ערבות חבוטות - מתוך עירם של האנשים הקטנים

ערבות חבוטות

נכתב בשנת 1905

א. איסר השמש

I

כאשר אני נזכר באיסר השמש, עולה בדמיוני מין אלכסנדר מוקדון, נפוליאון בונפרטה ומראות דומים לאלה, גיבורים מן ההיסטוריה...

הלא איסר אינו שֵם בעלמא! אדם שמוליך באף את כל בית-הכנסת ואת כל בעלי הבתים; אדם שמחזיק בכיס את כל העיירה; אדם שמשרת את כולם ושולט בכולם; אדם שנכנע לפני כולם ואינו ירא מאיש; אדם שיש לו מבט רע, גבות מפחידות, זקן נחושת, אגרוף בריא ומקל ארוך - אדם כזה הוא שם דבר!

מי עשה את איסר לאיסר? אולי תמצאו לי שאלה קלה יותר. יש טיפוסים שאפשר לומר עליהם שהם "קפואים", או "קבועים", כלומר כאלה שאינם זזים ממקומם: כשם שראיתם אותם בפעם הראשונה, כך הם נשארו לנצח. נראה כאילו כך היו תמיד וכך יישארו לנצח. בילדותי לא יכולתי להתיק את מבטי מאיסר הזה; דבר אחד עניין אותי: איך נראה איסר לפני שנעשה לאיסר? כלומר, לפני שהיו לו הגבות המפחידות האלה, האף הגבנוני הזה, שתחוב בו תמיד טבק הרחה, וזקן הנחושת, שנדמה בתחילתו כאילו הוא עבה וסמיך, אך סופו דווקא דליל, בכמה שערות ארוכות וסוררות? איך נראה, למשל, בשעה שהיה עוד ילד קטן, שהלך יחף, למד בחדר וקיבל מכות מהרב? ואיך נראה איסר בשעה שאמו נשאה אותו בזרועותיה, היניקה אותו, ניגבה את אפו הקטן ואמרה: "איסר'ל, 'קדיש' מתוק שלי, פנים יקרות ומאירות שלי, שאני אהיה כפרתך!"

כך נהגתי לחשוב לפנים בילדותי, ולא יכולתי להתיק את מבטי מאיסר.

"הביתה, ממזרים, שרוח רעה תיכנס באבא ואמא שלכם!" נהג איסר לאסור אפילו את המחשבה עליו.

נדמה שאני ילד אחד, ובכל זאת קרא לי בלשון רבים: ממזרים! מדוע זכיתי ב"ממזרים"? אלא שאיסר שונא, עליכם להבין, שעומדים ומביטים היישר בעיניו. איסר שונא ילדים, ואינו יכול להביט בהם. "ילדים," הוא אומר, "הם שורש כל רע; הם נבזים, הם עושים הכול להכעיס; ילדים הם עיזים שקופצות לגנים זרים; ילדים הם כלבים שמושכים בבגדים; ילדים הם חזירים שזוחלים על השולחן; ילדים צריכים לדעת נימוסים, ילדים צריכים לרעוד מפחד, ילדים צריכים לרעוד כמו בקדחת!"... ואנחנו אכן רעדנו, כמו בקדחת רעדנו.

ממה פחדנו כל-כך, אתם שואלים? אדרבה, נסו בעצמכם שלא לפחוד שעה שאוחזים באוזנכם ומושכים אתכם אל הדלת ורודפים אתכם עד צוואר ואומרים:

"הביתה, ממזרים, שרוח רעה תיכנס באבא ואמא שלכם!"

אולי אתם רוצים להתלונן עליו לאמא? אדרבה, נסו בעצמכם! אתם יודעים מה יקרה? הנה אספר לכם מה יקרה: תבואו הביתה ותראו לאמא את אוזנכם התלושה; אמא תתנפל על אבא בזעקה: "תראה את זה, תראה את הבן היחיד שלך, שהרוצח הפושע הזה תלש לו את האוזן!" אבא ייקח אתכם בידו ויביא אתכם לבית-הכנסת, היישר אל איסר השמש, כמי שאומר: "הנה! תראה מה עשית לבני היחיד! כמעט-כמעט תלשת לו את האוזן!" אז ינהם איסר על אבא ויאמר: "לך לך לבריאות עם הממזרים שלך!" (אתם שומעים? גם לבן יחיד הוא קורא "ממזרים"!). ומה יעשה אבא? הוא ייטיב את הכובע על ראשו ויילך הביתה. אמא תשאל אותו: "נו?" ואבא יענה: "נתתי לו כהוגן, להמן הרשע הזה! מה כבר יכולתי לעשות?"...

ייתכן שלא יפה, ואפילו מאוד לא יפה, שאבא ישקר כל-כך. אך מה כבר אפשר לעשות, כאשר אתם שבויים בידי השמש?

II

אפשר לומר, שכל העיירה שבויה בידי השמש. כאוות רצונו הוא עושה. אם איסר אינו רוצה להסיק את בית-הכנסת בַּכּפור, תוכלו להתפוצץ מרוב דיבורים, והוא יקשיב לכם כמו לשלג דאשתקד. אם איסר רוצה שתשכימו להתפלל, הרי שתאחרו לתפילה בכל שעה שתבואו. אם איסר אינו רוצה לתת לכם עלייה לתורה במשך שמונה-עשר שבועות רצופים, תוכלו להביט בו אל הבמה מהיום ועד מחר, להשתעל עד שתתפקעו - והוא לא יראה אתכם ולא ישמע! כך גם באשר לטלית, לחומש, למחזור, לאתרוג ולערבות של הושענא רבה. איסר ייתן לכם אותם רק כשהוא ירצה, ולא כשאתם תרצו! מי אתם בכלל? "בעלי בתים," הוא אומר, יש רבים כמו כלבים, והוא יחיד, "שמש אחד, בלי עין הרע, לציבור כל-כך גדול - אפשר להשתגע!"