לאלון בנבינישתי מהבניין שלי לא הייתה למד עד גיל שלוש, זה לא שבאמת לא הייתה לו למד, הוא פשוט לא הצליח להגיד את האות "למד", זה קורה כמעט לכל הילדים, במקום למד הוא אמר "יוד", והיה נשמע שקוראים לו איון מירושיים ושהוא בן שיוש.
אחרי שנה בערך הלמד הגיעה כמצופה ואיון חזר להיות אלון ובמקום שיוש הוא כבר בן ארבע, הבעיה הייתה שכן אחר שלנו, רמי הלוי הדתי, וגם הוא לא היה ממש דתי אבל בגלל שלהורים שלו לא היה כסף הם שלחו אותו לגן דתי ואחר כך לבית ספר דתי שגם לא משלמים בו כסף וגם מקבלים ארוחת צהריים חמה בלי כסף, אז בלית ברירה הוא הסתובב עם כיפה, בכל אופן לרמי הייתה בעיה שאפילו הרופאים עד אותו יום לא הכירו, הוא שמע במקום האות "ממ" את האות "ריש", וכל פעם שאני או אלון בנבינישתי היינו צועקים לו מלמטה "רמי, רמי.. בוא לשחק" הוא היה שומע רשי.. רשי.. והיה נעלב כי חשב שאנחנו צוחקים עליו.
רמי היה השחקן הכי טוב בשכונה, הוא היה מקפיץ יותר ממאה רצוף.
המשך העלילה בסיפור המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
