היכרותי עם ח"נ ביאליק
נכתב בשנת 1916
א.
שנים ארוכות עמדתי בקשר עם ביאליק ולא זכיתי להכיר אישית את גדול משוררינו, מפני שהיינו רחוקים איש מרעהו. הוא התגורר באודסה ואני - בקייב. אחר כך באו שנות הגלות שאחרי מהפכת החוקה הרוסית. בגללה הושלכתי לחוץ לארץ - לשווייץ - ומשם, מעבר לאוקיינוס האטלנטי, אל אמריקה, וכך כמעט שנטשתי כליל את תקוותי להיפגש ביום מן הימים עם ענק הענקים. מה עושה אלוהים? מתכנסים כל הציונים בקונגרס בהאג בשנת 1907, וציוני אמריקה בוחרים בי להיות נציגם, וכך אני מגיע להאג שבהולנד.
ערב הקונגרס נועדת ועידת אנשי העברית. אני נכנס. האולם מלא. יושב הראש הוא א"ל לוינסקי. הוא מכה בפטיש בשולחן. הקהל רוגש. ויותר מכולם רותח לו עול ימים, שכולו אומר "בורגני"; אצלנו, בארצנו, היה נקרא "חנווני". אני מתבונן בבחור ומחליט, שמן הסתם זה משכיל צעיר, שזה עתה קם מעל שולחן חותנו, או שהוא מסב אליו עדיין. ומאחר שהוא משכיל וחותנו הוא יהודי בעל בית, בחרו בו הציונים שבעיירתו להיות להם לנציג, והוא יצא כנראה להאג והוצאותיו עליו. ואני חושב שאינני טועה, שהרי אני סופר, ומי הוא הסופר שאינו בקי בפיזיונומיה? אינני מסיר את עיני מן החנווני, והחנווני קופץ בראש בכל פעם מחדש. הכול מדברים בעברית, וגם הוא ביניהם. בכל פעם הוא מתפרץ:
"אדרבה! לא! אין אני מסכים!" - אין הוא מסכים! איננו מסכים!...
היושב ראש (לוינסקי) מכה בפטיש. הוועידה נסתיימה. הקהל עודנו רותח. יושב הראש קם מהשולחן. אנחנו מתנשקים. אני מבקש ללכת. יושב הראש עוצר בעדי לרגע.
"חכה רגע. קודם כול אני רוצה להכיר לך את ביאליק שלנו."
"אם כך, גם ביאליק כאן? איפה הוא?"
"הנה הוא שם."
והוא מציג לי את הבורגני.
הנה זה הבורגני הקטן אינו אלא ביאליק הגדול. משמע הדבר, שאינני קורא פנים מוכשר כל-כך...