(הדעת) נותנת
אז ככה: התברר לי שנעים לחיות לבד. לשם כך היה עלי להיאבק בכמה אויבים, בעיקר אויבים מבית. להיאבק בחלקים שלי שאמרו, תמיד אמרו, שלא טוב היות האדם לבדו, לא כל שכן אישה. כי על אחת - אחת! - כמה וכמה. יש כזאת הנחת בסיס כללית וגורפת: ״לא טוב היות האדם לבדו.״ אחר כך מישהו כתב תוספתא למסכת אבות: ״אבל הוא לבדו בין כה וכה.״ אני מבינה מזה ששוב מדובר בפרדוקס, אולי אפילו אותו אחד. אני מרחיקה עוד ואומרת, אולי כל הפרדוקסים חד המה. הפרדוקס אומר שמצד אחד זה לא טוב, להיות לבד, ומצד אחר, אתם לבד בין כה וכה. אני הבנתי מזה כל השנים, ומדובר בלא מעט שנים, שעדיף לא להיות לבד, וזאת חרף העובדה שכאמור, גם כשאתה לא לבד אתה לבד. השתדלתי מאוד לא להיות לבד, באמת, השתדלתי מאוד. הרבה שנים השתדלתי, וכאמור מדובר בלא מעט שנים. עשיתי הרבה לשם כך; אולי לא לפי כל קריטריון אבל לפי הקריטריון שלי בהחלט עשיתי הרבה. אני יודעת שאנשים עושים הרבה כדי לא להיות לבד. אני מודה: ייתכן שעשיתי פחות מרוב האנשים, אבל לא בגלל שלא רציתי, אלא בגלל שלא יכולתי. היו לי סיבות משלי, שלא כאן המקום לפרטן. ובכל זאת עשיתי הרבה. כך היה עד לפני שנתיים, אז עזב אותי הבעל. בהתחלה סבלתי מהתקפי חרדה, מה שקורה בוודאי לכל חיה מבויתת שמגלה לפתע שהיא חסרת בעלים. מצד אחד: עליצות שאין לה גבול. מצד אחר: אימה, פשוט אימה. עד כדי כך שרוצעים, רוצעות, את האוזן של עצמך ונשארים בתוך מה שזה לא היה, מה שאכן עשיתי במשך זמן רב. מה הפלא שהיו לי התקפי חרדה כשזה נגמר.
המשך בספר המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
