הקדמה
כשהתגרשתי לפני כשלוש שנים, הכנתי את עצמי לגרוע מכל - להיות לבד.
אני סוג של ״דודה טיפוסית״, קצת בטן של אחרי הריונות, כבר בשלהי שנות הארבעים וידעתי משכבר שגורלי חתום בבדידותי המייאשת ואף על פי כן, מאז גירושיי לא הייתי רגע לבד ולא שנדדתי בין דייט לדייט ועברתי ממיטה למיטה. להפך, בשלוש שנות גירושיי ניהלתי שתי מערכות יחסים ושתיהן ארכו מעל לשנה. אבל בדרך לשם ועד שהגעתי לשם, עברתי מהמרות רבות והרבה מאד דחיות. במציאות של ״שוק הגרושים/ גרושות״ מצאתי חברות לדרך ומסיפורים ששמעתי מהן הבנתי שאני בכלל לא לבד. החלטתי להעביר את החוויות שלי ושל חברותי למילים כתובות וכל חוויה הפכה להשראה לסיפור.
כשתקראו את הסיפורים שלי אני מקווה שלפעמים תצחקו, לפעמים תבכו ואולי גם קצת תזדהו. אני מבטיחה לכן שכל הרגשות שתחוו יהיו אמיתיים. אבל אומרת לכן כבר מעכשיו ש״כל קשר בין גברים בספר לבין אלו במציאות הוא מקרי בהחלט״.
אז תהנו ואם אתן מוצאות כאן גבר שמוכר לכן - זה רק בראש שלכן 
למה כל זה קורה? או עד שהגעתי לדייט
״גרושים הם אנשים אומללים!״ קבעה חברתי בפסקנות. ישבנו בבית קפה, מספר חברים קרובים שנהנים מהמפגש החברתי אחרי תקופה ארוכה של נתק.
אני ועוד חבר שלי, היינו הגרושים בשולחן יחד עם עוד שלושה זוגות של חברים נשואים. אני לא זוכרת איך השיחה התגלגלה למקום הזה אבל מסקנתה הייתה נחרצת. לאחר האמירה הזאת היה רגע קצר של שקט. אני והחבר הגרוש הסתכלנו אחד על השני במבט קצר של מבוכה אך כעבור רגע פרצנו יחד בצחוק ספונטני מתגלגל. הרי ברור שזה לא נכון.
אנחנו אנשים אומללים? להפך! בניגוד לחברינו הנשואים, יש לנו יותר זמן להשקיע בעצמנו, יותר זמן לטפח תחביבים, יותר זמן פנוי רק לעצמנו בסופי שבוע בהם אנחנו בלי הילדים. גם לנו יש משפחה וחברות מדהימות וחברים מקסימים, קריירה מצליחה ובכלל, לא אני או חברותיי נואשות לגבר.
אחרי המפגש החברתי חזרתי הביתה. בית ריק, מצוחצח. אין כביסות, אין כלים - אין ילדים. התיישבתי לי לבדי בפינת האוכל והמחשבות החלו להציף אותי. אני לא אומללה — אבל האם אני מאושרת? מה בשיחה שלי היום היה אמיתי וכן ומה אני מנסה למכור לאחרים? מה אני בעצם מנסה למכור לעצמי? שלוש שנים גרושה, בשתי מערכות היחסים שהיו לי אני זו שסיימתי את הקשר, אני זו שהרסתי לעצמי. אישה מרירה, כזו שאף פעם לא מרוצה ותכלס אולי הייתי צריכה לומר תודה ולשתוק ולשמוח שמישהו רוצה להיות איתי. בעצם, כשאני יושבת עכשיו בשולחן אני חושבת שאף אחד לא ירצה להיות איתי. נכון, אני מאד רוצה להכיר, היום אני אפילו לא חושבת על ״להתאהב״ אבל לצערי, מרבית הגברים יפסלו אותי עוד בהתכתבות הראשונית. למה כ״כ הרבה קשרים נכשלים עוד לפני שהתחילו?, למה כל כך קשה להגיע אפילו אל הדייט הראשון? חשבתי על זה לא מעט ויש לי כמה סיבות, שתלויות בגברים, שגורמות לנו הנשים להפסיק עוד לפני שהתחלנו.
אז למה כל זה קורה?
