תראי איך את משחקת, ילדה - מתוך אתה יודע שאתה רוצה את זה

תִראי איך את משחקת, ילדה

ג'סיקה היתה בת שתים־עשרה בספטמבר 1993 — עשרים וארבע שנים אחרי מסע הרציחות של משפחת מנסון, חמש שנים אחרי שהילל סלובאק מת ממנת יתר של הרואין, שבעה חודשים לפני שקורט קוביין ירה לעצמו בראש, ושלושה שבועות לפני שגבר חמוש בסכין חטף את פּוֹלי קְלאס בזמן מסיבת פיג'מות בביתה שבפֶּטָלוּמה, קליפורניה.

משפחתה של ג'סיקה עברה מסן חוזה, שם היתה הכי מקובלת בכיתה ו', לסנטה רוזה, שם חגה באי־שקט סביב כמה קבוצות של חברות: חבורת המקובלות, שהתעלמה ממנה; החבורה שלה, שכללה בנות נחמדות אבל משעממות; ואלה שהיא כינתה בסתר לִבה "החברות הרעות שלי", שהיו הכי מרתקות אבל גם הכי מרושעות, ושהבדיחות שלהן ננעצו כמסמרים בעורה. יותר מכול היא אהבה את החברות המרושעות, אבל היתה מסוגלת לבלות במחיצתן רק פרקי זמן קצרים ומסעירים, לפני שהתישו אותה ופגעו בה, ואז היתה נסוגה ומתנחמת בזרועות החבורה שלה, עד שהתאוששה.

משפחתה של ג'סיקה התגוררה בבית ויקטוריאני בצבע צהוב עז בשכונת לוֹמיטה הַייטס, ומדי יום, כשחזרה מאימון הוקי־שדה, היא רוקנה את הילקוט על המיטה ובמקום ספרי הלימוד מילאה אותו בדיסקמן, נרתיק דיסקים שחור, ספרי ספרייה, תפוח ושלוש פרוסות גבינה לנשנוש. אחר כך היתה רצה מרחק שלושה בלוקים אל הפארק, אל המגרש של גולשי הסקייטבורד. כשהגיעה לפארק, היא נהגה להתיישב בתחתית המגלשה העקלתונית ולבחור לה מוזיקה להאזנה וספר לקריאה. היו לה שבעה דיסקים, אבל היא האזינה רק לשלושה: בּלאד שוּגֶר סקס מג'יק, יוּז יוֹר אילוּז'ן 1, ונֶוֶורמַיינד. רוב הספרים שלה היו בכריכה רכה, עם שדרה קרועה, ממדף המדע הבדיוני והפנטזיה, על בנים שמגלים את כוחותיהם.

גולשי הסקייטבורד בפארק היו מבוגרים ממנה, בני שלוש־עשרה או ארבע־עשרה אולי, והם צעקו וגלשו על גדרות הבטון בקולות גירוד מחרידים. לפעמים הם הרימו את החולצות שלבשו וניגבו את הזיעה מהפנים, ובתוך כך חשפו הבלחות של בטן שחומה שטוחה, ומדי פעם למישהו מהם נתפס הסקייטבורד בגדר, והוא התעופף קדימה ונחת על ארבע, משאיר על המדרכה רביעיית פסים אדומים בוהקים. איש מהם לא פנה אליה. היא היתה צופה בהם כשעה, מקשיבה למוזיקה, מעמידה פנים שהיא קוראת וחוזרת הביתה.

המשך הפרק בספר המלא