בחזרה לתמימות

לפני שיוצאים לדרך...

זוהי משימה מאתגרת להשיב אדם אל נקודת התמימות שלו. מצד אחד, כדי להזכיר לו מהי תמימות עלינו לשמור עליה בעצמנו ולהקפיד על צניעות ועדינות בשיח מולו. מצד שני, על מנת לפנות אליו באמת עלינו להיכנס אל העולם שבו הוא נמצא כרגע ולהסכים לדבר על הכול. המילים, המונחים והנושאים בספר זה נבחרו מתוך הרבה מחשבה כיצד לאזן בין שני הקצוות הללו. התוצאה היא ספר שחלקים נכבדים ממנו ראויים להילמד בהקשר המתאים, ולא בהכרח סביב שולחן האוכל המשפחתי.

נקודה נוספת: ספר זה אינו ספר הלכתי. הוא נועד לעורר ולפתח את המחשבה על זוגיות ביהדות ועל שילובה עם קיום המצוות וההלכות. על מנת ליישם כראוי את המסרים בספר יש להתייעץ עם רבנים או יועצי הלכה, כל זוג בהתאם למצבו ועל פי המנהגים והמסורות שלו. הספר אינו מתאים לכל הגילאים והקריאה בו צריכה להיעשות באופן מבוקר.

קריאה מהנה ומשמעותית,

הרב מאניס פרידמן ואלעד בן אלול

על אובדן התמימות
והדרישה למצוא אותה
מבוא מאת אלעד בן אלול

כילד קטן ותמים ידעתי תמיד אמת פשוטה שאיש לא היה צריך ללמד אותי: מטרת חיי היא למצוא את אשתי, להתחתן איתה ולהקים משפחה. לא נכנסתי למחשבות על גברים ונשים, מיניות ודת, פמיניזם או שוביניזם - פשוט דרשתי את השלמות שבנישואין. עברו השנים, גיל הנעורים הגיע ומסביבי תרבות פופ העוסקת במיניות בכל צורותיה ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט ואפילו במוזיאונים ובתיאטראות. בכל הנוגע למגדר הוצפתי בסטריאוטיפים הרסניים תוצרת חוץ שרק בלבלו אותי יותר. לאט לאט נעשתה התמימות שלי לא רלוונטית לעולם, הרצון הנשמתי נעשה נאיבי ומיושן, העולם דיבר שפה אחרת לגמרי ונאלצתי לגנוז את משאלת ליבי.

כשחיפשתי תשובות בעולם הדתי נתקלתי בסגירות ואפילו בסגפנות. מצד אחד, לנער הדתי הממוצע, כפי שגיליתי, אסור לחשוב, להסתכל או לדבר על שום דבר הקשור במיניות. מצד שני, מהרגע שהוא מתחתן אומרים לו שאותה מיניות היא המצווה הגדולה ביותר שהוא יכול לקיים. כיצד ייתכן שמשהו שמוגדר טמא, בהמי ואסור, הופך לפתע לקדוש? איך אותם נערים אמורים להתמודד עם המעבר החד הזה? מה שקדוש - תמיד יהיה קדוש; ומה שטמא - תמיד יהיה טמא. וכי עצם העובדה שהתחתנתי נותנת לי רשיון לעשות משהו בהמי? לא ייתכן. איך אפשר להתמודד עם הפחדים והבעיות הצפים במפגש הזוגי אם אסור לדבר עליו?

מנגד, בעולם "החילוני" המודרני שבו גדלתי, אמנם השיח סביב מיניות ומגדר מפותח מאוד, מאפשר ובריא, אבל זוהי גם הסיבה שחסר בו קסם. המיניות איבדה לגמרי את האינטימיות והקדושה שלה כי היא הפכה להיות נושא שגרתי ונגיש עד כדי קהות חושים. לעירום או מגע אין שום משמעות מיוחדת, מגדר הוא בסך הכול רעיון חברתי ונישואין הם מוסד מיושן שאיבד את הלגיטימציה שלו בעולם. מסרים אוניברסליים על אהבה ללא גבולות ושוויון בין המינים תמיד נשמעים טוב, אבל הם לא בהכרח מובילים לחיים בריאים ומאוזנים.

