המראה, הדלי ועצם הירך הישנה- מתוך אתה יודע שאתה רוצה את זה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המראה, הדלי ועצם הירך הישנה- מתוך אתה יודע שאתה רוצה את זה

המראה, הדלי ועצם הירך הישנה- מתוך אתה יודע שאתה רוצה את זה

2 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

קריסטן רופניאן

קריסטֶן רוּפֶּניאן, ילידת 1981, גדלה בסביבות בוסטון, בת לרופא ואחות מוסמכת. היא בוגרת לימודי תואר שני מאוניברסיטת מישיגן, ובעלת תואר דוקטור בספרות מטעם אוניברסיטת הרווארד. לאחר סיום לימודיה בקולג', ובטרם החלה את קריירת הכתיבה שלה, היא הוצבה כמורה מטעם חיל השלום באוגנדה, ולימדה שם במשך שנתיים בבית יתומים. כשחזרה לארצות הברית עבדה בעבודות שונות, והיתה, בין היתר, קופאית, כתבת ואוֹמנת.

שמה של רופניאן נודע ברחבי העולם אחרי שסיפורה הקצר, “טיפוס של חתולים", התפרסם בשנת 2017 ב"ניו יורקר" וזכה לתהודה חסרת תקדים, כשתיאר גבולות הסכמה לא ברורים בסקס בין גבר לאישה. הוא עורר דיונים נוקבים ותגובות הזדהות רבות מצד נשים. רופניאן קיבלה מקדמה בסך של יותר ממיליון דולר על קובץ הסיפורים "אתה יודע שאתה רוצה את זה", וזכויות עיבוד הקובץ לסדרת דרמה נרכשו על ידי רשת HBO . נכון לעת יציאתו של הקובץ בארצות הברית (ינואר 2019), רופניאן כותבת רומן ראשון שצפוי אף הוא לצאת בעברית בהוצאת “אחוזת בית".

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

הנסיכה המוצלחת מתקשה לבחור לעצמה חתן מבין גדודי המעריצים שלה. המלך, המלכה ויועץ החצר נעשים מודאגים יותר מיום ליום.

פרק ראשון

המראָה, הדלי ועצם הירך הישנה

היׂה היתה נסיכה שהגיע זמנה להתחתן. איש לא צפה בעיות. לנסיכה היו עיניים מלאות חיים ופנים קטנות ומתוקות. היא אהבה לחייך ולהתבדח, היה לה שכל בריא, חריף, סקרני, ואם היא טמנה את האף בתוך ספר במשך פרק זמן שנחשב לא אידיאלי בזמנה (או בכל זמן אחר), נו, לפחות תמיד היה לה מה לספר.

מחזרים הגיעו מכל רחבי הממלכה לבקר את הנסיכה, והנסיכה קיבלה את פניו של כל אחד מהם בכבוד. היא שאלה אותם שאלות וענתה בתורה, היא שילבה את זרועה בזרועם ופסעה איתם ברחבי הנחלה, היא הקשיבה, וצחקה, והחליפה סיפור בסיפור, והיתה כה מקסימה ועליזה, שכל מחזר שב לביתו במחשבה שהחיים לצדה של הנסיכה לא יהיו בלתי נעימים לגמרי, גם בלי קשר לעובדה המשמחת שביום מן הימים הוא יהפוך למלך.

אחרי הביקורים, הנסיכה היתה יושבת בטרקלין עם המלך והמלכה ויועץ החצר, והם היו ממטירים עליה שאלות. מה דעתה על המחזר האחרון? האם הוא נאה, אבירי, נבון, אדיב?

הו, כן, היתה הנסיכה אומרת בחיוך שחשף שתי גומות חן. בהחלט. כל הדברים האלה.

ואיך היה המחזר הזה בהשוואה לקודמו?

המחזר הקודם היה גם הוא חביב בהחלט.

אבל זה יותר טוב?

כן, כנראה. טוב, לא. קשה לומר. שניהם ניחנו בכל כך הרבה סגולות!

שנזמין את שניהם יחד, כדי שתוכלי להשוות?

הו, לא, אני חושבת שזה מיותר.

אז את אומרת ששניהם לא מצאו חן בעינייך.

דווקא כן, דווקא כן! פשוט —

פשוט?

זה בוודאי סימן רע אם קשה לי לבחור ביניהם, לא? תהיתי אם אפשר, אולי, בתנאי שזאת לא טרחה רבה מדי...

להזמין עוד אחד?

כן.

עוד מחזר.

כן. בבקשה.

אם נשארו כאלה.

כן, אם נשארו. אפשר? בבקשה?

