ארמון בחול

הקדמה

אחד המושגים שטווה הוגה הדעות הרב אברהם יהושע השל ז"ל, היה המושג "ארמון בזמן". זה המושג שטווה הרב השל למצוות שמירת השבת על ידי העם היהודי לאורך ההיסטוריה. זהו מעין בנייה אנושית של מבנה מטפיזי נשגב בזמן החולף לאורך ההיסטוריה, מבנה מטפיזי שמוקם בכל שבת בעם היהודי.

שם הקובץ שלפניכם "ארמון בחול" - בחול כוונתי לחיי המציאות היום יומית שבה חיה האנושות כולה.

יש אמרה במקורות היהודיים הנותנת את הדימוי "מדבר" לכל הנעשה כאן בעולם, לתופעות שאנו מכירים. והמדבר כידוע כולו חול וחול.

קובץ המאמרים שלפניכם כולל 17 מאמרים, שבהם רעיונות וקווי מחשבה חדשים בתחומים שונים, וכולם נועדו לסייע בפרט לחוקרים ולמקבלי ההחלטות ובכלל לכל קורא באשר הוא - בפריצות דרך לכיוונים חדשים במעין תיקון העולם, ריפוי העולם, עשיית סדר בעולם, גם במקומות ספציפיים ומוגדרים (ולכל מקום התאמת הפתרון והתיקון המתאים לאופיו, לאוכלוסייתו ולתנאיו הגאוגרפיים) ולא רק בעולם בכללותו, ברוח תפיסת הפוסטמודרניזם המתון. באמצעות קווי המחשבה והרעיונות החדשים אפתח צוהר לסיוע בבניית מבנה נשגב בחול על ידי האנושות בעולם התופעות, בעולם סביבנו, במציאות היום יום.

המאמרים נכללים בשלושה פרקים:

- הפרק החברתי

- הפרק לצמצום נזקים מול הסכנות מגורמי הטבע

- הפרק הפילוסופי

עריכת כתב היד שלפניכם הסתיימה לפני אירועי השבת השחורה ב-7 באוקטובר 2023 ופרוץ מלחמת "חרבות ברזל". בימים שלאחר האירועים הקשים באותה שבת, עם ההיערכות הצבאית התעוררה רוח התנדבות אזרחית (כולל התגייסות כמה אלפי בני ישיבות לשורות צה"ל) והתגברות הסולידריות בין חלקי העם. רוח התנדבות וסולידריות זו קשורה לרעיונות המועלים בפרק החברתי בספר.

חלק מהמאמרים פורסמו בגרסה ראשונית באתרי התרבות "יקום תרבות" ו"בכיוון הרוח".

הפרק החברתי

ריאליטי עם לב

לפני כעשר שנים לערך, בשלהי 2013, עסקתי בכתיבת ספר מאמרים חברתיים, והחלטתי בסופו של דבר לגנוז אותו. שמו של המאמר הראשון בספר היה "מפקד הלבבות", ובמרכזו רעיון לדיון - הצעה לייסוד תוכנית ריאליטי שתעמוד במרכז פרויקט רחב היקף.

הרעיון היה להכניס את כלי התקשורת לכ-3,000 בתי אב בישראל, כולם בתוך אזור גאוגרפי מוגדר, אשר ידוע כי הוא במצב סוציואקונומי נמוך ומוכר לרשויות הרווחה, לעיריות ולעמותות המגזר השלישי הרלוונטיות, ולצרף לכלי התקשורת עובדים סוציאליים (זמניים). גולת הכותרת - פתרון כולל לכל הבעיות שבהן נתקלו המשפחות, ומה שיתחיל ברמה המקומית יתפתח לרמה הלאומית.

