שני משלוחי מנות - מתוך עירם של האנשים הקטנים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שני משלוחי מנות - מתוך עירם של האנשים הקטנים

שני משלוחי מנות - מתוך עירם של האנשים הקטנים

עוד על הספר

  • תרגום: בני מר
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: 2005
  • קטגוריה: קצרים
  • מספר עמודים: 18 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 18 דק'

שלום עליכם

שלום עליכם הוא שם-העט של שלום (בן נחום) רַבּינובֿיץ' (ברוסית: Шолом Нохумович Рабинович; שלום נחומוביץ' רבינוביץ')‏ (3 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 13 במאי 1916, ניו יורק), מחשובי הסופרים היידישאים של תנועת ההשכלה.

יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסוות ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.
שלום עליכם חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד ארבעה ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ב- 1921 הועתק הקבר לבית הקברות "הר כרמל" בניו יורק. 
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5ejsfcb9

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

פורים הגיע לעיירה בשעה טובה, ומזג האוויר המצוין באופן מפתיע פותח את הלבבות – אפילו את אלו של שתי נערות ששמן נחמה.

פרק ראשון

שני משלוחי מנות

נכתב בשנת 1902

 

א.

זמן רב לא היה בכתריאלבקה פורים יפה כל-כך וחמים כל-כך. בטרם עת הפשיר הקרח, והשלג נמס והיה לבוץ שהגיע עד למותניים. השמש זרחה. רוח עצלה נשבה באוויר. עגל טיפשון דימה שריח אביב עלה באפו, החל לגעות, זקף את זנבו, שמט את ראשו והוציא מחצית ה"מֶה!" ברחוב התנחשלו נחלים קטנים שירדו מן ההר ונשאו איתם כל גזיר עץ, פיסת קש או נייר. למרבה המזל עוד לא הגיעה ידו של איש בעיר כדי אפיית מצות; שאילולא כן אפשר היה לחשוב שאין זה פורים כי אם ערב פסח.

ובלב-ליבה של העיר, בתוך-תוכֵי הבוץ, נפגשו שתי נערות, ששם שתיהן נחמה - האחת שחורה, בריאה, גבותיה עבותות ואפה פחוס, והאחרת לבנה, חולנית, שערה אדמוני ואפה מחודד; האחת יחפה, שוקיה שמנות ושחורות, והאחרת נעולה כביכול בנעליים, כאלו שפיהן פעור ו"מבקש לאכול"; אכן נעליים נאות! כאשר הולכים בהן, מקרקרות הנעליים והסוליה נשרכת אחריהן ועונה בקול חריקה וצווחה, וכאשר חולצים אותן משקלן כבד שבעתיים. היו אלה נעליים שעליהן אומרים: "אם נעליים כאלה, מוטב כבר ללכת יחף"... כל אחת מן הנחמות אחזה במשלוח מנות מכוסה במפית לבנה, ושתיהן הניפוּם בשתי ידיהן. בראותן זו את זו נעמדו שתי הנערות.

"אה! נחמה?"

"אה! נחמה?"

"לאן את הולכת, נחמה?"

"מה זאת אומרת, לאן אני הולכת? אני מביאה משלוח מנות."

"למי את מביאה משלוח מנות?"

"בעצם, אליכם; ולאן את הולכת, נחמה?"

"מה זאת אומרת, לאן אני הולכת? הרי את רואה, אני מביאה משלוח מנות."

"למי את מביאה משלוח מנות?"

"בעצם, אליכם."

"ממש סיפור, בחיי!"

"קומדיה אמיתית!"

"בואי נראה את משלוח המנות שלך, נחמה."

"ואת תראי לי את שלך, נחמה."

שתי הנחמות הביטו מסביבן ותרו בעיניהן אחר מקום לשבת בו לרגע, והנה שלח להן אלוהים מקום שכזה. בראותן גזע עץ ניצב ליד פונדק, נשאו השתיים את רגליהן בבוץ המרופש והתיישבו על גזע העץ, הניחו את הקערות על ברכיהן, הרימו את המפיות והתבוננו במשלוחי המנות.

