יום ראשון
מה קורה, יומני התותח? הכול טוב?
חצי מהחופש הגדול מאחורינו, ונשאר בערך חודש עד תחילת הלימודים. הבעיה היא שהחצי שנשאר הוא החצי המשעמם. אין קייטנות, אין מחנה, אין כלום.
החבר הכי טוב שלי דובי ואני שכבנו על הרצפה בחדר שלי משועממים וניסינו להעסיק את עצמנו.
"יש לי רעיון אדיר!" פתאום דובי זינק בהתלהבות מהרצפה.
כשדובי טוען שיש לו "רעיון אדיר", ישר נדלקת אצלי נורה אדומה.
"אל תדאג! זה באמת רעיון אדיר," דובי הרגיע אותי.
"נו, מה הרעיון שלך?"
"בוא ננסה להרוויח כסף!" העיניים של דובי ברקו.
"מה? איך נרוויח? איפה?" לא הבנתי כלום.
"תקשיב, ינון, גם ככה אנחנו משתעממים, אז בוא ננסה לנצל את הזמן הזה כדי להרוויח כמה שקלים."
זה נשמע לי אחלה רעיון. לפעמים יש לו רעיונות לא רעים בכלל.
"אז מה אתה מציע?" שאלתי אותו.
"נניח... בוא נעבור מדלת לדלת ונמכור ענפים."
"מה? לא הבנתי."
"מה לא מובן, נעבור מדלת לדלת... הרבה אנשים מוכרים ככה דברים."
"לא, נו, התכוונתי לענפים, למה דווקא ענפים?"
"לנו זה לא עולה כלום, אנחנו קוטפים אותם בחורשה. אז כל מה שנרוויח יהיה רווח נקי לכיס."
"אבל מה יש לעשות עם ענפים?"
"אה... לא יודע... תשאל את מי שיקנה."
"אבל למה שמישהו יקנה ענפים?"
"לעשות מדורה אולי?"
"תקשיב, דובי, אף אחד לא יקנה ענפים. צריך לחשוב על משהו שאנשים צריכים."
"עלים!"
"מה פתאום עלים?"
"שורשים?"
"לא, דובי! שורשים זה רעיון גרוע!"
"נכון, גם יהיה קשה להוציא אותם מהאדמה."
"ולמה אתה מציע כל הזמן רק דברים שקשורים לעצים?"
"כי אותם יש בחורשה בחינם," השיב דובי בהתלהבות.
"תתרכז, דובי. בוא נחשוב על משהו שאנשים באמת צריכים."
במשך שעתיים ישבנו, חשבנו, תיכנַנו, התייעצנו עם ההורים שלי והעלינו עוד המון רעיונות חוץ ממיץ.
התוכנית העסקית שלנו היתה למכור משהו יחסית זול שגם ילדים וגם מבוגרים אוהבים, ואחרי הרבה דיונים הוחלט להתמקד בשני מוצרים: כוסות מיץ וקרטיבים.
לא ביזבזנו זמן והתחלנו לעבוד. אני הלכתי לסופר לקנות קרטיבים ותרכיז בשביל המיץ, ודובי הכין שלט עם כל הפרטים ותלה אותו ליד דוכן המכירה שלנו.
כשחזרתי מהקניות, הבנתי שהיינו צריכים להחליט מראש על המחירים.
"דובי, אף אחד לא יקנה במחירים האלה."
"אבא שלי הבטיח שהוא יקנה כוס מיץ! אז אנחנו כבר ברווח של ארבעים וחמישה שקלים."
"נו באמת, דובי, אנחנו צריכים שאנשים יקנו באמת... לא רק אבא שלך."
בסופו של דבר דובי השתכנע והכנו שלט חדש, אבל הוא לא רצה לוותר על הכסף שהוא תיכנן להשיג מאבא שלו.
בערך בשעה ארבע אחר הצהריים התחלנו למכור, ואחרי שלוש דקות כבר הגיע הלקוח הראשון וקנה מיץ. אחרי שתי דקות נוספות הגיעו עוד שתי בנות וקנו קרטיבים. דובי ואני היינו מאושרים. אחרי רבע שעה כבר הרווחנו חמישה־עשר שקלים! הכול הלך מצוין עד שהבנו שיש לנו בעיה קטנה שלא חשבנו עליה... לא דאגנו לקירור והקרטיבים התחילו להימס... זה יצר מצבים לא נעימים.
אחרי חצי שעה כל הקרטיבים נמסו, אבל דובי לא התייאש והכין שלטים חדשים.
כשבדקנו בסוף היום, גילינו שאמנם כיסינו את ההשקעה הכספית שלנו, אבל לא הרווחנו כמו שקיווינו. החלטנו שנחשוב על דרך אחרת להרוויח כסף.
