האישה המסתורית

נפגשתי באקראי עם רוח רפאים.

זהו תיאור של אירוע נדיר וכולי נרגש בעת שאני מספר את תוכנו ברבים.

הסיפור הוא אכן מוזר, אולם אני טוען בכעס כלפי האנשים חסרי דמיון ואי יכולתם להאמין בקיומן של רוחות רפאים.

לדעתי, אלו אנשים שאינם מאמינים בעולמות עליונים וברוחות רפאים, והם חושבים שאני מדמיין ומספר סיפורים דמיוניים, או אולי אני הוזה הזיות ומדבר בהכרה לא מלאה ולא מעורֶה במציאות החיים.

אני מאמין שהאדם איננו רק איברים שנמחקים במותו ונעלמים.

לבני האדם יש נשמה ורוח חיים שבמותם נשלחים לעולמות הנסתרים, לעולמות המקדשים את הנשמה ומכינים אותה לעמוד למשפט ברקיעים העליונים, כדי לתת את הדין על מעשיהם הטובים או הרעים בחיים.

יש שני סוגי רוחות רפאים, רוחות הצדיקים שמתקבלות מייד לעולמות העליונים, ורוחות הרשעים שפזורות זמנית וללא מטרה על הארץ כי עוד לא התקבלו לעולמות העליונים.

הן מסתובבות ברחבי העולם ומחכות לפסק דינן משופטי האלוהים.

הן מחכות להישפט על העוול שנגרם להן, או שהן גרמו לאחרים בהיותם בחיים.

יש אף רוחות רפאים הפזורות בתבל שעוברות תהליכי טהרה לפני שהן מתקבלות לעולמות העליונים.

בדת היהודית השארים תמיד מתפללים ומבקשים מבורא העולמים, שרוחו של הנפטר תנוח בשלום ונשמתו תהיה צרורה בצרור החיים. לפעמים התפילה עוזרת לרוחות הפזורות להיטהר ולהתקבל למנוחת עולמים.

אני מתאר את הסיפור על היפיפייה המסתורית, שפגשתי באקראי בהיותי בחיים, אולם אני חי בתחושה כאילו חוויתי את האירוע על בשרי במשך שנים רבות בלי שהייתי מודע לכך.

הסיפור התחיל בעת שהייתי נהג מונית מספר חודשים. במקצועי אינני נהג מונית, אלא משפטן שרישיונו נשלל על־ידי לשכת עורכי הדין למספר שנים.

בניגוד לרצוני ובבושת פנים בחרתי לעבוד לפרנסתי כנהג מונית.

בהתרגשות גדולה אני מספר לכל ידידיי על הקורות אותי באותם הימים עם רוח הרפאים אותה פגשתי במקרה ובלי שאהיה מודע שהיא רוח רפאים.

באחד הלילות, כשעמדתי ראשון בתור המוניות נפתחה לרווחה הדלת האחורית של המונית ולמונית נכנסה אישה יפיפייה לבושה להפליא וביקשה ממני להסיע אותה לביתה.

״תסיע אותי לרחוב בית הכרם בירושלים,״ ביקשה.

התחלתי לנסוע ולאחר רגעים ספורים פנתה אליי האישה בשאלה:

״האם אתה יכול לאשר לי שקוראים לך יהודה?״

״נכון גברתי, מאין את יודעת את שמי? הרי אנחנו נפגשים זו הפעם הראשונה.״

״אני מכירה אותך לפני הרבה שנים, כשאשתך איריס הייתה עדיין בחיים. מה שלום בניך, עוזי ודוד? הם היו מאוד אהובים על איריס בחייה.״

פניתי אליה בתדהמה, ״האם היכרת את איריס, אשתי, כשהייתה בחיים? זה פשוט לא ייתכן, את בחורה צעירה ואשתי איריס נפטרה מהמחלה הארורה לפני הרבה שנים. האם אני יכול לדעת בת כמה את גברתי? את לא נראית לי אפילו בת עשרים.״

״לא חשוב הגיל יהודה,״ אמרה האישה, ״אני חייבת לומר לך שאשתך איריס ואני היינו חברות טובות הרבה שנים.״

״מעניין מאוד, איך ייתכן שלא נפגשנו ולא ראיתי אותך מעולם?״ שאלתי.

״הנה עכשיו אתה רואה אותי בתמורה לכל אותן השנים. איריס הייתה מלאת חדוות חיים, חבל שנפטרה בגיל צעיר ולא זכתה למצות את החיים.״

הגענו לביתה והיא ירדה מהמונית, קראתי לה לפני שהתרחקה ואמרתי לה בעדינות, ״שמחתי מאוד לשוחח איתך רק תאמרי לי איך קוראים לך, בבקשה.״

״קוראים לי רינה ואני ירושלמית טהורה. יהודה, האם תוכל להסיע אותי לביתי בכל לילה אחרי שאני מסיימת את העבודה?״

״בחפץ לב גברתי, אבל אני לא תמיד עובד עד השעות המאוחרות של הלילה.״

״אני מבקשת אותך להודיע לי בימים שאינך עובד עד מאוחר,״ אמרה וירדה מהמונית, פתחה את דלת ביתה ונכנסה חרישית פנימה.