אם כך, שמרנות ופחד לדבר על מיניות מהצד הדתי ולעומתם פתיחות חסרת מעצורים בעולם החילוני פגעו באיזון הרגיש שהמפגש הזוגי מבקש. התוצאה היא שגדלים פה דורות שלמים שנותקו מחכמת אבותיהם ומתמודדים עם בלבול וכאב בכל הנוגע למגדר, נישואין, זוגיות ואינטימיות. עלייה במספר הגירושין, אומללות בתוך חיי הנישואין, בלבול בנוגע לזהות מינית ומגדר - כל אלו, לצערי, אינם פוסחים על שום מגזר בימינו. ישנו צורך אדיר במידע עדכני, פתוח ואמיץ שמסוגל להשיב את הקדושה, הטהרה וההרמוניה לחיינו. אבל איך מתמודדים עם החשש לפתוח נושאים כה מודחקים?

מסופר בגמרא על תלמיד שהתגנב לחדר המיטות של רבו על מנת ללמוד את סוד היחסים האינטימיים ביהדות. כשהרב מצא את תלמידו מתחת למיטתו הוא ביקש ממנו לצאת כי "אין זו דרך ארץ להיות במקום שבו איש ואשתו מתאחדים". ענה לו התלמיד: "תורה היא וללמוד אני צריך".1 סיפור זה מלמד אותנו שגם הנושאים הפרטיים ביותר מהווים חלק בלתי נפרד מחכמת התורה והיהדות. צו השעה הוא להפסיק לפחד ולהתחיל לחנך את עצמנו ואת יקירינו גם בנושאים המושתקים הללו.

תורת החסידות, המתוארת כ"פנימיות התורה", חשפה בפניי עולם מופלא של מונחים קבליים עמוקים המקבלים רלוונטיות מעשית שמסוגלת לשנות את החיים מהקצה אל הקצה. דרך תורה זו הגעתי לשיעוריו של הרב מאניס פרידמן - מרצה בעל השפעה עולמית, מנטור רוחני, יועץ נישואין מבוקש ואינטלקטואל מבריק המצטיין בהנגשת הרעיונות העמוקים ביותר בחסידות לכל אדם באשר הוא. כפי שהראינו בספרנו הראשון, "לא ביקשתי לבוא לעולם", הרב פרידמן עוסק בנושאים רבים ומגוונים על משמעות החיים ותכליתם. ובכל זאת, בתחום הזוגיות והאינטימיות יש לו תרומה עשירה ומיוחדת במינה המסוגלת לרפא את העולם כולו.

הספר "בחזרה לתמימות" נכתב בהשראת הרצאותיו של הרב פרידמן מהעשורים האחרונים בנושא זוגיות ואינטימיות. במהלך הכתיבה השתדלתי להנגיש את שיעוריו העמוקים והמורכבים של הרב לקהל רחב ככל האפשר, על ידי עיבוד, ארגון ושילוב של התכנים לצד מקורות וסימוכין להעמקה. התוצאה היא ספר הדרכה על זוגיות, שמפגיש בין המקורות העתיקים והקדושים ביותר ביהדות לבין ההתפתחויות החדשניות ביותר בחשיבה המערבית והפוסט־מודרנית. מידת האמת חייבת לחבר בין שני הקצוות, ולכן תמצאו פה הפתעות וחידושים מאתגרים, לא משנה מאיזה צד הגעתם. למעשה, ספר זה אינו מוגבל רק לתחום הזוגי, אלא מהווה שער להבנת החיים עצמם, הגשמת מטרת קיומנו וריפוי הבדידות והבלבול המאפיינים את דורנו.

הספר מחולק לחמישה שערים: שער המגדר, שער השידוכים, שער הנישואין, שער האינטימיות ושער הקדושה. כל שער הוא כניסה לאוסף מאמרים פורצי דרך על המשימה המיוחדת שקיבלנו כולנו לאחד בין ההפכים בעולם: גבר ואישה, בורא ונבראים, נשמה וגוף. שער המגדר יסביר לנו מדוע הגענו לעולם עם מגדר, מה ההבדל בין המגדרים ומדוע הם נמשכים (או לא נמשכים) זה לזה. שער השידוכים ידריך אותנו במציאת בן או בת הזוג שלנו דרך ידע רוחני חיוני לצד כלים מעשיים ביותר. שער הנישואין יעסוק באתגרים של שגרת הנישואין בדורנו עם עצות שישנו לטובה את האווירה בבית, ושער האינטימיות יצלול לעניינים רגישים יותר - יחסי אישות בין איש לאשתו. לבסוף, שער הקדושה יגלה לנו את ההקבלות המרתקות בין הזוגיות של בעל ואישה לזוגיות של אלוקים ועם ישראל.

