רוח, תאווה ואהבה. כשהייתי ילד, היה למדענים מושג קלוש בלבד באשר לאופן שבו נוצרים רגשות אלה, או לאופן שבו ניתן לנהל אותם, איזו מטרה הם משרתים, או מדוע שני אנשים — או אותו אדם בזמנים שונים — יגיבו לאותם גירויים בדרכים שונות למדי. מדענים האמינו אז, שלמחשבה רציונלית יש השפעה דומיננטית על התנהגותנו, וכי כאשר רגשות ממלאים תפקיד, סביר להניח שלא יביאו תועלת. היום אנחנו יודעים שאין זה כך. אנו יודעים שבהנחיית המחשבות וההחלטות שלנו, רגש חשוב לא פחות מהיגיון, אף על פי שהוא פועל באופן שונה. בעוד שמחשבה רציונלית מאפשרת לנו להסיק מסקנות הגיוניות, המבוססות על מטרותינו ועל נתונים רלוונטיים, הרגש פועל ברמה מופשטת יותר — הוא משפיע על החשיבות שאנו מייחסים למטרות ועל המשקל שאנו נותנים לנתונים. הוא יוצר להערכות שלנו מסגרת, שאינה רק בונה אלא גם חיונית. הרגש שלנו — מושרש בידע ובניסיון העבר שלנו — משנה את האופן שבו אנו חושבים על הנסיבות הנוכחיות ועל האפשרויות העתידיות שלנו, לעיתים קרובות בדרכים עדינות אך משמעותיות. חלק גדול מההבנה שלנו את אופן פעולתו, נובע מהתקדמות שחלה רק בעשור האחרון, במהלך פריצת דרך מחקרית שאין דומה לה, בתחום. ספר זה עוסק במהפכה שחלה בהבנתנו את הרגשות האנושיים.

מהפכת הרגש

לפני ההתמקדות הנוכחית של המחקר בנושא הרגש, רוב המדענים הבינו את הרגשות שלנו כנתונים במסגרת שהולכת לאחור עד לרעיונותיו של צ׳רלס דרווין. אותה תיאוריה מסורתית בקשר לרגש אימצה מספר עקרונות שנראים סבירים מבחינה אינטואיטיבית. לפיה, מספר רגשות בסיסיים — פחד, כעס, עצב, גועל, אושר והפתעה — הם אוניברסליים, נחווים בקרב כל התרבויות, ואין ביניהם חפיפה תפקודית. כל רגש מופעל על ידי גירויים מסוימים מהעולם החיצוני; גורם להתנהגויות קבועות ומסוימות, ומתרחש במבנים ייעודיים מסוימים במוח. תיאוריה זו כללה גם השקפה דיכוטומית על הנפש, השקפה שנהגתה על ידי היוונים הקדמונים, ולפיה מורכב המוח משני כוחות מתחרים — האחד ״קר״, הגיוני ורציונלי, והאחר ״חם״, נלהב ואימפולסיבי.

במשך אלפי שנים עוררו רעיונות אלה חשיבה מושכלת בתחומים מגוונים, כמו תיאולוגיה, פילוסופיה ומדע הנפש. פרויד שילב את התיאוריה המסורתית בעבודתו. התיאוריה של ג׳ון מאייר ופיטר סאלוביי באשר ל״אינטליגנציה רגשית״, שהפכה פופולרית בזכות ספר בשם זה מאת דניאל גולמן, מבוססת בחלקה על רעיונות אלה, והיא המסגרת לרוב מה שאנו חושבים על רגשותינו. אבל זוהי תפיסה מוטעית.

בדיוק כמו שחוקי התנועה של ניוטון הוחלפו על ידי תורת הקוונטים, כשהמדע פיתח את הכלים שחשפו את עולם האטומים, כך גם התיאוריה הישנה ביחס לרגש מפנה כעת את מקומה להשקפה חדשה, וזאת במידה רבה הודות להתקדמות יוצאת דופן בתחום ההדמיה העצבית וטכנולוגיות נוספות שאפשרו למדענים להתבונן לתוך המוח ולחקור אותו.

