יום חמישי, שתיים בלילה ועוד עשר דקות, בבית החולים בלינסון בפתח תקווה נולד הבן הראשון של ישראל ורותי בן דוד, בניגוד לתינוקות אחרים, אסי, התינוק שלהם לא בכה, היה לו פרצוף רציני, כזה שבוחן את כל מה שסביבו, הרופא המיילד שקצת דאג נתן לו פליק בטוסיק כדי לעורר אצלו את הבכי, הרי זה הדבר הכי טבעי בשניות הראשונות של הלידה, אבל במקום בכי הוא עורר אצלו כעס, אסי הסתובב לרופא ובעט לו בפנים, הוא אומנם עוד לא ידע לדבר אבל כבר אז הבין שהוא לא אוהב שמרביצים לו בטוסיק, הרופא היה מופתע, אסי לא חיכה הרבה וקרע בשיניו את חבל הטבור וחיבק את אמא שלו, כולם היו בשוק, אבא שלו ישראל עמד בצד וחייך למרות שאם היה חושב על זה באמת היה מבין שמשהו פה לא נורמלי ואין ממש טעם להיות מרוצה.
ישראל חיכה ללידה הזאת שלוש שנים, בעיות פוריות שלו או שלה גרמו להם להתעכב עם התא המשפחתי, אלו היו שלוש שנים שישראל דמיין איך הבן שלו נהיה כדורגלן בהפועל פתח תקווה.
המשך העלילה בסיפור המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