התכנים בספר מבוססים על מאות שעות צפייה בהרצאות ושיעורים של הרב מאניס פרידמן בתחום הזוגיות לאורך השנים, לצד שיחות עומק וראיונות שניהלתי איתו במהלך הכתיבה. מלבד התורה, המדרשים וספרי הקבלה - מקורותיו של הרב הם תורת החסידות בכלל, ובפרט כתביו של הרבי מלובביץ'. לאורך הקריאה תוכלו למצוא הפניות למגוון רחב של מקורות יהודיים ומדעיים שמגבים את הטענות ומאפשרים העמקה בתחום. עיקרון מרכזי לכל אורך הספר הוא שכל דבר בעולם - ובפרט הגבר והאישה - נושא אנרגיה של "משפיע ומקבל". אנרגיה זו מהווה חלק בלתי נפרד מתכלית חייו של כל אדם. בספר נלמד להכיר את אנרגיית ההשפעה והקבלה ונבין כיצד להשתמש בה כראוי על מנת להגיע לאחדות ולהרמוניה בזוגיות. זוהי הדרך חזרה אל התמימות האבודה של כולנו.

קריאה מהנה, סוחפת ומשנת חיים!

ד"ר אלעד בן אלול

נישואין זה החיים!
אבל מי בכלל מתחתן בימינו?
מבוא מאת הרב מאניס פרידמן

אני רוצה לספר לכם סיפור. ב-1970 יצאתי לשליחות של הרבי מלובביץ' למינסוטה. התרגשתי מאוד לצאת סוף סוף מהישיבה ולשתף את העולם כולו ברעיונות המדהימים והמסעירים שלמדתי בה. למעשה, כל כך השתוקקתי כבר לצאת לשליחות, שכשהצעתי לאשתי נישואין, אמרתי לה: "בבקשה תתחתני איתי. אני חייב לצאת מהישיבה כבר!".

כמה ימים לאחר שעברנו למינסוטה קיבלתי שיחת טלפון מנערה שאמרה שבבית הספר שלה מתקיים דיון כיתתי לגבי נישואין בין אנשים מדתות שונות. היא סיפרה שהגיעו לכיתה כומר קתולי ולאחריו כומר פרוטסטנטי ומסרו את דבריהם, אבל היא וחברתה, שהיו שתי הנערות היהודיות היחידות בכיתה, רוצות מאוד שיגיע גם רב כדי לדבר על הנושא מזווית יהודית. "האם הרב מסכים להגיע לכיתה ולדבר על העניין?"

"ודאי שאגיע!" התלהבתי, "תנו לי מקום ושעה ואני שם".

כל כך התרגשתי שהשליחות שלי עומדת להתחיל שממש קפצתי על ההזדמנות. המועד הגיע ובאותו הבוקר התלבטתי דקות ארוכות מה עליי ללבוש. כן, לא רק נשים סובלות מהבעיה הזאת. תחשבו על זה, אני הולך לדבר בבית ספר ציבורי שבו רוב התלמידים אינם יהודים - מה לובשים למפגש כזה? חליפה שחורה? חלוק חסידי? רציתי להיות מגניב, בראש טוב! בסופו של דבר מצאתי ז'קט עור של אופנוען, ובלי לחשוב יותר מדי לבשתי אותו ויצאתי לדרך.

בית הספר היה ממוקם בשולי העיר, באזור כפרי לגמרי, וחלק מהתלמידים היו מגיעים אליו בכל בוקר על סוסים. כשנכנסתי לכיתה קיבלתי מיד את הלם חיי: הכומר הקתולי והכומר הפרוטסטנטי היו שם! מסתבר שבניגוד למה שהבנתי, הם לא דיברו שם בעבר אלא נתנו את הסכמתם לדבר היום, בתנאי שזה יהיה בפאנל בין־דתי. מפגש בעל אופי כזה, יש לציין, סותר את המדיניות של חב"ד, שלא להיכנס לוויכוחים תיאולוגיים או השוואות עם דתות אחרות. ברגע שיגלו שישבתי בפאנל כזה, חשבתי לעצמי, אצטרך בוודאי להתפטר משליחותי ולחזור לניו יורק. זו תהיה השליחות הקצרה ביותר בהיסטוריה.