סדרה אחת של שיטות שפותחה בשנים האחרונות, מאפשרת למדענים לאתר את הקשרים בין נוירונים, וליצור סוג של דיאגרמת מעגל חשמלי למוח, הנקראת ״דיאגרמת המעגל״. מפת קוואנטום מאפשרת למדענים לנווט במוח בצורה מסוימת שלא הייתה זמינה קודם כן. כעת הם מסוגלים להשוות מעגלים חיוניים, להגיע לאזורים מוגדרים במוח כדי לחקור את התאים שבהם, ולפענח את האותות החשמליים שיוצרים רגשות, מחשבות והתנהגויות. התקדמות נוספת, אופטוגנטיקה, מאפשרת למדענים לקחת פיקוד על נוירונים בודדים במוח של בעל חיים. על ידי גירוי בררני של תאים אלה, הצליחו מדענים לחשוף את דפוסי המיקרו של פעילות המוח שמייצרים מצבים נפשיים מסוימים, כמו פחד, חרדה ודיכאון. טכנולוגיה שלישית, גירוי טרנס־גולגולתי, משתמשת בשדות או בזרמים אלקטרו־מגנטיים, כדי לעורר או לעכב פעילות עצבית במיקומים מדויקים במוח האנושי, ללא השלכות קבועות על משתתפי הניסוי, ומסייעת למדענים להעריך את התפקוד של אותם מבנים. שיטות וטכנולוגיות אלה ואחרות העניקו תובנות כה רבות והולידו עבודה חדשה כה משמעותית, עד כי צמח מכך תחום חדש לגמרי בפסיכולוגיה, שנקרא ״מדעי המוח הריגושי״.

חקר המוח, המבוסס על יישום כלים מודרניים במחקר עתיק יומין על הרגש האנושי, עיצב מחדש את הדרך שבה מתייחסים מדענים לרגש. הם מצאו, כי בעוד שנקודת המבט הישנה הציעה מה שנראה כמו תשובות סבירות לשאלות בסיסיות בנוגע לרגשות, היא לא ייצגה במדויק את האופן שבו פועל המוח האנושי. לדוגמה, כל רגש ״בסיסי״ אינו באמת רגש בודד ונפרד, אלא הוא מונח קליט לספקטרום או לקטגוריה של רגשות, וכי קטגוריות אלה אינן בהכרח נבדלות זו מזו. למשל, פחד מובע בכמה אופנים, ובמקרים מסוימים עשוי להיות קשה להבחין ביניהם לבין חרדה. יותר מכך, האמיגדלה, שבמשך זמן רב נחשבה ל״מרכז הפחד״ שלנו, ממלאת למעשה תפקיד מפתח בכמה וכמה רגשות, תפקיד שאינו הכרחי בכל סוגי הפחד. מדענים הרחיבו כיום גם את המיקוד שלהם הרבה מעבר לחמישה או לשישה הרגשות ה״בסיסיים״, כדי לכלול עשרות רגשות נוספים, כמו מבוכה, גאווה ואחרים שמכונים רגשות חברתיים, ואפילו רגשות שבעבר נחשבו כדחפים, כמו רעב ותשוקה מינית.

בתחום הבריאות הרגשית לימד אותנו מדע המוח, שדיכאון אינו הפרעה בודדת, אלא סנכרון המשלב ארבעה תת־סוגי הפרעות שונות, שרגישות לטיפולים שונים ולחתימות עצביות שונות. חוקרים השתמשו בתובנות החדשות כדי לפתח אפליקציית טלפון, שביכולתה להקל על תחושת הדיכאון אצל כרבע מהחולים בדיכאון. למעשה, מדענים מסוגלים כיום לקבוע מראש באמצעות סריקת מוח, אם אדם בדיכאון יצא נשכר מפסיכותרפיה, וכך לא להידרש לטיפול תרופתי. טיפולים פוטנציאליים חדשים למצבים הקשורים לרגש — מהשמנה, מהתמכרות לעישון ועד לאנורקסיה — נחקרים אף הם.