ראשונה גילתה נחמה האדומה את משלוח המנות שלה. נחמה זו שירתה אצל זלדה אשת ר' יוסי, והשתכרה ארבעה רובלים וחצי לחורף, בתוספת ביגוד והנעלה. אכן היו אלה "בגדים" ו"נעליים" - אך מילא. השמלה היתה שמלה, ואפילו מלאה טלאים - בכל זאת שמלה; אלא שהנעליים היו נעלי גברים, שנעל מנשה בנה של זֶלדֶה אשת ר' יוסי, בחור שכף רגלו רחבה כגיגית, ונוסף לכך הוא נוהג לעקם את העקבים. אכן נעליים נאות!

משלוח המנות שנשאה נחמה האדומה היה מורכב מאוזן המן גדולה ונאה ומלאה בפרג, משני כיסנים, האחד פתוח וממולא בפתיתים מסוכרים, והאחר מעוגל ומשני צידיו צורות נהדרות, וכן צפיחית בדבש, שצימוק נעוץ בליבה, חתיכה גדולה ומרובעת של מגדן, פרוסה נאה של עוגת דבש, שתי חלות קטנות ומתוקות וחלק הארי של תופין דגן, שעלה השנה לזלדה יפה מבכל השנים שעברו: בין שהיה הקמח משובח, בין שהדבש היה טהור, בין שנאפה היטב ובין שהקציפו אותו כהוגן - היה התופין ממש כמו כר רך ורחב!

נחמה השחורה בחנה את משלוח המנות של נחמה האדומה והציגה את משלוח המנות שלה. נחמה זו שירתה אצל זְלַטָה אשת ר' אייזיק, והשתכרה שישה רובלים במשך החורף, והלבוש על חשבונה; לכן הלכה יחפה, וזלטה קיללה אותה בקללות נמרצות:

"איך יכולה נערה ללכת יחפה חורף שלם? את רוצה כנראה להצטנן, לכל הרוחות!"...

אך נחמה הקשיבה לה ממש כמו המן לקול הרעשן. היא העדיפה לחסוך את הכסף לפסח; לכבוד הפסח תזמין, אם ירצה השם, זוג נעליים עם גולות ועקבים גבוהים ושמלת פשתן מקושטת. קוֹפֶּל הסנדלר, המחזר אחריה, ימות בוודאי בראותו אותה!

שלום עליכם

שלום עליכם הוא שם-העט של שלום (בן נחום) רַבּינובֿיץ' (ברוסית: Шолом Нохумович Рабинович; שלום נחומוביץ' רבינוביץ')‏ (3 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 13 במאי 1916, ניו יורק), מחשובי הסופרים היידישאים של תנועת ההשכלה.

יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסוות ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.
שלום עליכם חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד ארבעה ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ב- 1921 הועתק הקבר לבית הקברות "הר כרמל" בניו יורק. 
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5ejsfcb9

עוד על הספר

  • תרגום: בני מר
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: 2005
  • קטגוריה: קצרים
  • מספר עמודים: 18 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 18 דק'

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

שני משלוחי מנות - מתוך עירם של האנשים הקטנים שלום עליכם

שני משלוחי מנות

נכתב בשנת 1902

 

א.

זמן רב לא היה בכתריאלבקה פורים יפה כל-כך וחמים כל-כך. בטרם עת הפשיר הקרח, והשלג נמס והיה לבוץ שהגיע עד למותניים. השמש זרחה. רוח עצלה נשבה באוויר. עגל טיפשון דימה שריח אביב עלה באפו, החל לגעות, זקף את זנבו, שמט את ראשו והוציא מחצית ה"מֶה!" ברחוב התנחשלו נחלים קטנים שירדו מן ההר ונשאו איתם כל גזיר עץ, פיסת קש או נייר. למרבה המזל עוד לא הגיעה ידו של איש בעיר כדי אפיית מצות; שאילולא כן אפשר היה לחשוב שאין זה פורים כי אם ערב פסח.