רגעים ספורים ישבתי ברכב לבדי המום מיופייה הנדיר ומגודל ההפתעה המוזרה.

עליי להודות שמעודי לא פגשתי אישה כה צעירה ויפה.

היא טענה שהייתה חברה טובה של איריס, אשתי, וקרובה למשפחתנו.

ממה היא חששה כשסירבה לומר לי את גילה.

רינה הייתה בעיניי אישה יחידה במינה. היא הייתה מיוחדת ביופייה ונראתה צעירה, תוססת ומלאת חיים, תכונות שבאו לידי ביטוי בתגובותיה לכל מילה.

היא הפליאה אותי כשציינה שהכירה את אשתי איריס, שנפטרה לפני כחמש־עשרה שנים.

התפלאתי גם מהעובדה שהיא ידעה את שמות ילדיי ואת שמי כאילו הייתה אחת מבני המשפחה.

גמרתי את העבודה והלכתי הביתה לישון.

השתרעתי על המיטה, אולם יצר הסקרנות והמחשבות מנעו ממני שינה רגועה.

יממה חלפה וציפיתי בקוצר רוח לפגוש אותה בשנית, לראות אותה שוב בחצות כפי שהבטיחה לי בעצמה. הייתי במתח נפשי איום ונורא. למוחרת בסיום הנסיעה האחרונה התקשר אליי בקשר יוסי, מנהל התחנה, ואמר לי בהלצה:

״יהודה, בוא מהר מחכה לך חתיכה צעירה ויפיפייה בתחנה.״

ניחשתי במי מדובר והגעתי לתחנה במהירות גדולה.

בראותי אותה נעצרה לי הנשימה. היא הייתה אישה תמירה ויפיפייה עם פני מלאך.

קיבלתי את פניה בברכה והתנהגתי אליה כאל נסיכה.

כל עובדי התחנה ריכלו וצחקו עליי ואיחלו לי הצלחה.

יצאנו לדרך ואחרי דממה קצרה פניתי אליה בשאלה:

״גברת רינה סלחי לי על השאלה: האם את נשואה?״

״אני גרושה יהודה ויש לי בת יפיפייה שהתגוררה לפנים עם הוריי בדירתם.״

״מדוע התגרשת בגיל כה צעיר?״

״התגרשתי משמעון לוי, בעלי, כי הוא היה אכזר וחסר לב ונשמה.

הוא היה אנוכי וקנאי, חסר התחשבות ורגש אנושי.

הוא התנהג אליי כשפחה ולא כאישה, ובמחיצתו לא חשתי בטוחה.

אחרי שילדתי את בתי הוא השתנה לרעה אף מעבר לכך. הוא קיווה שאלד לו בן וטען, ללא הצדקה, שהבנים נאמנים לאבות והבנות נאמנות לאימהות ומקור אֵיתן לצרה.

לדבריו בנות לא רוכשות כבוד לאבותיהן ויש להיזהר מהן שלא תכפשנה את כבוד המשפחה.

הוא התייחס לתינוקת הקטנה, שנולדה חסרת האונים וזקוקה לאהבה, כיצור דחוי, וכשבכתה לעיתים רחוקות כשהייתה רעבה, הוא יצא מדעתו והכה אותי נמרצות ללא סיבה.

הייתי אישה מוכה ומסכנה ללא שמחת חיים ובודדה.

כשנמאס לי מהמצב הנורא פניתי לרבנות והגשתי תביעת גירושין שאושרה ללא דחייה.

כשהתגרשתי ממנו בניגוד, לרצונו הוא איים עליי כאדם שדעתו נטרפה.

הוא הבטיח לי שבהזדמנות הראשונה הוא ירצח אותי ללא רחמים כנקמה. מאז הגירושין אני חיה בפחד ונרדפת כחיה פצועה.״

״בת כמה התינוקת שלך היום ומה היא עושה?״

״התינוקת שלי כבר גדולה, היא כמעט בת עשרים שנה.

כשנולדה קראתי לה סער כי היא נולדה לי בתקופה הכי קשה ופרועה, אולם על פי המלצת רב השכונה שיניתי את שמה לאופירה, כדי לשנות את מזלה.״

״במה עסק גרושך למחייתו בעבר ובמה הוא עוסק בתקופה האחרונה?״

״הוא איננו עובד. הוא יושב בבית הסוהר בעוון רצח ונידון לעשרים וחמש שנות מאסר.״

״צר לי מאוד לשמוע על מר גורלו ועל חייו שמתבזבזים בין כותלי בית הסוהר מסיבה כה חמורה.״

״אל תתייסר יהודה על מר גורלו האכזר כי הוא איננו שפוי בדעתו ונשמתו פגועה.

