אחת עשרה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אחת עשרה

אחת עשרה

4.9 כוכבים (7 דירוגים)

יואב רותם

יואב רותם, בן 26 מכרכור ומתגורר בשנים האחרונות בתל אביב. בוגר תואר ראשון בהיסטוריה ופילוסופיה ותואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה. עובד כיום בתעשיית הגיימינג כמנהל מוצר. כותב סיפורים מילדות, מקדיש את זמנו הפנוי ללימודי יהדות, טיולים אתגריים בטבע, פסטיבלים, ספורט ואירועי תרבות. פרסם סיפור קצר ב׳עיתון 77׳, בעל אתר עצמאי לסיפורים ותוכן ובתהליך הוצאת ספר לאור תחת הוצאת ׳עברית׳.

ראיון "ראש בראש"

נושאים

תקציר

אילון איבד את אימו בתאונת דרכים. סיפור התמודדותו עם האבל מסופר דרך התייחסותו למשחק כדורגל, דבר שהיה חלק מחייו וחלק מזכרונותיו לפני מות אימו. הסיפור שוזר בין אירועי חייו בעבר ובהווה לבין החלטות שמקבל על הימנעות ממשחק הכדורגל כחלק מניסיונו להימנע מהמפגש הכואב עם רגשותיו והשבר שבחייו על מות אימו. 
משחק הכדורגל כדימוי וכאירוע מציאותי, הופך מהחלטה נוקשה שכל כולה עוסקת בהימנעות לדרך בה יכול לתת מקום לכאבו ולהתחיל לעבד את האבל.

פרק ראשון

מאז ומתמיד הוא היה ילד עקשן. מהרגע שיצא מבטן אימו, ועד ליום שבו סוף סוף נתן לעצמו לבכות על הקבר שלה.
כאשר עבר לבית הספר החדש, בשכונה החדשה אליה עברו אחרי המקרה (שלצערו של אביו, היה באותו היישוב, אפילו קרוב יותר לבית הקברות) – הוא לא הסכים לשחק עם שאר הילדים. הייתה לו עובדת סוציאלית צמודה, אבא אוהב וגם שתי אחיות גדולות שהיו שם כדי לחבק, להרים ולנסות לעזור. אבל הוא תמיד היה ילד עקשן, ואם הוא החליט שהוא לא הולך לשחק עם הילדים האחרים – אלוהים בכבודו ובעצמו לא יכול היה להזיזו מעמדתו.
הם קראו לזה אחת עשרה, או ״נו, אתה בא לשחק חת׳שרה?!״ כמו שהיו אוהבים לצעוק לו מדלת הכיתה, כשישב שם בשורה האחרונה בכיתה כשההפסקה החלה.

המשך העלילה בסיפור המלא

יואב רותם

יואב רותם, בן 26 מכרכור ומתגורר בשנים האחרונות בתל אביב. בוגר תואר ראשון בהיסטוריה ופילוסופיה ותואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה. עובד כיום בתעשיית הגיימינג כמנהל מוצר. כותב סיפורים מילדות, מקדיש את זמנו הפנוי ללימודי יהדות, טיולים אתגריים בטבע, פסטיבלים, ספורט ואירועי תרבות. פרסם סיפור קצר ב׳עיתון 77׳, בעל אתר עצמאי לסיפורים ותוכן ובתהליך הוצאת ספר לאור תחת הוצאת ׳עברית׳.

ראיון "ראש בראש"

נושאים

אחת עשרה יואב רותם

מאז ומתמיד הוא היה ילד עקשן. מהרגע שיצא מבטן אימו, ועד ליום שבו סוף סוף נתן לעצמו לבכות על הקבר שלה.
כאשר עבר לבית הספר החדש, בשכונה החדשה אליה עברו אחרי המקרה (שלצערו של אביו, היה באותו היישוב, אפילו קרוב יותר לבית הקברות) – הוא לא הסכים לשחק עם שאר הילדים. הייתה לו עובדת סוציאלית צמודה, אבא אוהב וגם שתי אחיות גדולות שהיו שם כדי לחבק, להרים ולנסות לעזור. אבל הוא תמיד היה ילד עקשן, ואם הוא החליט שהוא לא הולך לשחק עם הילדים האחרים – אלוהים בכבודו ובעצמו לא יכול היה להזיזו מעמדתו.
הם קראו לזה אחת עשרה, או ״נו, אתה בא לשחק חת׳שרה?!״ כמו שהיו אוהבים לצעוק לו מדלת הכיתה, כשישב שם בשורה האחרונה בכיתה כשההפסקה החלה.

המשך העלילה בסיפור המלא