דור המדבר

לפני שמתחילים

"דור המדבר" לא מתאר אירועים אמיתיים, אבל הוא מבוסס על אירועים כאלו.

בשביעי באוקטובר אלפיים עשרים ושלוש גויסתי, כמו רבים אחרים, בצו 8 למלחמה שנכון לכתיבת שורות אלה נקראת "חרבות ברזל". תוך כדי ימי הלחימה השוחקים, התחילו להגיע עוד ועוד עדויות, והתבררו ממדי האסון שפקד אותנו. כמי שכל חייו מצא מקלט בכתיבה, התחלתי לרקום עלילה לספר חדש ב"סאגת רענן" סביב אירועי הלחימה.

כאחד שמעיד על עצמו שכותב פרוזה ולא מתעד, לקחתי על עצמי חירות אומנותית על האירועים שהתרחשו ועוד מתרחשים במהלך הלחימה בגזרות השונות, ואולם שיניתי שמות, תפקידים ויחידות. לא הייתה בכוונתי לפגוע באיש, ואם מישהו מוצא את עצמו נפגע מהמסופר בספר זה אני מתנצל מראש.

בכל יציאה מהשטח לבית הייתי מעתיק את הקטעים שכתבתי למחשב, מסדר אותם ועורך לפי הסדר, כדי ליצור סיפור אחד שלם שמביא את הסיפור של רענן, שלנו, במלחמה הזאת.

כדי להבין את דמותו של יאסר בסיפור מומלץ לקרוא את ספרי "לפני תהום", שם מסופר על יאסר והתנהלותו בחיזבאללה לפני שהגיע לעבוד עם חמאס.

ועוד דבר אחד לפני שנתחיל - בפרקים מסוימים בספר יש תיאורים שאולי לא יהיו קלים לקריאה. אני מתנצל מראש בפני הקוראים שרגישים לתיאורי אלימות.

נכון לעכשיו אני עדיין בלחימה ולקראת חזרה נוספת לגזרה.

זאת תקופה לא קלה לאף אחד מאיתנו, אבל אנחנו חזקים.

יחד ננצח.

פרולוג

רענן

אנחנו הולכים בחושך.

הלילה שקט והירח חסר, רק אור הכוכבים שמנצנצים מלמעלה מראים לי איך הזמן מתקדם, לפי תנועתם בשמיים.

כל מלחמה היא אישית, אבל כאן יש חשבון לא סגור.

אחרי הטבח הנורא בעוטף עזה ידעתי שאקבל טלפון, הוא רק לא היה מה שציפיתי שהוא יהיה. עשיתי טעות, ועכשיו קיבלתי הזדמנות לתקן. אני לא מתכוון לפספס אותה.

1

יאסר

22/08/2022

שדה התעופה הבין לאומי של דובאי היה רועש כרגיל, כשיאסר נחת מטיסה שיצאה מספר שעות קודם לכן מביירות. השמש המדברית חיממה את פניו, והוא ניגב את מצחו במטפחת הלבנה שהחזיק בכיס חולצתו.

הוא תפס מונית ונסע למלון וולדרוף אסטוריה, שם חיכה לו חדר, ושם, כך ידע, יפגוש את האיש שהצית בו תקווה לנקמה, נקמה לה הוא חיכה כבר הרבה זמן.

זיכרון האירועים עוד צרב בגופו. עד לא מזמן עוד היה סטודנט צעיר בקהילה המוסלמית של דנמרק. כמו רוב חבריו גם לו היה שם מערבי בנוסף לשמו הערבי, מרטין, אך איש לא השתמש בשם הזה, גם לא באוניברסיטה הטכנית של דנמרק, שם למד כימיה. הוא היה סטודנט מבריק, שנראה לרוב הסובבים אותו כמערבי לכל דבר ועניין. איש לא ידע על תוכניתו להתגייס לחיזבאללה כדי להילחם נגד ישראל. הוא יצר קשר עם חיזבאללה, ואלה צרפו אותו לוועדת התכנון של ההתנגדות. הם התרשמו מהשכל והידע שלו, והבינו שיש לנצל אותו ואת רעיונותיו. תוך מספר חודשים הוא תכנן תוכנית שיצאה לפועל, להכניס את הצבא הישראלי לתוך לבנון ולחטוף קצין. המבצע הצליח בצורה בלתי רגילה עד ששנה וחצי לאחר מכן, אותו הקצין הצליח לברוח וחזר לשטח ישראל. הם קיבלו אותו בתשואות של גיבור - הנה הקצין שברח לחיזבאללה, ארגון כל-כך חלש שאפילו לא מסוגל לשמור על שבוי. הציונים צחקו עליו, השפילו אותו, והאדם שאותו עמד לפגוש יכול היה לתקן את הכל.