חשבתי לתאר את הסיבות שמסבירות את התוצאה של ״למה בעצם גברים לא מגיעים בסוף לדייט״
בהנחה שאני עושה את הסינון המינימלי ואני לא פוסלת שום גבר שנמצא בזון הגיאוגרפי של ״מגדרה עד חדרה״ גיליתי במהלך ההתכתבויות כל מיני קבוצות של טיפוסים שהסגנון התנהגות שלהם ו/או הדיבור חזרו על עצמם:
הממקבלים/ המערבבים
אלו שלא רוצים להתפשר ומחפשים את ״הטוב ביותר״ ולכן הם ממקבלים אותי. כשהם כותבים לי בטלפון, כאופציה להכרות, הם עושים את זה גם עם עוד חמש נשים במקביל. גם אם הייתי יפה ונכונה, יש מישהי מעבר למתרס שיפה יותר ונכונה יותר. השפע מעוור וכולם רוצים לבחור את הטוב ביותר. כמו בסופר, תחשבו על אבוקדו בסופר- על כמה מהם יצא לכן ללחוץ וכמה מעכתן לפני שהחלטתן מי יכנס לתוך השקית? הם כבר ״התפשרו״ בחיי הנישואין וגם המכוער ביותר ירצה להשיג את החתיכה ביותר. בהתכתבויות כאלו היה גבר שכתב לי שאני נראית טוב אבל... לא מספיק. אחרי שני משפטים הבנתי שמישהי אחרת כנראה כתבה לו והיא כנראה נראית טוב יותר! אז ביי... אחרי דממה מתוחה אני מגלה שהוא עשה לי Unmatched! כלומר- הצ’אט נמחק והבחור נעלם. היו גם התכתבויות סתמיות של: ״הי ורד נעים להכיר אני יוסי, ראיתי שאת ככה וככה״ ואז פתאום ״פוף״ Unmatched. אחרי כמה התכתבויות כאלו הבנתי, שאין סיבה מיוחדת. הם פשוט עברו לאחת אחרת.
לא רציניים
הסיבה הכי שכיחה. רוב הגברים ברחו מ’כלא הנישואים’ וכרגע לא רוצים שום קשר רציני. הם רוצים Good time איזה Good? — זה שבא ללא ביגוד. התכתבויות כאלו מתחילות בדרך כלל ב:
״מה את מחפשת?״ ״אה, את רוצה קשר רציני?״ או: ״אני יותר בעניין של סקס ונזרום משם״. עד כמה שזה מדכא, אני מעריכה לגמרי את אלו שלא מהססים לומר לך את זה מאשר את אלו המערבבים.
עייפים
הדרך אל הדייט היא כל כך קשה ומתישה כי את בעצם מגלה שהאשפה של האחת היא לא תמיד האוצר של האחרת, היא פשוט אשפה מצחינה ביותר, שבאה בשקיות שמטפטפות לך במעלית ומניבה פוסט זועם בקב’ השיחה של הדיירים. מה לעשות, הרבה גברים שאני בטוחה שפעם היו ואולי עודם, אנשים מדהימים, לובשים מסכה אחרת כשהם נכנסים לסצנת הדייטים. שיחה קצרה איתם תגלה לי שהם פשוט מרירים, הם לא כאן כדי לאהוב אותי הם כאן כדי להתעלל בי ולפגוע בי כנקמה בעם הנשי. הם יהיו ארסיים בשיחה יקטינו ויפגעו אז בשביל מה?
גם אני עייפה! אבל אני עדיין מחפשת איש טוב שאולי ימצא אי שם.
מתכתבים ללא מטרה מוגדרת
״בוקר טוב״, ״יום טוב״, ״אחלה סופ״ש״, ״שבת שלום״...
מה יהיה עם הודעה בפעם באף פעם? הכרתי מישהו שסחבתי איתו שלושה שבועות כאלו. כל יום היה שולח לי הודעה אחת וזהו. לפעמים הצלחתי לגרור אותו לתכתובות קטנות, לרוב סתמיות. אח״כ ניסיתי לרמוז לו- ניסיתי להציע לו להתקשר, ניסיתי להוביל לדייטים. בסוף התעייפתי, באמת. חבר, אני לא עובדת בחברת: ״הודעה אחת ביום״. תתחיל להתניע, תזיז את עצמך לדייט או שלא תכתוב לי בכלל.