אם כל זה לא מספיק מלחיץ, המורה אמר שלכל נציג דת יש חמש דקות בלבד לשאת את דבריו. מי שמכיר אותי כבר יודע שאני לא נוהג לדבר רק חמש דקות, ובטח לא על נושא כזה רגיש. ניסיתי להישאר אדיש אבל מבפנים הייתי בהיסטריה: "אני לא צריך להיות פה. זאת טעות נוראה. מה עשיתי!?". הרגשתי כאילו אני בהתחלה של בדיחה גרועה: "רב ושני כמרים התווכחו מול עשרות ילדים - שניים הפסידו, מי נשאר?..."

כמובן שביקשתי בנימוס לדבר אחרון, כדי לקנות לעצמי זמן.

הראשון לשאת את דבריו היה הכומר הקתולי, שאמר: "אסור להתחתן עם אנשים מדת אחרת. הכנסייה לא מכירה בנישואין כאלה. ואם בכל זאת התחתנתם, אתם חייבים לגדל את הילדים כקתולים".

חמש הדקות שלו נגמרו.

הכומר הפרוטסטנטי אמר: "נישואין הם דבר קשה מאוד, יש הרבה גירושין בימינו, אז למה לעשות את החיים יותר קשים ולהוסיף קונפליקטים דתיים? עדיף להתחתן בתוך אותה הדת".

גם חמש הדקות שלו נגמרו.

ואז הגיע תורי... שליח חב"ד בן 22, לבוש ז'קט עור של אופנוען, בין שני כמרים בגיל של סבא שלי. ניגשתי לדבר ופשוט לא הצלחתי. אני עומד מול כיתה מלאה תלמידים, הם בוהים בי בדממה, ואני משותק.

הידעתם? כשמוכרחים לדבר אבל המוח אינו מתפקד, הפה מתחיל לדבר באופן עצמאי. זה ממש כמו לדבר מתוך שינה. אז בלי שום מודעות למה שיוצא לי מהפה, זה מה שאמרתי:

"למה אנחנו מדברים על נישואין בין אנשים מדתות שונות, כשאף אחד בכלל לא רוצה להתחתן בימינו? נישואין באופן כללי - זה נורא פרימיטיבי, לא? עוברים לגור יחד, אם זה זורם - נשארים, ואם לא - נפרדים. מה כל כך מסובך?".

הילדים הלא־יהודים בכיתה היו בהלם טוטאלי. זה היה כאילו עולמם התמים קורס עליהם. שתי הבנות היהודיות, לעומת זאת, התגלגלו מצחוק. אולי גם הן הבינו שכל הסיטואציה הזאת מזכירה בדיחה נדושה. הכומר התעצבן וצעק: "לחיות יחד בלי נישואין זה חטא! אסור לעשות את זה!". "אבל זה מה שקורה בתכל'ס", השבתי לו, "אי אפשר להילחם בקִדמה".

הילדים הטובים ניסו לשכנע אותי בעדינות ובכבוד שהם בהחלט צריכים להתחתן. ילד אחד אמר: "בני אדם לא מאושרים כשהם לבד. הם צריכים אהבה וזוגיות". "אהבה וזוגיות זה נהדר!", אמרתי לו. "אבל למה צריך להתחתן?". ילדה אחת אמרה: "כשאסיים את לימודיי אצטרך למצוא בעל שיפרנס אותי". "אם כך, בשביל מה את הולכת ללמוד"? שאלתי אותה. "תקבלי ציונים טובים ותמצאי עבודה שתפרנס אותך מצוין". ככה לאט לאט מוטטתי את כל הסיבות הטובות להתחתן.

השיא היה כשתלמידה אחת אמרה: "כשמביאים תינוק לעולם מן הראוי שיהיו לו אבא ואמא".

"תינוק?!", הזדעקתי. "אף אחד לא מביא ילדים כבר. מה אנחנו, בשנות הארבעים? עוד לא שמעתם על אמצעי מניעה?". בשלב זה הכומר הפרוטסטנטי התעצבן וצעק: "אמצעי מניעה זה אסור! זה נגד הטבע!".

במשך 25 דקות התווכחתי עם כולם רק מפני שלא ידעתי מה לומר.

בסופו של דבר תלמיד אחד התייאש ושאל: "אם כך, כבוד הרב, מדוע באמת אנחנו מתחתנים?..."

ואז הבנתי סוף סוף מה עליי להגיד.

"למיטב ידיעתי, הסיבה היחידה להתחתן היא שאלוקים אמר לאדם וחוה להתחתן. מאז ועד היום אנשים בכל העולם ובכל התרבויות מתחתנים. במילים אחרות, להתחתן זה לא רעיון "טוב" - זה רעיון אלוקי. נישואין בין דתות זה תופעה חסרת היגיון מפני שהסיבה היחידה להתחתן מלכתחילה היא רק כי אלוקים ביקש. אז מה הטעם להתחתן עם מישהו שהוא לא מרשה? תחליטו, או שאתם עושים את מה שהוא ביקש מכם או שלא. אי אפשר לערוך סדר פסח ולהגיש בו לחם, נכון?"

