דאטורה אינוקסייה

דאטורה נטוית פרי, דאטורה אינוקסייה, הוא צמח בעל פרחי פעמון לבנים ותמימים למראה, שמכיל אלקלואידים מקבוצת האטרופין, רעל שעלול להיות קטלני בשימוש לא מבוקר, ובכמות קטנה גורם לאובדן זיכרון. כמה טיפות ממנו הופכות אותו לסם, שהבאבא ההודים, אותם קדושים שזנחו את העולם בחיפוש אחר משמעות עמוקה יותר, לוקחים בעת מדיטציה כדי לעבור את דלתות התודעה לשם כניסה עמוקה אל הנפש ולטייל בתוך האינסוף של גבולות האין-תפישה.  

יואב צחק.
הקול אמר לו, "תצחק. צוחק מי שצוחק אחרון."
"אתה מתחיל להזכיר לי את אבא שלי."
הקול אמר, "כנראה שהוא לא טיפש בכלל, האבא שלך."
יואב צחק. "אם היית מכיר אותו..."
אוטובוס הלילה מדלהי עצר בחריקת בלמים שחוקים בכניסה למנאלי-באזאר, החלק התחתון של העיירה היפה והציורית על הגדה המערבית של נהר הביאס, בחבל הימצ'אל פראדש, צפון הודו. הנהג קם מהכיסא המרופט, התמתח, זרק על כתפו את המגבת שבמהלך הנסיעה מחה בה את מצחו וגם ניקה את החלון הקדמי, ובשנייה נעלם, משאיר לעוזר הנהג את מלאכת הורדת חפצי הנוסעים מגג האוטובוס. 
הנוסעים היו אוסף טיבטיות רחבות פנים, אנשי הרים גרמיים, עם כובעי לבד ירוקים שימשיכו במסעם אל מחוז לאדאק, סוחר פאנג'בי שמן ואיש משטרה סיקי גדל מידות. יואב ירד והוציא את התרמיל שלו מתא-המטען. הוא היה התרמילאי היחיד. עונת העלייה לתחנות ההרים טרם החלה. היה בכך משהו מרענן – להיות לבד. לא לשמוע עברית ברגע שאתה מוריד רגל מהאוטובוס. להקשיב לעצמך.
יואב צחק.

המשך העלילה בסיפור המלא