פאביו בא יום אחד לעבודה ואז יום אחרי לא, יום כן ואז יום אחרי לא, היום הוא לא בא, אשתו ג'וליאנה חיפשה אותו במשרד והיה נראה שהיא קצת בלחץ, היא דיברה מהר עם הרבה תנועות ידיים, או שניסתה להיות ברורה, או שפשוט לא הצליחה להשתלט עליהן, הבנתי מתוך הכביש המהיר של המילים רק את זה שהם רבו, מדי פעם גם הבנתי את ה"דובה פאביו, דובה?" שזה איפה פאביו, איפה? אבל אף אחד לא ממש ידע, הוא היה צריך לבוא היום, אבל הוא לא בא.
אני חתכתי אננס טרי וחשבתי לעצמי שזה מאוד מוזר שבכל מסעדה או סופרמרקט ברומא יש אננס, ברומא צריך להיות פאביו אבל הוא לא ואננס לא צריך להיות אבל הוא כן.
אני יודע שזה טיפשי, אבל יש סיכוי שהחבר'ה הטרופיים ביקשו להחליף, קחו אננס, תביאו פאביו, וכנראה שהאיטלקים הסכימו, עכשיו הם מייצאים מיכליות של פאביוים לכל המדינות הטרופיות, כנראה שזה משתלם.
ג'וליאנה לא ידעה את כל זה, היא לא ידעה שמגישים את בעלה חתוך בפרוסות עבות כמנה אחרונה.
המשך העלילה בסיפור המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
