הבן יחזיר לי אפרים

כשנסענו באחד העם, ממש אחרי בית הכנסת הגדול, מלכי אברהם התעטש דרך החלון. באותו רגע טויוטה בנתיב הסמוך עלתה על מדרכה ונכנסה בוויטרינה של חנות החיות ממול. אף אחד לא משוגע לחשוב שההתעטשות של מלכי מסוגלת להעיף טויוטה, ואז לגרום למסכן שבמכונית למצוא את עצמו עם זוחלים, כשאקווריומים עם דגי סקלר טורפים נשפכים לו לאוטו ותוכים בהיסטריה מתעופפים מעליו. בכל מקרה, אני זוכר שתפסנו את הראש בהלם. ואולי אפילו צחקנו קצת על מלכי.
זו הייתה הפעם הראשונה.
שלושה חודשים מאוחר יותר, ישבנו לנקניקיה וקולה במסעדה המוזנחת הזאת שב״סופרלנד״. ואז מלכי מחא כף בעוצמה. לדעתי הוא רצה לגמור על איזה זבוב טורדני שדפק ביצועים מעליו. ועשה לו רונדלים מעל האוזן. ופתאום, כלומר באותו רגע של הכף, הגלגל ענק של ה״סופרלנד״ נעצר. אף אחד לא הבין מה קורה, ובשלב מסוים התחילו צעקות מהגלגל, וריצות לשם וכאלה, ואמרנו בצחוק למלכי שימחא עוד פעם כף כדי לשחרר את האנשים למעלה. אבל מלכי התעקש שהאירוע לא קשור אליו. וביקש שנלך הביתה, בלי לחכות לראות מה נגמר. למרות שהמשיכו הצעקות, והביאו מנופים וכאלה, ובקצה של הגלגל, אחר כך התברר, הייתה תקועה משפחה שגרה בבניין של מלכי ברחוב דרובין.
הפעם השלישית הייתה במסיבת הסיום של שכבת י״ב. לפני המופע והשירים ״עוף גוזל״ וכל אלה, עלתה לבמה הרכזת, מירי דגון. היא הודתה לבוגרים. בלבביות, כמו שאומרים. הו באמת, איזה כבוד, ואיך אני נרגשת, ואתם כל כך יפים ונהדרים, וגם אני, ואיזה דרך עברתם, וכן, ולא, ועם יד על הלב, ותראו אתכם, כאמור יפים ונהדרים, וכל החיים לפניכם, ואתם העתיד, ואתם המדינה, ואתם ואתם, ואני מצדיעה. ובשלב מסוים מלכי דפק חתיכת סמוחטה לרצפה. הצביעות לא ירדה לו בגרון. כי דגון, בסוף, הייתה וואחד מכשפה. ופעם אפילו הענישה את מלכי רק כי לא הביא לאספת הורים את אבא שלו. ואז, כשירק, ההיא הסתבכה עם הנעלי עקב שלה בחוטי חשמל. והתהפכה קדימה, או אחורה, או שניהם, פליק פלאק כזה, ותלשה חוטים, והיו צרחות. והיסטריה. ונהיה חושך. ואיכשהו כשחיברו את כל החשמל בחזרה, דגון כבר לא הייתה שם. היא נלקחה אמרג’נסי לבית חולים.
וזהו. התגייסנו, וכל אחד פרש לדרך שלו, והתמודד עם הבלגנים שלו. ועברו 26 שנה.