מבוא
ברוכים הבאים לספרי "האוצר", הספר שמספר בתמצות של התמצות את החיים שלי והתובנות ממה שעברתי בחיים שלי.
הספר מורכב משלושה חלקים:
החלק הראשון – סיפור החיים שלי.
החלק השני – כאבים וטראומות – מה מעכב אותנו מלחיות את החיים שלנו במיצוי מלא.
החלק השלישי – התובנות שלי שיעזרו לכם לחיות את החיים תוך מיצוי הפוטנציאל המלא שלהם.
ההבטחה שלי אליכם היא שאם תקראו את הספר הזה ותיישמו את כל התובנות שאני מעביר בו, תוכלו להתמודד בהצלחה עם כל בעיה שתהיה לכם בחיים – בוודאות!
בספר הזה אני הולך להתייחס להרבה כאב, הרבה קושי והרבה צער.
הטעות הראשונה שלכם תהיה אם תקראו את כל הדברים האלו ותתחילו לתת לרגשות הרחמים שלכם במה.
שחררו את עצמכם מהרחמים – תנו מקום לסקרנות, ליצר שלכם ללמוד, לנסות להבין
איך עוברים קשיים בחיים ואיך למרות הכול מרימים את הראש!
מתוך כל הדברים שעברתי וכל ההתמודדויות – התמדתי בדבקות בעקרונות המנטליים שעזרו לי לעבור כל מכשול ואתגר – פיזי, מנטלי ורגשי.
הספר הזה נטול בולשיט אומנותי – לא יהיו בו תיאורים גרפיים מפורטים שיפוצצו פסקאות רק כדי למלא עמודים בספר.
רק אחרי שתקראו ותפנימו את כל שלושת חלקיו, תוכלו להתחבר וליישם את הכלים שאני מעניק לכם בספר.
אז קחו כמה נשימות עמוקות, תנקו את הראש, ובואו נתחיל.

ילדות
לא גדלתי בעוני, אף אחד מהקרובים שלי לא נפטר כשהייתי קטן, אבא שלי לא פשט את הרגל, ההורים שלי לא התגרשו, לא היה חסר כסף בבית, לא הייתי מעורב בפיגוע.
אפשר להגיד שנולדתי לחיים מאוד נורמטיביים במשפחה נורמטיבית ממעמד הביניים.
הורים עובדים במקצועות מחשב, ארבעה ילדים וכלב.
חוויתי כאב עוד הרבה לפני שידעתי לזהות אותו. בגיל שלוש סבלתי מחסימת מעיים.
אם אתם לא יודעים אז חסימת מעיים היא מצב שבו יש חסימה חלקית או מלאה של המעי הדק או הגס.
חסימה זו מונעת מעבר של מזון, נוזלים וגזים במעי ובכך גורמת לכאבים עזים.
חסימת מעיים היא מצב חירום רפואי הדורש התערבות מיידית. (מתוך ויקיפדיה) לטענת אימא שלי סבלתי מכאבים חזקים והתפתלתי לילה שלם על המיטה. אני לא זוכר כלום מאותו אירוע.
אפשר להגיד שלאימא שלי כאב יותר מאשר לי,
אבל זה טופל וחלף והחיים התחילו...
כמו שציינתי – התחלתי את החיים בצורה נורמלית.
בתור ילד הייתי מאוד חכם אבל גם מאוד חולמני, מעין ילד חנון, מופנם ורגיש. היו לי כמה חברים, אבל בעיקר רציתי להיות מקובל, רציתי להרגיש נאהב...
לא דיברתי הרבה עם ההורים, ואת כל הדברים שעברו לי בראש נטיתי לשמור לעצמי.
הייתי על המסלול בדרך לחיים נורמטיביים לחלוטין –
עד גיל ארבע־עשרה...