נשכנית
אֶלי היתה נשכנית. היא נשכה ילדים בגן, היא נשכה דודנים, היא נשכה את אִמה. עד שמלאו לה ארבע היא כבר ביקרה אצל רופא מיוחד פעמיים בשבוע כדי "לעבוד" על הנשיכות. אצל הרופא, אלי שיחקה בבובות שנשכו זו את זו ואז סיפרו איך הן מרגישות כנושכות וכננשכות. ("איה," אמרה האחת. "סליחה," אמרה השנייה. "זה מעציב אותי," אמרה הראשונה. "אני שמחה," אמרה השנייה. "אבל... שוב סליחה.") היא עברה על רשימות של דברים שאפשר לעשות במקום לנשוך, כמו להרים את היד ולבקש עזרה, או לקחת נשימה עמוקה ולספור עד עשר. בעצתו של הרופא, ההורים של אלי תלו טבלה על דלת חדרה, ואמא של אלי הדביקה כוכב זהוב בכל יום שאלי לא נשכה.
אבל אלי אהבה לנשוך עוד יותר משאהבה כוכבי זהב, והיא המשיכה לנשוך, בשמחה ובכוח, עד שיום אחד, אחרי הגן, קייטי דיוויס היפה הצביעה על אלי ולחשה בקול לאביה: "זאת אלי. אף אחד לא אוהב אותה. היא נושכת", ואלי הרגישה רע כל כך מרוב בושה, שהיא לא נשכה יותר במשך למעלה מעשרים שנה.
כאישה, אף שימי הנשיכות הפעילוֹת שלה חלפו מזמן, אלי עדיין נהנתה לחלום בהקיץ איך היא עוקבת אחרי עמיתים לעבודה ונושכת אותם. למשל, היא דמיינה שהיא חומקת לחדר הצילום כשתומס וידיקום משכפל שם דוחות, והוא שקוע כל כך בעבודה, עד שהוא לא מבחין בה כשהיא מתנגבת מאחוריו על ארבע. "אלי, מה את —" צועק תומס וידיקום בשניות האחרונות לפני שאלי נועצת שיניים בשוק השמנמנה השעירה שלו.
כי גם אם העולם הצליח לבייש את אלי מספיק כדי שלא תנשוך, הוא לא השכיח ממנה את חדוות ההליכה על קצות האצבעות מאחורי רוֹבּי קֶטריק, כשהוא עמד ליד שולחן היצירה וערם קוביות להנאתו. הכול רגיל, שקט, משעמם, עד שאלי מגיעה ו— הופ! רובי קטריק צורח כמו תינוק וכולם ממהרים וצועקים, ואלי היא כבר לא סתם ילדה קטנה אלא יצור פרא האורב במסדרונות הגן, זורע הרס ותוהו ובוהו בכל פינה.
המשך הפרק בספר המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