הוא קיווה שהפגישה תתנהל כפי שרצה.

לאחר שנרשם בקבלה וקיבל מפתח לחדרו נכנס להתקלח, ולאחר מכן הזמין משירות החדרים שתייה קרה וכריך, מתעלם בכוונה מהתפריט שהונח על יד הטלפון, שהציע גם משקאות אלכוהוליים. הוא ידע שרוב האזרחים בדובאי לא מקפידים על האיסור הדתי הספציפי הזה, אבל הוא עוד לא הדרדר לשפלות רוחנית שכזאת. לאחר שאכל הרגיש טוב יותר ושכב לישון. הוא כיוון את השעון המעורר לשעה שבע בערב ונרדם.

כשהתעורר, הבין שהשעון עדיין לא צלצל. הוא ביטל את השעון המעורר, התקלח במהירות והתלבש. בהתאם להוראות שקיבל, הוא ירד ללובי ושאל אם יש הודעות עבורו. פקיד הקבלה הגיש לו מעטפה בחיוך.

יאסר שינן את מספר החדר שהופיע בפתק שבתוך המעטפה, וחזר לכיוון המעליות.

כשהגיע לקומה האחרונה הוא צעד במסדרון הארוך, צעדיו בקושי נשמעים על השטיח היקר, ציורי אומנות מקיפים אותו לאורך הדרך. לבסוף הגיע לסוויטה הנשיאותית. הוא נקש על הדלת והמתין. הדלת נפתחה, ושני גברים גדולי גוף ולבושים בחליפות עמדו בפתח.

הם סימנו לו להיכנס וערכו עליו חיפוש גופני מהיר. הוא נזכר שגם בפגישה הראשונה עם השייח' בלבנון עבר בדיקה דומה. המאבטחים לקחו לו את הפלאפון, שבשמחה היה משאיר אצלם לנצח, והובילו אותו לסלון.

האדם שישב על הספה היה לבוש בחליפה, שיערו קצוץ והוא חייך, הושיט לו יד ללחיצה.

"ערב טוב יאסר. אני יחיא סינוואר."

2

יאסר לחץ את ידו של סינוואר וישב על הספה מולו.

יחיא הפתיע אותו. הוא אמנם ראה קטעי וידאו ותמונות של סינוואר באינטרנט, אבל היה בטוח שבמפגש פנים אל פנים הוא יזהה חלק שנסתר בצילומים, משהו שיזכיר את השנים שעבר בכלא של הציונים. אבל יחיא נראה נינוח, מרוצה אפילו. בקבוק גדול של מים מוגזים וקערה גדולה עם פירות טריים היו מונח על השולחן מולו.

"בבקשה, תתכבד", אמר סינוואר, והחווה בידו אל עבר הקערה.

"תודה, אולי אחר כך."

"אם כך, בוא ניגש לעניין. הניסיון שלך אצל חיזבאללה לא הלך כמתוכנן. נכון ששביתם קצין, אבל הוא שוחרר על ידי הציונים בפעולה די נועזת, אם יורשה לי לציין."

"אתה טועה." ענה יאסר "הוא ברח."

"לא לפי המודיעין שלנו", אמר סינוואר והגיש ליאסר תיקייה. יאסר פתח את התיקייה והחל לקרוא. בכל דף שעבר הוא הרגיש את זעמו גואה בתוכו.

"מי זה הרענן הזה?!?" אמר לבסוף.

"אנחנו עוד מנסים לברר. אולי קצין בצבא, אולי מוסד. עוד לא ידוע, אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה שאתה ואני צריכים לעבוד יחד. אני רוצה שתעבוד איתנו. חיזבאללה עסוקים בתוך לבנון ואין להם באמת עניין להילחם בציונים, אבל לנו יש רצון, יכולת וכסף. אני רק צריך את השכל שלך כדי להוציא לפועל תוכנית שהציונים לא ישכחו לעולם."

