הזולה של יוסף - מתוך ג׳ורג׳ השפן הרומני

זה היה יום שישי גשום וסוער. אני זוכר שהתכוונתי לנסוע לחיפה, אני תמיד אוהב לנסוע ברכבת כשגשום, למרות שאין לזה ממש הסבר, זה מרגיע אותי.

עליתי על הרכבת של עשר בבוקר ומצאתי מקום ליד נערה ג'ינג'ית שהביטה בחלון הרטוב בלי הפסקה כאילו זאת הפעם הראשונה שהיא רואה גשם.

בהתחלה היה נראה שהיא בכלל לא שמה לב אלי ולעובדה שהתיישבתי לידה אבל כשהגיעה העגלה עם הקפה והממתקים היא חזרה לחיים והפסיקה לפחות לרגע לבהות בחלון הנוטף, היא הייתה מאושרת לרגע ואני לא כל כך הבנתי למה, ויתרתי למחשבה הזאת כי גם אצלי לא תמיד הכל ברור לאחרים, היא אמרה לבחורצ'יק שהלך עם העגלה שהיא רוצה נס והוציאה את הארנק, הבחור אמר תשעה שקלים בבקשה, והיא פתחה עיניים תוהות ואמרה, "מה? כל כך יקר?"

"זה המחיר" ענה הבחור הצעיר, אני ניצלתי את הרגע ושאלתי אותה אם חסר לה כסף, כי יש לי ואין לי בעיה לתת לה, הג'ינג'ית הביטה חזרה לארנק ואמרה לי קצת מבוישת שחסר לה שקל, הוצאתי משלי ונתתי לבחור הצעיר.

המשך העלילה בסיפור המלא