אלא שכיום, במבט לאחור, אני מבין את הכשל האוטופי בבסיס אותו רעיון ומאמר. שוו בנפשכם 3,000 בתי אב, או אפילו 300, שהיו מצטרפים לתוכנית. הרי הדבר אינו עומד בקווי ההיגיון היישומי - הן מבחינה תקציבית, הן מבחינת כוח אדם והן מבחינת מרכיבים מרכזיים נוספים, לרבות היבט ויתור על שמירת הפרטיות למספר כזה של אנשים ומשפחות. אך מתוך אותו מאמר שלא הגיע לכלל שלמות, אני יכול לזקק עתה כמה מרכיבים חשובים ולבסס מתוכם רעיון יישומי להווה. לפני פריסת הדברים כאן, אני מעוניין לסקור שני מישורים של המצב בהווה.

במישור החברתי, שיעורי העוני משמעותיים ביותר. ב-2017 חיו מתחת לקו העוני כ-1,780,500 נפשות, וכ-1.2 מיליון מאזרחי ישראל היו רשומים במחלקות לשירותים חברתיים. בעדכוני דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת" לשנת 2022 שיעור העוני הרב־ממדי עומד על כרבע מהאוכלוסייה. בחוד החנית במאבק מול קושי זה עומדים כ-11,000 עובדים סוציאליים במחלקות הרווחה השונות, המנהלים זה שנים מאבק כנגד תנאי שכרם המעליבים, תחת העומס הכבד המוטל עליהם, ונוכח היותם שק חבטות חסר הגנה מול מקרים סוציאליים קשים המאיימים לא פעם על חייהם. בשל כל זאת ישנם פחות ופחות אנשים הפונים מדי שנה לעסוק בעבודה סוציאלית.

ב-2011 קמה מחאה חברתית בנושא יוקר המחיה, שהביאה בסיכומו של דבר להקמת ועדת טרכטנברג. לאחר מכן, בשנת 2013, הוקמה ועדת אלאלוף למלחמה בעוני בישראל. גולת הכותרת לדעתי, בהמלצות הוועדה האחרונה, הייתה הרעיון להקמת 110 "מרכזי מיצוי זכויות", שבהם ירוכזו מידע על זכויותיהם של אנשים החיים בעוני, כולל ריכוז מידע על מענים מקומיים וקהילתיים ובאמצעות ארגוני החברה האזרחית, לרבות ליווי הפונה למימוש זכויות וריכוז מידע עבור עובדים סוציאליים.

בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך היסטורי אבולוציוני של מדינת הרווחה, כאשר נרשמה התפתחות מסקרנת בשנות ה-80 וה-90 של המאה העשרים בגישת "הדרך השלישית" בבריטניה, בארצות הברית ובצרפת, וכן בארגונים מהמגזר השלישי (עמותות התנדבותיות) והרביעי (עסקים חברתיים), ובה הם הולכים ותופסים חלק נרחב יותר מן הפעילות בתחום הרווחה. לפי גישה זו, יש לשלב תחרותיות ותקציב מרוסן עם טיפוח ערכים אנושיים של חמלה ותקווה, ולתת הזדמנות שווה לכול, בעיקר על בסיס השקעה בחינוך. הגישה כוללת דרישה מהאזרח לקבל אחריות ולא להסתמך כרונית על חסדי החברה, תוך עידוד הקמת מגזר התנדבותי פעיל המקבל סיוע נרחב מהמדינה ותורם מזמנו למטרות הכלל.

במישור התקשורתי, אנחנו עדים זה שנים להשתלטות ז'אנר הריאליטי על ערוצי התקשורת השונים. חלק מחוקרי התקשורת משווים תוכניות אלו למופעי הגלדיאטורים שרווחו באימפריה הרומית. הן מואשמות בנטישת ערכי סולידריות ואחריות לטובת הנאה צרופה, ציניות ומשחק טלוויזיוני, תוך התמקדות באסקפיזם (שבמינון קטן יכול גם להיות גורם חיובי), בהדחקת המציאות היום יומית לטובת מציאות שמהותה משחק, צרכנות, הימורים ומציצנות. במובן מסוים העיסוק בפעולות דוחות שאותן נדרשים לעשות משתתפי הריאליטי, מחזק ומאשש את הגבולות החברתיים הקיימים, וחציית הגבולות בממד הטלוויזיוני מגדירה ומשמרת אותם לטובת כלל הציבור (מדגישה מה נאות וראוי בסיטואציה מסוימת ומה בפירוש לא ראוי ונאות), אך מהיבט אחר: מהמוצג בסדרות אלו מובן כי החשוב והעיקרי בחיי האדם הוא להגדיל את נכסיו ולפרסם את עצמו, ולשם כך יעשה הכול.