מדעי המוח הנוגעים לרגש הפכו בעקבות ניצחונות כאלה לאחד התחומים החמים ביותר במחקר האקדמי. זה בולט במיוחד בסדר היום של מחקר ״המכון הלאומי לבריאות הנפש״ ובמוסדות רבים שלא נהוג להחשיב כממוקדים בתחום הנפש, כגון ״המכון הלאומי לסרטן״. אפילו מוסדות שיש להם קשר קלוש לפסיכולוגיה ולרפואה, כגון מרכזי מדעי המחשב, ארגוני שיווק, בתי ספר ללימודי עסקים ו״קנדי סקול לממשל״ בהרווארד, מקדישים כעת משאבים ומשרות לעיסוק במדע חדש זה.

למדעי המוח הללו יש השלכות חשובות על מקומם של רגשות בחיי היום־יום שלנו ועל החוויה האנושית. אחד המדענים המובילים בתחום אמר, ״ה׳ידע׳ המסורתי שלנו על רגש נחקר ברמה הבסיסית ביותר.״ מוביל דעה אחר בתחום אמר, ״אם אתם כמו רוב האנשים, אתם אולי משוכנעים שמפני שיש לכם רגשות, יש לכם ידע רב בקשר לרגשות ולאופן פעולתם... כמעט ודאי שטעות בידכם.״ לדברי מנהיג אחר בתחום, אנחנו ״בעיצומה של מהפכה בהבנתנו את הרגש, את הנפש ואת המוח, מהפכה שעשויה לאלצנו לחשוב מחדש על עקרונות מרכזיים של החברה שלנו, כמו הטיפולים שאנו נוקטים לגבי מחלות נפשיות ופיזיות, האופן שבו אנו תופסים יחסים אישיים, מהן הגישות שלנו לגידול ילדים, ובסופו של דבר, איך אנו רואים את עצמנו.״

חשוב מכול, בעוד שפעם האמנו שרגש מזיק למחשבות ולהחלטות אפקטיביות, כיום אנו יודעים כי איננו יכולים להחליט החלטות, או אפילו לחשוב, בלי להיות מושפעים מרגשותינו. ואף על פי שבחברות המודרניות שלנו — שהן כה שונות מהסביבה שבה גדלנו והתפתחנו — רגשותינו לעיתים, מחבלים בשאיפותינו, הרבה יותר שכיחים המקרים שבהם הם מובילים אותנו בכיוון הנכון. למעשה ניווכח, שבלעדיהם היינו מתקשים לנוע לכל כיוון כלשהו.

מה לפנינו

בהתחשב במה שעבר עליהם בשואה, הוריי אולי לא נתפסים כהורים טיפוסיים, אבל באופן מהותי כולנו בדיוק כמוהם. עמוק במוחנו, כמו במוחם, התת־מודע האפל שלנו מיישם ללא הרף את לקחי ניסיון העבר שלנו, במטרה לצפות את השלכותיו על נסיבותינו הנוכחיות.

הומינידים שהתפתחו בסוואנה האפריקנית, עמדו בפני החלטות בלתי פוסקות לגבי מזון, מים ומחסה. האם קול הרשרוש שאני שומע מלפנים, פירושו שמסתתר שם בעל חיים שאני יכול לצוד ולאכול, או דווקא כזה שרוצה לאכול אותי? לבעלי חיים שהיטיבו לנתח את סביבתם, היה סיכוי גדול יותר לשרוד ולהתרבות. לשם כך, בהתחשב בנסיבות כלשהן, תפקיד מוחם היה להשתמש במה שחושיהם קלטו ובניסיון העבר שלהם, כדי להחליט אלו פעולות אפשריות לנקוט, ואז לצפות את התוצאות הסבירות של כל פעולה ופעולה. לשקול מה הסבירות שפעולה מסוימת תוביל לפציעה או למוות, ומה הסבירות שתספק להם תזונה, מים או תרומה אחרת להישרדותם. בעמודים הבאים נבחן כיצד רגש משפיע על החישובים הללו. נעקוב אחר התעוררות של רגשות, תפקידם ביצירת המחשבות וההחלטות שלנו, והאופן שבו נוכל לרתום את רגשותינו כדי לשגשג ולהצליח בעולם המודרני.