"איזו תוכנית?"

"זאת שאתה תחשוב עליה כמובן", ענה סינוואר בחיוך. "קח את הימים הקרובים כדי לבנות תוכנית, ואז ניפגש שוב ונתקדם."

יאסר קם, לחץ את ידו של סינוואר וחזר לחדרו.

בימים הבאים הוא לא יצא כמעט מחדרו. שתה קפה, אכל את ארוחותיו והתפלל בחדר, ויצא רק בערב לבית קפה בסמוך למלון כדי לעשן נרגילה ולנקות את הראש.

את רוב זמנו בילה בקריאה. הוא למד על ההיסטוריה של חמאס ועל מאבקם בציונים, על רצועת עזה לפני ואחרי שהציונים עזבו את היישובים שהיו בשטחי הרצועה ועל ההתבססות של חמאס וההתמקצעות שלהם בתחום לוחמת הגרילה והמנהרות, שהחלה לפני קצת פחות מעשרים שנה.

נדמה שבכל סיבוב לחימה גורם חיצוני התערב באמצע ואף קרב לא הסתיים בהכרעה סופית לכאן או לכאן, כך ששני הצדדים טענו לניצחון. אחר כך למד על הממשל ועל הצבא הציוני.

הוא הדפיס מפה של גבול עזה וישראל ולמד על היישובים במקום, על הבסיסים השונים וסדר הכוחות שלהם. ככל שלמד יותר, כך הבין כמה הרעיון הראשוני שלו לחטוף חייל היה נאיבי ומיותר. למה לחטוף חייל אחד, כשאפשר לחטוף אזרחים רבים?

הוא התחיל לשרטט על הדף את פרטי התוכנית. הכוחות יצטרכו להיות מאומנים ברמה הגבוהה ביותר, וגם על המודיעין צריך לתת דגש.

לבסוף, כשהצליח ליצור תוכנית פעולה מלאה, הלך לפגוש את סינוואר.

הפעם המאבטחים לא עשו עליו חיפוש, אלא רק ביקשו את מכשיר הסלולר שלו, והוא שוב הגיש להם אותו בשמחה.

סינוואר קיבל את פניו בחיבוק והם התיישבו באותו הסלון שבו נפגשו בפעם הקודמת.

"נו, יאסר, ספר לי על התוכנית שלך."

יאסר מזג לעצמו כוס מים מהבקבוק שהיה מונח מולו על השולחן, והחל לדבר.

שבוע אחר כך

איסטנבול, תורכיה.

יאסר לא הצליח להירדם. כבר יומיים שהוא כאן, מחכה לפגישה שתכריע את תוכניתו לשבט או לחסד. חמאס הזמינו לו מקום במלון יוקרתי במרכז העיר, וגם הוסיפו מעטפה מלאה בדולרים כדי שלא ישתעמם בזמן שהוא ממתין. אבל יאסר לא רצה לבלות או לטייל. הוא ישב עם המחברת שבה רשם את פרטי התוכנית שלו ועבר עליה שוב ושוב. הכל חייב להיות מושלם כדי שהוא יקבל את החסות שהוא צריך.

ביום השלישי לשהותו באיסטנבול הוא החליט לגוון מעט את התפריט, ויצא מהמלון למסעדה שפקיד הקבלה המליץ עליה בחום. הוא יצא מהמלון והחליט לטייל לשם ברגל. המסעדה הייתה במרחק לא ארוך של הליכה ומזג האוויר היה נעים.

ליד אחד הדוכנים שמע מספר תיירים בשפה שזיהה כעברית.

"לא רק שהציונים מזהמים את אדמת פלסטין, הם גם מזהמים בנוכחות שלהם מדינות מוסלמיות אחרות", חשב לעצמו. הוא רצה לעשות משהו, אבל הרגיע את עצמו שבקרוב הנקמה תגיע, והיא תהיה כואבת במיוחד.

לבסוף, בערב הרביעי לשהותו במלון, צלצל הטלפון שבחדרו. הוא הוזמן לפגישה במלון אחר ששכן לא רחוק. הוא שוב שינן את מספר החדר, התקלח ויצא לפגישה.