חיים רק פעם אחת - מתוך תשע דרכים להיפרד

אחרי שיוסי מת בתאונת דרכים, שנינו הבנו פתאום שבאמת חיים רק פעם אחת והחלטנו להשקיע בהווה. "את יודעת איך זה," רמי אמר לי כשחזרנו מהשבעה, "אף אחד לא חושב שהוא הולך להתפגר ככה באמצע היום, אבל לא לעולם חוסן." הרגשתי כמוהו, שנינו היינו המומים מהמוות של יוסי שהיה חבר טוב של רמי. ככה בגיל 57, בריא כשור, הוא סטה עם רכבו מהנתיב באמצע הכביש המהיר רק כי גלש בטלפון בזמן הנהיגה. איזה בזבוז.

אחרי התאונה התחלנו לשים לב שגם אנחנו כל הזמן עובדים בשביל הטלפונים שלנו, חיים אותם, מכורים להם. אני מעלה בכל יום לפחות שלושה פוסטים לפייסבוק וחמישה סטוריז לאינסטגרם, כמו איזו נערה מתבגרת, ועסוקה כל כך בתכנון ובעיצוב התמונות והסרטונים עד שבקושי נשאר לי זמן לחפש עבודה חדשה כמו שצריך. מצבו של רמי לא טוב בהרבה, הוא שקוע ללא הרף בוויכוחים פוליטיים חסרי התחלה וסוף ותוחלת בטוויטר, שמרגיזים אותו עד כדי כך שהם ממש עולים לו בבריאות.

בעקבות התאונה של יוסי, התחלתי לחשוש שההתעסקות בטלפונים לא רק מחליפה את החיים האמיתיים שלנו, אלא שהיא עלולה ממש לסכן אותם. חיפשתי באינטרנט "איך נגמלים מרשתות חברתיות", והגעתי לאתר של סטארט־אפ בשם IMU שמקים בוטים אישיים שמנהלים בשביל המשתמשים את פעילות המדיה החברתית. התחליף הזה, הבטיח האתר, חוסך שפע של זמן ומאפשר להתמקד בחיים עצמם. סיפרתי על זה לרמי, ולמרות שהוא התלבט, מותו של יוסי הכריע את הכף: "יכול להיות שמה שקרה ליוס הוא אות משמיים," רמי הסכים איתי.

קבענו פגישת זום עם IMU, כדי שיפתחו לנו בוטים. כשהגיע מועד הפגישה, עלתה מולנו בווידיאו מנהלת לקוחות צעירה וקופצנית בשם ריי, שישבה בחדרון עמוס בפריטי ריהוט משרדי אופנתיים. ריי סיפרה בהתלהבות על הבוטים — ישויות וירטואליות שילמדו את השימוש שלנו בזירות המדיה השונות. היא הסבירה שהבוטים יחקו את התנהלותנו באינטרנט, יפרסמו פוסטים ברשתות החברתיות, יתכתבו עם אנשי הקשר במקומנו ואפילו יכינו בפוטושופ תמונות מקוריות ויעלו אותן לרשת. ריי הסבירה שלא תהיה לבוטים תודעה משלהם ושרק אנחנו נדע מה פרסמו הבוטים ומה כתבנו בעצמנו. "אתם בין הלקוחות הראשונים שלנו, אחרי שעברנו בהצלחה את שלב הפיילוט," היא לחשה כממתיקת סוד לקראת סיום הפגישה. שמחתי לגלות שרמי ואני מעודכנים מבחינה טכנולוגית. "אתם בכלל לא בומרים, ממש ארלי אדופטרס!" ריי החמיאה לנו.

אחרי הפגישה רמי התיישב מול הטלוויזיה והדליק חדשות. "תחליש קצת! אתה לא שומע שאתה הורס לעצמך את האוזניים?" גערתי בו, אבל הוא היסה אותי והגביר את התחזית. תהיתי בשביל מה הוא בכלל טורח. מאז שיוסי התפגר כאילו כלום, רמי ויתר על כל מה שלא קשור לעבודה. הוא חוזר כל יום מסוכנות הביטוח שלו בשש בערב ומתיישב מול הטלוויזיה עד שהנחירות מבשרות שהוא נרדם.

עמדתי להכין ארוחת ערב כששמעתי צפצוף מכיוון הטלפון. "תראה, הם מתכתבים!" סובבתי את המסך לעבר רמי והראיתי לו שהבוט שלו כתב הודעה בווטסאפ לבוטית שלי. זה היה ציטוט מ"שישה שירים לתמר" של יהודה עמיחי שהכרתי היטב.

"מעניין, הם יודעים שהכרנו באוניברסיטה ושהיינו קוראים אז אחד לשנייה שירה!" התפעלתי, אבל רמי נע במקומו במבוכה.

המשך העלילה בסיפור המלא