התפתחות נוספת במישור התקשורתי בהיבט הישראלי הייתה סגירת רשות השידור, ביטול האגרה הנלווית והקמת תאגיד השידור הציבורי על אגפיו השונים. תקציבו של התאגיד עומד על כ-800 מיליון ש"ח בשנה, ובשנים האחרונות מתקיים דיון, אם ניתן לחסוך מתקציב זה ולנצל את הכסף בצורה מיטבית יותר לציבור.

לצד היותי כותב שירה ישראלי אני מאמן שחמט במקצועי. חשיבות רבה יש במשחק זה לא רק להביא כל כלי למקום המיטבי עבורו, אלא לשים דגש במקביל על ההרמוניה במיקומם של הכלים על הלוח. הדבר עמד לפניי בפריסת הרעיון שלי בפני הקורא.

הצעתי היא לייסד תוכנית ריאליטי חברתית שבועית, שבה יעקבו אחר תשע משפחות בישראל, שיאותרו על פי נתוני השירותים החברתיים ויביעו הסכמתן לחשיפה ציבורית. למשפחות אלו יוצמדו שלושה עובדים סוציאליים, כל עובד סוציאלי יקבל לטיפולו שלוש משפחות, ומאחורי כל עובד סוציאלי יעמוד צוות עוזרים במטה התוכנית. המטרה תהיה לסייע לכל אחת מהמשפחות סיוע כוללני, רב ממדי, בכל ההיבטים האפשריים, החל בהשגת ריהוט חדש וסיוד הבית, דרך מציאת פתרונות תעסוקה, הצמדת מאמנים לכלכלת המשפחה ויועצים אחרים, מציאת מלווה לקשיש או לאדם עם מוגבלויות וכלה בליווי בהתמודדות עם המקרים היותר מורכבים של התמכרויות, נוער בסיכון וכדומה. המטה שיעמוד לרשות כל עובד סוציאלי בתוכנית יוכל בזמן אמת למצוא קישורים רלוונטיים לסיוע מהמגזר העסקי, מהמגזר ההתנדבותי ומרשויות המדינה על אגפיה. התוכנית תלווה בפאנלים שאליהם יוזמנו מומחים חברתיים וחברי כנסת לדיון, ויהיה מקום להציג את מגוון הפעילות ההתנדבותית במדינה.

ההרמוניה הטמונה בהצעה מעין זו היא בשימת העובד הסוציאלי בחוד החנית התקשורתי, כגיבור לאומי חדש, והצוות שיהיה במטה מאחוריו משול ליחידת מודיעין שעומדת מאחורי לוחמי הסיירות היוצאים לפעולה. כך יקבל מאבק העובדים הסוציאליים דחיפה ורוח גבית. במקביל, התקשורת תפנה משאבים מהריאליטי לתוכנית חברתית רב־ממדית, תוך חזרה לקבלת אחריות לקביעת סדר היום ולהעלאת המורל והסולידריות של הצופים ברוח "ואהבת לרעך כמוך". וייתכן שחלק מהפתרון הנוגע לתקציב של תאגיד השידור הציבורי יוכל להיות מנותב לתוכנית כזו. בעדכוני הממשלה ובהצעת שר התקשרות קרעי לביטול תאגיד השידור ומנגד בטענות לחשיבות קיומו של התאגיד ועצמאותו לציבור, הדברים מודגשים ביתר שאת. על סדר היום יעלו שוב המאבק בעוני והרוח ההתנדבותית, ונוסף להם יוצג דגם פעולה אופציונלי עבור אותם "מרכזי מיצוי זכויות" שהוצעו בוועדת אלאלוף.