הקדמה
כשהתגרשתי לפני כשלוש שנים, הכנתי את עצמי לגרוע מכל - להיות לבד.
אני סוג של ״דודה טיפוסית״, קצת בטן של אחרי הריונות, כבר בשלהי שנות הארבעים וידעתי משכבר שגורלי חתום בבדידותי המייאשת ואף על פי כן, מאז גירושיי לא הייתי רגע לבד ולא שנדדתי בין דייט לדייט ועברתי ממיטה למיטה. להפך, בשלוש שנות גירושיי ניהלתי שתי מערכות יחסים ושתיהן ארכו מעל לשנה. אבל בדרך לשם ועד שהגעתי לשם, עברתי מהמרות רבות והרבה מאד דחיות. במציאות של ״שוק הגרושים/ גרושות״ מצאתי חברות לדרך ומסיפורים ששמעתי מהן הבנתי שאני בכלל לא לבד. החלטתי להעביר את החוויות שלי ושל חברותי למילים כתובות וכל חוויה הפכה להשראה לסיפור.
כשתקראו את הסיפורים שלי אני מקווה שלפעמים תצחקו, לפעמים תבכו ואולי גם קצת תזדהו. אני מבטיחה לכן שכל הרגשות שתחוו יהיו אמיתיים. אבל אומרת לכן כבר מעכשיו ש״כל קשר בין גברים בספר לבין אלו במציאות הוא מקרי בהחלט״.
אז תהנו ואם אתן מוצאות כאן גבר שמוכר לכן - זה רק בראש שלכן
למה כל זה קורה? או עד שהגעתי לדייט
״גרושים הם אנשים אומללים!״ קבעה חברתי בפסקנות. ישבנו בבית קפה, מספר חברים קרובים שנהנים מהמפגש החברתי אחרי תקופה ארוכה של נתק.
אני ועוד חבר שלי, היינו הגרושים בשולחן יחד עם עוד שלושה זוגות של חברים נשואים. אני לא זוכרת איך השיחה התגלגלה למקום הזה אבל מסקנתה הייתה נחרצת. לאחר האמירה הזאת היה רגע קצר של שקט. אני והחבר הגרוש הסתכלנו אחד על השני במבט קצר של מבוכה אך כעבור רגע פרצנו יחד בצחוק ספונטני מתגלגל. הרי ברור שזה לא נכון.
אנחנו אנשים אומללים? להפך! בניגוד לחברינו הנשואים, יש לנו יותר זמן להשקיע בעצמנו, יותר זמן לטפח תחביבים, יותר זמן פנוי רק לעצמנו בסופי שבוע בהם אנחנו בלי הילדים. גם לנו יש משפחה וחברות מדהימות וחברים מקסימים, קריירה מצליחה ובכלל, לא אני או חברותיי נואשות לגבר.
אחרי המפגש החברתי חזרתי הביתה. בית ריק, מצוחצח. אין כביסות, אין כלים - אין ילדים. התיישבתי לי לבדי בפינת האוכל והמחשבות החלו להציף אותי. אני לא אומללה — אבל האם אני מאושרת? מה בשיחה שלי היום היה אמיתי וכן ומה אני מנסה למכור לאחרים? מה אני בעצם מנסה למכור לעצמי? שלוש שנים גרושה, בשתי מערכות היחסים שהיו לי אני זו שסיימתי את הקשר, אני זו שהרסתי לעצמי. אישה מרירה, כזו שאף פעם לא מרוצה ותכלס אולי הייתי צריכה לומר תודה ולשתוק ולשמוח שמישהו רוצה להיות איתי. בעצם, כשאני יושבת עכשיו בשולחן אני חושבת שאף אחד לא ירצה להיות איתי. נכון, אני מאד רוצה להכיר, היום אני אפילו לא חושבת על ״להתאהב״ אבל לצערי, מרבית הגברים יפסלו אותי עוד בהתכתבות הראשונית. למה כ״כ הרבה קשרים נכשלים עוד לפני שהתחילו?, למה כל כך קשה להגיע אפילו אל הדייט הראשון? חשבתי על זה לא מעט ויש לי כמה סיבות, שתלויות בגברים, שגורמות לנו הנשים להפסיק עוד לפני שהתחלנו.
אז למה כל זה קורה?