ובלב-ליבה של העיר, בתוך-תוכֵי הבוץ, נפגשו שתי נערות, ששם שתיהן נחמה - האחת שחורה, בריאה, גבותיה עבותות ואפה פחוס, והאחרת לבנה, חולנית, שערה אדמוני ואפה מחודד; האחת יחפה, שוקיה שמנות ושחורות, והאחרת נעולה כביכול בנעליים, כאלו שפיהן פעור ו"מבקש לאכול"; אכן נעליים נאות! כאשר הולכים בהן, מקרקרות הנעליים והסוליה נשרכת אחריהן ועונה בקול חריקה וצווחה, וכאשר חולצים אותן משקלן כבד שבעתיים. היו אלה נעליים שעליהן אומרים: "אם נעליים כאלה, מוטב כבר ללכת יחף"... כל אחת מן הנחמות אחזה במשלוח מנות מכוסה במפית לבנה, ושתיהן הניפוּם בשתי ידיהן. בראותן זו את זו נעמדו שתי הנערות.

"אה! נחמה?"

"אה! נחמה?"

"לאן את הולכת, נחמה?"

"מה זאת אומרת, לאן אני הולכת? אני מביאה משלוח מנות."

"למי את מביאה משלוח מנות?"

"בעצם, אליכם; ולאן את הולכת, נחמה?"

"מה זאת אומרת, לאן אני הולכת? הרי את רואה, אני מביאה משלוח מנות."

"למי את מביאה משלוח מנות?"

"בעצם, אליכם."

"ממש סיפור, בחיי!"

"קומדיה אמיתית!"

"בואי נראה את משלוח המנות שלך, נחמה."

"ואת תראי לי את שלך, נחמה."

שתי הנחמות הביטו מסביבן ותרו בעיניהן אחר מקום לשבת בו לרגע, והנה שלח להן אלוהים מקום שכזה. בראותן גזע עץ ניצב ליד פונדק, נשאו השתיים את רגליהן בבוץ המרופש והתיישבו על גזע העץ, הניחו את הקערות על ברכיהן, הרימו את המפיות והתבוננו במשלוחי המנות.

ראשונה גילתה נחמה האדומה את משלוח המנות שלה. נחמה זו שירתה אצל זלדה אשת ר' יוסי, והשתכרה ארבעה רובלים וחצי לחורף, בתוספת ביגוד והנעלה. אכן היו אלה "בגדים" ו"נעליים" - אך מילא. השמלה היתה שמלה, ואפילו מלאה טלאים - בכל זאת שמלה; אלא שהנעליים היו נעלי גברים, שנעל מנשה בנה של זֶלדֶה אשת ר' יוסי, בחור שכף רגלו רחבה כגיגית, ונוסף לכך הוא נוהג לעקם את העקבים. אכן נעליים נאות!

משלוח המנות שנשאה נחמה האדומה היה מורכב מאוזן המן גדולה ונאה ומלאה בפרג, משני כיסנים, האחד פתוח וממולא בפתיתים מסוכרים, והאחר מעוגל ומשני צידיו צורות נהדרות, וכן צפיחית בדבש, שצימוק נעוץ בליבה, חתיכה גדולה ומרובעת של מגדן, פרוסה נאה של עוגת דבש, שתי חלות קטנות ומתוקות וחלק הארי של תופין דגן, שעלה השנה לזלדה יפה מבכל השנים שעברו: בין שהיה הקמח משובח, בין שהדבש היה טהור, בין שנאפה היטב ובין שהקציפו אותו כהוגן - היה התופין ממש כמו כר רך ורחב!

נחמה השחורה בחנה את משלוח המנות של נחמה האדומה והציגה את משלוח המנות שלה. נחמה זו שירתה אצל זְלַטָה אשת ר' אייזיק, והשתכרה שישה רובלים במשך החורף, והלבוש על חשבונה; לכן הלכה יחפה, וזלטה קיללה אותה בקללות נמרצות:

"איך יכולה נערה ללכת יחפה חורף שלם? את רוצה כנראה להצטנן, לכל הרוחות!"...

אך נחמה הקשיבה לה ממש כמו המן לקול הרעשן. היא העדיפה לחסוך את הכסף לפסח; לכבוד הפסח תזמין, אם ירצה השם, זוג נעליים עם גולות ועקבים גבוהים ושמלת פשתן מקושטת. קוֹפֶּל הסנדלר, המחזר אחריה, ימות בוודאי בראותו אותה!