על החיים המאושרים

פרק ראשון: פרק 1

הכול רוצים לחיות באושר, אחי גאליו,[1] אך הם מגששים באפלה כשיש צורך להבחין מה מביא לידי חיים מאושרים. כלל לא קל להשיג חיי אושר, עד כדי כך שאדם, אם יסטה מדרכו, עשוי להתרחק מהם בה במידה שהוא מבקשם בהתלהבות גדולה. וכאשר הדרך מובילה לכיוון ההפוך, המהירות עצמה גורמת להתרחבות הפער.
לכן ראשית עלינו להציב בקַדמת הבמה את השאלה: מהו הדבר אשר אנו מבקשים? שנית, עלינו לבחון באיזו דרך נוכל להגיע אליו במהירות הגדולה ביותר, ובהולכֵנו בדרך זו — בתנאי שהיא נכונה — נבין כמה התקדמנו מדי יום וכמה אנו קרובים אל המטרה שתשוקתנו הטבעית מכַוונת אליה. אכן, ככל שנשוטט אנה ואנה ולא נלך בעקבות מדריך אלא בעקבות השאון וההמולה הצורמים של מי שקוראים לנו ללכת בדרכים שונות, נכלה את חיינו בטעויות — והחיים קצרים הם אפילו אם נעמול ימים כלילות כדי להשיג חוכמה יפה.[2] לכן יש להחליט לאן פנינו מועדות ובאיזו דרך נבחר, ואל לנו להתחיל ללא מדריך אשר חקר את תוואי המקום שלעברו אנו מתקדמים, משום שנסיבות מסע זה אינן דומות לנסיבות של מסעות אחרים; באלה אפשר להימנע מטעויות, אם נבחר שביל מסוים ובמהלך הדרך נבקש מתושבי המקום הוראות כיוון, אולם במסע זה הדרכים הסואנות וההומות ביותר דווקא מוליכות שולל. אם כן, דבר אינו חשוב יותר מכך שלא נעקוב אחר העדר ההולך לפנינו, כדרך הכבשים, ונצעד לא לאן שצריך אלא למקום שכולם צועדים. אין דבר המסבך אותנו בקשיים גדולים יותר מהסתגלותנו לדעה הרווחת; אנו חושבים שהדברים המקובלים על דעת הכלל הם הטובים ביותר; את הנפוץ אנו רואים כמופת ואיננו חיים בדרך ההיגיון אלא בדרך החיקוי. מכאן נוצר אותו ערב־רב של בני אדם הנופלים זה על גבי זה. כאשר המון אדם דוחקים זה בזה בהמולה גדולה ואלימה — אין אחד שנופל בלי לגרור איתו אדם אחר, וכך הראשונים שנופלים חורצים את דינם של הבאים אחריהם; אפשר לראות דבר זה בכל היבט בחיים. אין אדם השוגה אך ורק ביחס לעצמו אלא הוא הסיבה והמקור לשגיאתו של הזולת. הרי לכרוך עצמך באלה ההולכים לפניך זה דבר מזיק, וכל עוד כל אחד מאיתנו מעדיף לבטוח באחר ולא לשפוט בעצמו, לעולם אין הוא מגלה עמדה שיפוטית בנוגע לחיים, הוא שֹם תמיד את מבטחו באחרים, והשגיאה עוברת מיד ליד, קושרת אותנו בסבך ומאיצה את אובדננו. בהולכֵנו אחר דוגמאות האחרים אנו מתכלים; נמצא מרפא רק אם ננתק עצמנו מן ההמון. ואכן, בניגוד מוחלט להיגיון, ההמון ניצב ומגן על איוולתו. לכן קורה מה שקורה בבחירות: אותם אנשים אשר בחרו במועמדים מסוימים לשמש פְּרָאיְטוֹרים[3] תמהים שהם נבחרו, לאחר שחלפה לה הפופולריות ההפכפכה. אנו מהללים ומגנים את אותם הדברים עצמם; זוהי תוצאתה של כל החלטה — לפעול על פי דעת הרוב.