ברגע שאמרתי את זה, הפעמון צלצל והשיעור הסתיים. בעודי עוזב את בית הספר לחניון, רץ אחריי הכומר הקתולי ושאל: "מה שאמרת עכשיו בכיתה, זה מהברית הישנה?". "כן", השבתי לו, "זאת הברית היחידה שקראתי".

המסר של הסיפור הוא שלפני כל הדיונים על נישואין בהקשר של דת ומדינה, שוויון בין המגדרים או הטבות מס - עלינו לשאול מדוע אנחנו מתחתנים בכלל. לאיש אין כיום תשובה מספקת, כי כל מה שאנשים חושבים שהם יכולים לקבל מנישואין, הם יכולים לקבל גם מחוץ לנישואין, ובקלות. לכן, אם אתם נשואים או מתכננים להתחתן מתישהו, יש לי עצה ממש חשובה עבורכם: אל תקראו ספרים על נישואין! אל תתקרבו אליהם אפילו, כי אין בהם ולו מסר אחד מוצלח. הספרים הפסיכולוגיים - והספרים הדתיים כאחד - פשוט מחמיצים את המסר החשוב ביותר, שהוא המסר של אלוקים והתורה. אלוקים ברא את הזכר והנקבה באופן שבו הם אינם שלמים מחוץ לנישואין - וזאת הסיבה היחידה שבגללה אנו מתחתנים.

ברגע שאנחנו מבינים שנישואין זה "סטארט־אפ אלוקי", השאלה "האם להתחתן או לא" נהיית מיותרת. להתחתן זה לא משהו שעושים כי "בא לי" או "משעמם לי" או כי אני "זקוק לאהבה". זה גם לא משהו שעושים כדי לרצות את הסביבה או לארגן מסיבה מפוארת שאני במרכזה. להתחתן זה החיים עצמם. להיות נשוי - זה לחיות; לגדל ילדים - זה לחיות, ולכן החיים שלנו באמת מתחילים כשאנחנו נשואים. עד אותו רגע אנחנו בעיקר מתכוננים, גדלים ומתבגרים על מנת לעמוד במשימה הזאת.2

כיהודים התברכנו באבות ואימהות, סבים וסבתות, צדיקים וצדיקות, שמעולם לא ויתרו על האמון שלהם במוסד הנישואין. הודות לכך, המשפחה היהודית בכל העולם ולאורך כל הדורות תמיד הייתה חזקה, הילדים גדלו כראוי והזיכרון של הבית והילדוּת היה כל כך חיובי וקדוש, עד שאפילו ניצולי שואה שאיבדו את כל יקיריהם יצאו מהמחנות עם כוונה ברורה להקים משפחה מחדש. החשיפה שלהם לכמות עצומה של מוות עוררה בהם רצון לכמות עצומה של חיים. משפחה זה חיים.

המתקפה המחרידה על העם היהודי בשמחת תורה תשפ"ד נגעה בנימים הרגישים ביותר שלנו. ילדים, טהרת המשפחה, המרחב הביתי - אלו בדיוק התחומים שניסו התוקפים הארורים לחלל. זוהי קריאה והזדמנות להגביר את כוחה של המשפחה. אם נחליט להתחתן מהסיבות הנכונות, ולא לוותר על ההזדמנות להתאחד, גם אנחנו נוכל להקים משפחות חזקות ובריאות עם ילדים נפלאים ושמחים, וגם הילדים שלנו לא יוותרו על הזכות הזאת אף פעם. המודלים של תרבות המערב, שמעודדים בעיקר אינדיבידואליות ואגואיזם, קורסים לתוך עצמם עכשיו כי לא זו דרך החיים. הנטישה של מוסד המשפחה היא אולי מגניבה בטלוויזיה, בסרטים ובפרסומות, אבל היא איננה טובה לחיים האמיתיים, ואנחנו מרגישים בזה. אלוקים אומר לנו "ובחרת בחיים" - ואם נקשיב לו, נזכה להיות מקור הברכה של בני הזוג שלנו, הילדים שלנו, הקהילה שלנו והעולם כולו.3

הרב מאניס פרידמן, תשפ"ד