ילד רע - מתוך אתה יודע שאתה רוצה את זה

ילד רע

החבר שלנו הגיע בערב. הוא והחברה האיומה שלו נפרדו סוף־סוף. זאת היתה הפרידה השלישית שלו מהחברה הזאת, אבל הוא התעקש שהפעם זה סופי. הוא פסע הלוך ושוב במטבח, מנה את עשרת אלפים ההשפלות הקטנות והעינויים שסבל בחצי שנה של קשר, ואנחנו כירכרנו סביבו והשמענו קולות עידוד ועשינו פרצופים מלאי אהדה. כשהוא הפסיק רגע כדי ללכת לשירותים ולהתאושש, קרסנו זה על זה, גילגלנו עיניים והעמדנו פנים שאנחנו חונקים את עצמנו ויורים לעצמנו בראש. אחד מאיתנו אמר שלהקשיב לתלונות של החבר שלנו על פרטי הפרידה זה כמו להקשיב לאלכוהוליסט שמתלונן על הנגאובר: נכון, הוא סובל, אבל אלוהים יודע שקשה לגייס אהדה למישהו שלא מודע לגורמים של הבעיות שלו. כמה זמן מתכוון החבר שלנו להמשיך לצאת עם בחורות איומות ואז להתפלא שהן מתייחסות אליו כמו לזבל, שאלנו זה את זה. כשהוא יצא מהשירותים עירבבנו לו קוקטייל רביעי ואמרנו לו שהוא שיכור מכדי לנהוג הביתה אבל מוזמן לישון על הספה.

אחר כך, במיטה, דיברנו על החבר שלנו. התלוננו על גודל הדירה, על כך שלא נוכל לשכב מבלי שהוא ישמע אותנו. אולי כדאי שנעשה את זה בכל זאת, התבדחנו — זה יהיה הדבר הכי קרוב לסקס שהוא קיבל בחודשים האחרונים. (מניעת יחסי מין היתה אחת האסטרטגיות המניפולטיביות של החברה האיומה.) אולי זה ימצא חן בעיניו.

למחרת בבוקר, כשקמנו לעבודה, החבר שלנו עדיין ישן, ומחצית מכפתורי החולצה שלו היו פתוחים. פחיות בירה מעוכות היו פזורות סביבו, והיה ברור שהוא שתה אותן אחרי שהלכנו לישון. הוא נראה כל כך מעורר רחמים כששכב שם, עד שהרגשנו לא נעים שצחקנו עליו ברשעות כזאת בלילה. הכנו עוד קפה והגשנו לו ארוחת בוקר ואמרנו לו שהוא יכול להישאר בדירה כמה שירצה, אבל כשחזרנו בכל זאת הופתענו למצוא אותו על הספה.

הכרחנו אותו לקום ולהתקלח, ואז הוצאנו אותו לארוחת ערב ואסרנו עליו לדבר על הפרידה. במקום זה, היינו מקסימים. צחקנו מכל הבדיחות שלו והזמנו בקבוק יין שני ונתנו לו עצות לחיים. מגיעה לך מישהי שתשמח אותך, אמרנו. מערכת יחסים בריאה עם מישהי שאוהבת אותך, המשכנו, החלפנו מבטי הערכה הדדיים ושוב הפנינו אליו את תשומת לבנו במלוא הכוח. הוא היה כמו כלב קטן שרעב לחיבה ושבחים, והיה נעים לראות אותו בולע אותם בשקיקה. רצינו ללטף לו את הראש ולגרד לו מאחורי האוזניים ולראות איך הוא מכשכש בזנב.

המשך הפרק בספר המלא