חשבתי לתאר את הסיבות שמסבירות את התוצאה של ״למה בעצם גברים לא מגיעים בסוף לדייט״
בהנחה שאני עושה את הסינון המינימלי ואני לא פוסלת שום גבר שנמצא בזון הגיאוגרפי של ״מגדרה עד חדרה״ גיליתי במהלך ההתכתבויות כל מיני קבוצות של טיפוסים שהסגנון התנהגות שלהם ו/או הדיבור חזרו על עצמם:
הממקבלים/ המערבבים
אלו שלא רוצים להתפשר ומחפשים את ״הטוב ביותר״ ולכן הם ממקבלים אותי. כשהם כותבים לי בטלפון, כאופציה להכרות, הם עושים את זה גם עם עוד חמש נשים במקביל. גם אם הייתי יפה ונכונה, יש מישהי מעבר למתרס שיפה יותר ונכונה יותר. השפע מעוור וכולם רוצים לבחור את הטוב ביותר. כמו בסופר, תחשבו על אבוקדו בסופר- על כמה מהם יצא לכן ללחוץ וכמה מעכתן לפני שהחלטתן מי יכנס לתוך השקית? הם כבר ״התפשרו״ בחיי הנישואין וגם המכוער ביותר ירצה להשיג את החתיכה ביותר. בהתכתבויות כאלו היה גבר שכתב לי שאני נראית טוב אבל... לא מספיק. אחרי שני משפטים הבנתי שמישהי אחרת כנראה כתבה לו והיא כנראה נראית טוב יותר! אז ביי... אחרי דממה מתוחה אני מגלה שהוא עשה לי Unmatched! כלומר- הצ’אט נמחק והבחור נעלם. היו גם התכתבויות סתמיות של: ״הי ורד נעים להכיר אני יוסי, ראיתי שאת ככה וככה״ ואז פתאום ״פוף״ Unmatched. אחרי כמה התכתבויות כאלו הבנתי, שאין סיבה מיוחדת. הם פשוט עברו לאחת אחרת.
לא רציניים
הסיבה הכי שכיחה. רוב הגברים ברחו מ’כלא הנישואים’ וכרגע לא רוצים שום קשר רציני. הם רוצים Good time איזה Good? — זה שבא ללא ביגוד. התכתבויות כאלו מתחילות בדרך כלל ב:
״מה את מחפשת?״ ״אה, את רוצה קשר רציני?״ או: ״אני יותר בעניין של סקס ונזרום משם״. עד כמה שזה מדכא, אני מעריכה לגמרי את אלו שלא מהססים לומר לך את זה מאשר את אלו המערבבים.
עייפים
הדרך אל הדייט היא כל כך קשה ומתישה כי את בעצם מגלה שהאשפה של האחת היא לא תמיד האוצר של האחרת, היא פשוט אשפה מצחינה ביותר, שבאה בשקיות שמטפטפות לך במעלית ומניבה פוסט זועם בקב’ השיחה של הדיירים. מה לעשות, הרבה גברים שאני בטוחה שפעם היו ואולי עודם, אנשים מדהימים, לובשים מסכה אחרת כשהם נכנסים לסצנת הדייטים. שיחה קצרה איתם תגלה לי שהם פשוט מרירים, הם לא כאן כדי לאהוב אותי הם כאן כדי להתעלל בי ולפגוע בי כנקמה בעם הנשי. הם יהיו ארסיים בשיחה יקטינו ויפגעו אז בשביל מה?
גם אני עייפה! אבל אני עדיין מחפשת איש טוב שאולי ימצא אי שם.
מתכתבים ללא מטרה מוגדרת
״בוקר טוב״, ״יום טוב״, ״אחלה סופ״ש״, ״שבת שלום״...
מה יהיה עם הודעה בפעם באף פעם? הכרתי מישהו שסחבתי איתו שלושה שבועות כאלו. כל יום היה שולח לי הודעה אחת וזהו. לפעמים הצלחתי לגרור אותו לתכתובות קטנות, לרוב סתמיות. אח״כ ניסיתי לרמוז לו- ניסיתי להציע לו להתקשר, ניסיתי להוביל לדייטים. בסוף התעייפתי, באמת. חבר, אני לא עובדת בחברת: ״הודעה אחת ביום״. תתחיל להתניע, תזיז את עצמך לדייט או שלא תכתוב לי בכלל.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