הוא אמנם התחנך בחברה טובה, אך בהתנהגותו הוא דומה לחיה ולא יכול לחיות במחיצת בני אדם מבלי לעורר מהומה.

הוא רצח אדם חף מפשע כי נשמתו שחורה ואין בה כל שמץ של טהרה.״

״הגענו לביתך רינה, אני תקווה לראות אותך מחר בחצות.״

״בוודאי יהודה, אחכה לך בתחנה בשעה היעודה.״

סיפור חייה של רינה הפך לשאלה קשה ולתעלומה ללא תשובה.

התקשיתי להעלות בדמיוני את האפשרות שגבר מכה אישה כה חביבה שאפשר לכנותה, ללא גוזמה, פרח היצירה.

בחוץ השמיים היו בהירים ומבעד בלעי העננים נצצו הכוכבים.

חייה של רינה היו מלאי מסתורין ומלאים בחוסרים בין השנים ובין הקטעים העיקריים.

דמותה הצעירה לא התאימה לקורות חייה הסוערים והתקשיתי להאמין שדבריה נכונים.

נסעתי הביתה ושכבתי על המיטה מבולבל וחסר אמונה בסיפור המשונה על חייה של רינה.

ראשי התהפך מהתעלומה שקראו לה רינה.

היא הייתה יפיפייה ונראתה לי מסתורית שמעודי לא ראיתי כמותה. טלפנתי ליוסי, סדרן העבודה בתחנה, וביקשתי ממנו עצה.

״האם אתה מכיר בלש שיעקוב אחרי רינה, האישה שפגשת לפני כשעה בתחנה?״

״בלש שינסה לגלות את קורות חייה ויגלה מה מסתתר מאחורי האישה הזו ששמה רינה?״

יוסי התפלא על שאלתי והפנה אותי בגיחוך ל־״סי אי אי״ או לשב״כ הישראלי לפתרון הבעיה.

הוא שאל אותי בתמיהה, ״האם השתגעת יהודה?״ למעשה הייתי בטוח שכך יתרשם יוסי מבקשתי המוזרה, כי לאמיתו של דבר איש לא ידע את תוכן הסיפור שביני לבין רינה. פניתי ליוסי בשאלה:

״האם הנוסעת שלי רינה דיברה איתך או שקיבלה ממך עליי מידע כלשהו? אולי שוחחה אודותיי עם נהגים אחרים בתחנה?״

יוסי לא ידע לענות בבטחה על השאלה, אולם טען שהוא לא ראה ולא פגש את רינה לפני פגישתי איתה בתחנה בפעם האחרונה.

המשכתי לתהות על העובדה שרינה סיפרה לי על ידידותה הקרובה עם איריס, אשתי המנוחה.

היא ידעה את שמי ואת שמות ילדיי ואני מעודי לא ראיתי אותה ואף לא הכרתי אותה.

היכרתי את כל מקורביה וחברותיה של אשתי המנוחה ולעולם לא שמעתי מפיה על רינה.

על האישה היפיפייה הזו אשר סבלה מבעלה המכה.

על גירושיה מבעלה המטורף שהיה מתאכזר אליה בפראות ומכה אותה לעיתים קרובות ללא סיבה.

למוחרת בחצות, הופיעה שוב רינה בתחנה וביקשה ממני להסיע אותה לביתה. ללא שהייה פניתי אליה בשאלה:

״תגידי לי רינה, היכן נפגשת עם אשתי בפעם הראשונה?״

״אני רואה שאתה סקרן ומתקשה להאמין שאני ואיריס המנוחה היינו חברות טובות בחייה.

אבל זוהי אמת לאמיתה, היינו חברות טובות ולא היו בינינו חילוקי דעות.

היא סיפרה לי על משפחתה ואני סיפרתי לה על עצמי ועל בעלי האכזר חסר התקנה. פגשתי את איריס המנוחה בקופת חולים אחרי שילדתי את בתי אופירה.

באותה תקופה סבלתי מאלימות פיזית קשה.

האמן לי יהודה, שאחרי הלידה הזדקקתי לטיפולים רפואיים רבים וחייתי על כדורי הרגעה כתוצאה מהמכות שחטפתי מבעלי. הייתי קליינטית קבועה אצל רופא המשפחה.

הקשר בינינו נותק באשמתי.