והמלכה היתה קופצת את שפתיה הצרות, יועץ החצר היה עוטה ארשת דאוגה אבל סוֹכר את פיו, והמלך היה נאנח ואומר: אני מניח שכן.

המשך הפרק בספר המלא

קריסטן רופניאן

קריסטֶן רוּפֶּניאן, ילידת 1981, גדלה בסביבות בוסטון, בת לרופא ואחות מוסמכת. היא בוגרת לימודי תואר שני מאוניברסיטת מישיגן, ובעלת תואר דוקטור בספרות מטעם אוניברסיטת הרווארד. לאחר סיום לימודיה בקולג', ובטרם החלה את קריירת הכתיבה שלה, היא הוצבה כמורה מטעם חיל השלום באוגנדה, ולימדה שם במשך שנתיים בבית יתומים. כשחזרה לארצות הברית עבדה בעבודות שונות, והיתה, בין היתר, קופאית, כתבת ואוֹמנת.

שמה של רופניאן נודע ברחבי העולם אחרי שסיפורה הקצר, “טיפוס של חתולים", התפרסם בשנת 2017 ב"ניו יורקר" וזכה לתהודה חסרת תקדים, כשתיאר גבולות הסכמה לא ברורים בסקס בין גבר לאישה. הוא עורר דיונים נוקבים ותגובות הזדהות רבות מצד נשים. רופניאן קיבלה מקדמה בסך של יותר ממיליון דולר על קובץ הסיפורים "אתה יודע שאתה רוצה את זה", וזכויות עיבוד הקובץ לסדרת דרמה נרכשו על ידי רשת HBO . נכון לעת יציאתו של הקובץ בארצות הברית (ינואר 2019), רופניאן כותבת רומן ראשון שצפוי אף הוא לצאת בעברית בהוצאת “אחוזת בית".

עוד על הספר

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

המראה, הדלי ועצם הירך הישנה- מתוך אתה יודע שאתה רוצה את זה קריסטן רופניאן

המראָה, הדלי ועצם הירך הישנה

היׂה היתה נסיכה שהגיע זמנה להתחתן. איש לא צפה בעיות. לנסיכה היו עיניים מלאות חיים ופנים קטנות ומתוקות. היא אהבה לחייך ולהתבדח, היה לה שכל בריא, חריף, סקרני, ואם היא טמנה את האף בתוך ספר במשך פרק זמן שנחשב לא אידיאלי בזמנה (או בכל זמן אחר), נו, לפחות תמיד היה לה מה לספר.

מחזרים הגיעו מכל רחבי הממלכה לבקר את הנסיכה, והנסיכה קיבלה את פניו של כל אחד מהם בכבוד. היא שאלה אותם שאלות וענתה בתורה, היא שילבה את זרועה בזרועם ופסעה איתם ברחבי הנחלה, היא הקשיבה, וצחקה, והחליפה סיפור בסיפור, והיתה כה מקסימה ועליזה, שכל מחזר שב לביתו במחשבה שהחיים לצדה של הנסיכה לא יהיו בלתי נעימים לגמרי, גם בלי קשר לעובדה המשמחת שביום מן הימים הוא יהפוך למלך.

אחרי הביקורים, הנסיכה היתה יושבת בטרקלין עם המלך והמלכה ויועץ החצר, והם היו ממטירים עליה שאלות. מה דעתה על המחזר האחרון? האם הוא נאה, אבירי, נבון, אדיב?

הו, כן, היתה הנסיכה אומרת בחיוך שחשף שתי גומות חן. בהחלט. כל הדברים האלה.

ואיך היה המחזר הזה בהשוואה לקודמו?

המחזר הקודם היה גם הוא חביב בהחלט.

אבל זה יותר טוב?

כן, כנראה. טוב, לא. קשה לומר. שניהם ניחנו בכל כך הרבה סגולות!

שנזמין את שניהם יחד, כדי שתוכלי להשוות?

הו, לא, אני חושבת שזה מיותר.

אז את אומרת ששניהם לא מצאו חן בעינייך.

דווקא כן, דווקא כן! פשוט —

פשוט?

זה בוודאי סימן רע אם קשה לי לבחור ביניהם, לא? תהיתי אם אפשר, אולי, בתנאי שזאת לא טרחה רבה מדי...

להזמין עוד אחד?

כן.

עוד מחזר.

כן. בבקשה.

אם נשארו כאלה.

כן, אם נשארו. אפשר? בבקשה?

והמלכה היתה קופצת את שפתיה הצרות, יועץ החצר היה עוטה ארשת דאוגה אבל סוֹכר את פיו, והמלך היה נאנח ואומר: אני מניח שכן.

המשך הפרק בספר המלא