כמה שאלות שעשויות לעלות בשלב היישום:

1. האם ייתכן רייטינג מכובד לתוכנית כזאת? ניסיון העבר מראה כי כבר שודרו כמה תוכניות לסיוע ליחידים ולמשפחות (תוכניות שהתמקדו בהיבט אחד של סיוע - דוגמת שיפוץ בית או ליווי פיננסי, ונוסף לאלה, תוכניות שליוו צוותים רפואיים או צוותי כבאות). תוכניות אלו שודרו במשך כמה עונות, ומכאן שהיה להן רייטינג ראוי.

2. איך ייבחרו המשפחות המשתתפות? בדומה לתוכניות שהוזכרו בסעיף הקודם, הבחירה תהיה על פי שקלול של נתונים מגופי הרווחה, עם ההסכמה של המשפחות לחשיפה וכן של גורמים רנדומליים לפי שיקולי חברות ההפקה. ראוי לציין שהכוונה למעקב של שתי עונות (כשנה) אחר המשפחות, ולאחר מכן ייבחרו משפחות חדשות (תוך המשך מעקב אחר המשפחות שהשתתפו בעונות הקודמות).

3. התוכנית המוצעת יכולה להתאים הן לערוצים המסחריים הן לתאגיד השידור, ואולי נכון שתוקדש מחשבה לשלב את הגופים השונים בהרמת המיזם. ייקבע תקציב מסוים לכל פרק בתוכנית, אך הכוונה היא שרוב המשאבים הכלכליים יגיעו דרך החמ"לים של העובדים הסוציאליים (גיבורי התוכנית הראשיים) באמצעות גיוס משרדי ממשלה, בעלי הון, חברות מסחריות ועמותות התנדבות.

לתוכנית הריאליטי המוצעת יש יתרונות אך גם קשיים בשלבי היישום. ניתן לעקוף את הרעיון של תוכנית ריאליטי ולבדוק אפשרות להקים מערך שמרכזו יהיה במשרד הרווחה, והוא יורכב ממטה־על שאליו יהיו מסונפים מטות משנה, לפי רשויות מקומיות ויישובים )בהתאם לדגם של צוות העוזרים והמקשרים לנישות השונות הקיים בהפקת תוכנית הריאליטי המוצעת). כמובן במסגרת זאת ייתכן שתידרש תוספת תקציב בשל הוספת תקנים של עובדים סוציאליים.

אלו הם עיקרי הרעיון המוצע. לדעתי, יש מקום להביא את הדברים הללו לדיון ציבורי, לרבות דיון אצל ראשי התקשורת בישראל, סביב סוגיות כגון: האם אנחנו כחברה בשלים לחשיפות מעין אלו (הכוונה לחשיפות שאנו רגילים אליהן בתוכניות הדוקומנטריות ובתוכניות הריאליטי השונות, אך בדגש על פתרונות כוללים רב־תחומיים עבור משפחות ספורות)? האם יש מקום לתחרותיות בתוכנית מעין זו בין העובדים הסוציאליים וצוותיהם על ביצועיהם והישגיהם? האם יהיה מקום הולם ותקציב לימי שידור מלאים שילוו את תוכנית הדגל אחת לשבועיים או אחת לחודש, ובהם ייסקרו בפירוט פעילויות ההתנדבות השונות ברחבי המדינה? האם יהיו ליווי מסוקר ותמיכה לאותן משפחות גם לאחר סיום עונת השידורים? האם ניתן יהיה לשלב בתוכנית את מערך גיוס התרומות הקיים בעמותות השונות? האם ניתן יהיה לשלב בתוכנית את תמיכתם ותרומותיהם של יהודי ארצות הברית? האם תוכנית ריאליטי כזו יכולה להצליח מעבר לים? ויש עוד סוגיות לרוב. כאמור, אני סבור שצריך להביא את הנושא לדיון ציבורי.