אחרי שהתגרשתי מבעלי עזבתי את ירושלים בכוונה תחילה, והתגוררתי לבדי בדירה שכורה בתל אביב, הרחק מהישג ידו של בעלי. הוא היה חולה רוח ועקב אחריי בקנאה יומם ולילה.

על פי הוראת בית המשפט נקבע שהוא זכאי לבקר את בתו פעם בחודש אך ורק בנוכחותי, אולם הוא לא אהב את אופירה והאשים אותה שבהיוולדה גרמה לפירוד המשפחה.

הוא טען שהיא הרסה את חיינו בהיותה תינוקת מפונקת שאני אהבתי יתר על המידה. הוא איים שיהרוג אותי ואת בתי בהזדמנות הראשונה, לכן השארתי את בתי אצל הוריי ועזבתי לבדי לתל אביב.

חייתי בדירה שכורה במחיצתה של אחת מבנות המשפחה הקרובה שידעה על קורות חיי העלובים ועזרה לי להתרחק ממנו ומאיומיו הפרועים והבלתי פוסקים.

״כפי שאני מבין נכונה, חזרת לאחרונה להתגורר אצל הורייך בירושלים?״ שאלתי אותה אחרי הדברים הנוראים הללו.

״כן יהודה, אבל רק לזמן מה. אני אתרחק מירושלים אחרי שאדע שחיי אופירה, בתי, אינם בסכנה עוד.

אני מקווה שהיא תחיה בבטחה, רחוקה מהאיומים של בעלי על קיומה.״ הוסיפה ואמרה.

״כפי שהבנתי מדברייך הוא רצח את חברו ומרצה עונש מאסר של עשרים וחמש שנים. האם יש סיכוי שבעלך ינסה לרצוח את אופירה? האם הוא יודע שאתן מתגוררות אצל הורייך בירושלים הבירה?״

״הוא עדיין בבית הסוהר, אולם לעיתים רחוקות כשהוא יוצא לחופשה יש לנו הסכם עם חוקרי המשטרה והם נותנים לנו התראה על היום והשעה בה הוא יוצא.

כשהוא בחופשה אני עוזבת את ירושלים בשיתוף פעולה עם מודיעין המשטרה למקום מסתור.״

״היכן את עובדת כיום למחייתך?״

״אני עובדת במשטרה במחלקה מיוחדת לטיפול בפושעים שהם סכנה לחברה. המשטרה מעוניינת לאסור אותם באשמת איומים ורצח בכוונה תחילה.״

״האם לעיתים את יוצאת למבצעים מיוחדים במסגרת תפקידך במשטרה?״

״לא, אני עובדת במשרד באיסוף נתונים כדי להביא להרשעת הפושעים המסוכנים. אוי יהודה, דיברנו הרבה הלילה לא אפריע לך יותר, לך לעבודה. אני מצטערת שהעסקתי אותך בדיבורים יתר על המידה.״

״תדעי לך שאני שמח ונהנה לשוחח איתך בשעת הנסיעה. אני מלא הנאה מכל רגע שאני נמצא בקרבתך, לילה טוב ושינה נעימה.״

נרגעתי מאוד מהדו־שיח שניהלנו בדרך לביתה, אף כי התשבץ היה עדיין עמום ועמוס בסודות מוסתרים בתולדות חייה של רינה היפיפייה.

גרסתה על הדרך שבה הכירה את אשתי המנוחה הייתה משכנעת ונשמעה אמינה ונכונה. הייתי מעוניין לדעת כיצד הכירה אותי ממבט ראשון למרות שלא פגשה אותי מעודה.

הפליאה אותי העובדה שהיא הכירה אותי בשמי, כדבריה, רק על פי תיאור תווי הפנים שאשתי המנוחה איריס תיארה לה. שאלה נוספת שהטרידה אותי מאוד בכל פגישה הייתה דמותה הצעירה של רינה.

דמות שלא השתלבה ולא התאימה לקורות חייה הסוערים. תולדות חייה של רינה הפכו לנושא העיקרי במחשבותיי ביום ובלילה. הייתי מעונין מאוד לגלות את סודותיה שהפכו אותי לסקרן וחסר סבלנות.

הפכתי לנרדף ולא הייתה לי שליטה על מחשבותיי אף לא לשנייה. כל הזמן חשבתי עליה והייתי עסוק בתכנון השאלות שעליי לשאול אותה בפגישתנו הבאה.

דחיתי את הנסיעות ואת הצעות העבודה מהתחנה. הייתי יושב במונית, מצפה לשעת החצות ומחכה בקוצר רוח לרגע שרינה תופיע.

נהגתי לחשוב על השאלות שעליי לשאול אותה בנוגע לתולדות חייה.

לרינה הייתה עליי השפעה כבירה ובמחיצתה הייתי מהופנט, מבולבל ונגוע בשכחה.

המשך העלילה בספר המלא