בחלק הראשון אתאר את הידע הנוכחי שלנו, איך רגשות התפתחו ומדוע. הבנה של תפקיד הרגש במבנה ההישרדות הבסיסי שלנו תגלה רבות על האופן שבו אנו מגיבים למצבים: מדוע אנו מגיבים בחרדה או בכעס, באהבה או בשנאה, בשמחה או בעצב, ומדוע לעיתים אנו פועלים בצורה לא הולמת, או מאבדים שליטה על רגשותינו.

נחקור גם את המושג ״אפקט הליבה״, מצב הגוף־נפש שמדווח באופן סמוי על כל חוויה רגשית שלכם, ומשפיע לא רק על הרגשות שתחושו בכל מצב נתון, אלא גם על ההחלטות ועל התגובות שלכם לאירועים. וזו אחת הסיבות לכך שבמקרים שונים אותן נסיבות עשויות לחולל תגובות רגשיות שונות לגמרי זו מזו.

בחלק ב׳ נבחן את התפקיד המרכזי של הרגש בהנאה, במוטיבציה, בהשראה ובנחישות של בני אנוש. מדוע, כשמוצבות בפנינו שתי משימות בעלות עניין, קושי וחשיבות דומים, האחת עשויה להיראות קשה להשגה, ואילו השנייה — קלה לביצוע? אלו גורמים משפיעים על עוצמת הרצון שלכם להשיג דבר מה? מדוע במצבים דומים, לעיתים אתם משקיעים מאמץ גדול ולעיתים מוותרים מייד? ולמה אנשים מסוימים נוטים יותר להתאמץ ולדבוק במשימה, ואחרים נוטים להרים ידיים?

החלק השלישי יוקדש לחקירת ויסות רגשות ופרופיל רגשי. לכל אחד מאיתנו יש נטיות להגיב ברגשות מסוימים וחוסר נטייה להגיב באחרים. מדענים פיתחו שאלונים שבאמצעותם תוכלו להעריך את הנטיות שלכם במספר ממדים עיקריים, ואותם אציג בפרק 8. בפרק 9 ייבחן התחום המתפתח שנקרא ״ויסות רגשי״, אסטרטגיות לניהול רגשות שנבחנו לאורך זמן, ולאחרונה נחקרו ואושרו על ידי מחקר מדעי קפדני. האם כשתבינו מהיכן נובעים רגשותיכם, תוכלו לקחת עליהם אחריות? מה גורם לכך שלאנשים מסוימים יהיה קשה לממש זאת יותר מאשר לאחרים?

כולנו מקדישים זמן להתלבטויות לאיזו מסעדה ללכת או איזה סרט לראות, אבל לא בהכרח מקדישים זמן להרהורים על עצמנו, לבחינת הרגשות שלנו ולסיבות שבגללן הם מתעוררים. למעשה, רבים מאיתנו חונכו לנהוג להפך. לימדו אותנו להדחיק רגשות, לימדו אותנו לא להרגיש, אבל בעוד שביכולתנו להדחיק רגש, איננו מסוגלים ״לא להרגיש״. רגשות הם חלק מההוויה האנושית, חלק מאינטראקציה בין בני אדם. אם איננו בקשר עם אנשים אחרים, אנחנו לא בקשר עם עצמנו, מה שיקשה עלינו להתמודד עם הזולת, ויגזור עלינו גישה שיפוטית וקבלת החלטות ללא הבנה מלאה של מקור החשיבה שלנו.

בזמן שאני כותב ספר זה, אימי בת תשעים ושבע. היא התרככה עם השנים, אבל בתוך תוכה לא השתנתה. לאחר שלמדתי את התיאוריה החדשה בנוגע לרגש, רכשתי תובנה לגבי התנהגותה. חשוב מכך, רכשתי תובנה לגבי התנהגותי שלי, הכרתי את עצמי, ועשיתי צעד ראשון לקראת קבלה ושינוי שניתן לקיים כשרוצים בכך. תקוותי היא, שהמסע הזה דרך מדע הרגש יצליח להפריך את המיתוס שרגשות אינם מועילים, ולהציע הבנה חדשה של המוח האנושי, שביכולתה לסייע לכם לנווט בעולם הרגש שלכם, להשיג שליטה ברגשותיכם ולשאוב מהם כוח.