הולך ומצפין מצפין והולך

והנה יוצא לאור ספרו השלושה עשר של יעקב שגיא – 'הולך ומצפין מצפין והולך'.
משחר ילדותו היה יענקלה הולך ומצפין חוויותיו, מצפין רגשותיו, קשייו והנאותיו. מצפין והולך. במהלך השנים עברה ההצפנה מטמורפוזה, עברה ריכוך וזיכוך ויצאו מילים מופלאות נוצרו מהן שירים ייחודיים. שירים הנוגעים לכל קורא ומעוררים אצלו עדנה והרגשה של 'וי, איך הוא יודע ומרגיש כמוני'.
       
הַלַּיְלָה קַר.
בַּבֹּקֶר אַצְפִּין אוֹ אֶפְנֶה לַמִּזְרָח,
אַחַת הִיא.
אֲנִי מִתְנַעֵל וּכְשֶׁהַטַּל יִתְמַעֵט                 
אֵלֵךְ לִי לְדַרְכִּי
וְהַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה לִימִינִי
מְלַוָּה צְעָדַי.
קְצֵה הָאֹפֶק שׁוֹלֵט בִּנְתִיבִי
וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהַכְרִיז מְחָאָה:
'אֲנִי חָפְשִׁי'
וּמְעוֹרֵר צִפִּיּוֹת בְּנַפְשִׁי.
הֵיטֵב אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאִם אֲפַשְׁפֵּשׁ בֶּעָבָר,
אֶמְצָא שֶׁתָּמִיד הָיָה כָּךְ.
אֲנִי מַבִּיט לְאָחוֹר
וְעֵדֶר הַבְּקָרִים הוֹלֵךְ אַחֲרַי             
וּמַצְפִּין.

מתוך "השיר הולך ומצפין"