יום ראשון
מה קורה, יומני התותח? הכול טוב?
חצי מהחופש הגדול מאחורינו, ונשאר בערך חודש עד תחילת הלימודים. הבעיה היא שהחצי שנשאר הוא החצי המשעמם. אין קייטנות, אין מחנה, אין כלום.
החבר הכי טוב שלי דובי ואני שכבנו על הרצפה בחדר שלי משועממים וניסינו להעסיק את עצמנו.
"יש לי רעיון אדיר!" פתאום דובי זינק בהתלהבות מהרצפה.
כשדובי טוען שיש לו "רעיון אדיר", ישר נדלקת אצלי נורה אדומה.
"אל תדאג! זה באמת רעיון אדיר," דובי הרגיע אותי.
"נו, מה הרעיון שלך?"
"בוא ננסה להרוויח כסף!" העיניים של דובי ברקו.
"מה? איך נרוויח? איפה?" לא הבנתי כלום.
"תקשיב, ינון, גם ככה אנחנו משתעממים, אז בוא ננסה לנצל את הזמן הזה כדי להרוויח כמה שקלים."
זה נשמע לי אחלה רעיון. לפעמים יש לו רעיונות לא רעים בכלל.
"אז מה אתה מציע?" שאלתי אותו.
"נניח... בוא נעבור מדלת לדלת ונמכור ענפים."
"מה? לא הבנתי."
"מה לא מובן, נעבור מדלת לדלת... הרבה אנשים מוכרים ככה דברים."
"לא, נו, התכוונתי לענפים, למה דווקא ענפים?"
"לנו זה לא עולה כלום, אנחנו קוטפים אותם בחורשה. אז כל מה שנרוויח יהיה רווח נקי לכיס."
"אבל מה יש לעשות עם ענפים?"
"אה... לא יודע... תשאל את מי שיקנה."
"אבל למה שמישהו יקנה ענפים?"
"לעשות מדורה אולי?"
"תקשיב, דובי, אף אחד לא יקנה ענפים. צריך לחשוב על משהו שאנשים צריכים."
"עלים!"
"מה פתאום עלים?"
"שורשים?"
"לא, דובי! שורשים זה רעיון גרוע!"
"נכון, גם יהיה קשה להוציא אותם מהאדמה."
"ולמה אתה מציע כל הזמן רק דברים שקשורים לעצים?"
"כי אותם יש בחורשה בחינם," השיב דובי בהתלהבות.
"תתרכז, דובי. בוא נחשוב על משהו שאנשים באמת צריכים."
במשך שעתיים ישבנו, חשבנו, תיכנַנו, התייעצנו עם ההורים שלי והעלינו עוד המון רעיונות חוץ ממיץ.
התוכנית העסקית שלנו היתה למכור משהו יחסית זול שגם ילדים וגם מבוגרים אוהבים, ואחרי הרבה דיונים הוחלט להתמקד בשני מוצרים: כוסות מיץ וקרטיבים.
לא ביזבזנו זמן והתחלנו לעבוד. אני הלכתי לסופר לקנות קרטיבים ותרכיז בשביל המיץ, ודובי הכין שלט עם כל הפרטים ותלה אותו ליד דוכן המכירה שלנו.
כשחזרתי מהקניות, הבנתי שהיינו צריכים להחליט מראש על המחירים.
"דובי, אף אחד לא יקנה במחירים האלה."
"אבא שלי הבטיח שהוא יקנה כוס מיץ! אז אנחנו כבר ברווח של ארבעים וחמישה שקלים."
"נו באמת, דובי, אנחנו צריכים שאנשים יקנו באמת... לא רק אבא שלך."
בסופו של דבר דובי השתכנע והכנו שלט חדש, אבל הוא לא רצה לוותר על הכסף שהוא תיכנן להשיג מאבא שלו.
בערך בשעה ארבע אחר הצהריים התחלנו למכור, ואחרי שלוש דקות כבר הגיע הלקוח הראשון וקנה מיץ. אחרי שתי דקות נוספות הגיעו עוד שתי בנות וקנו קרטיבים. דובי ואני היינו מאושרים. אחרי רבע שעה כבר הרווחנו חמישה־עשר שקלים! הכול הלך מצוין עד שהבנו שיש לנו בעיה קטנה שלא חשבנו עליה... לא דאגנו לקירור והקרטיבים התחילו להימס... זה יצר מצבים לא נעימים.
אחרי חצי שעה כל הקרטיבים נמסו, אבל דובי לא התייאש והכין שלטים חדשים.
כשבדקנו בסוף היום, גילינו שאמנם כיסינו את ההשקעה הכספית שלנו, אבל לא הרווחנו כמו שקיווינו. החלטנו שנחשוב על דרך אחרת להרוויח כסף.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
