שני משלוחי מנות - מתוך עירם של האנשים הקטנים

שני משלוחי מנות

נכתב בשנת 1902

א.

זמן רב לא היה בכתריאלבקה פורים יפה כל-כך וחמים כל-כך. בטרם עת הפשיר הקרח, והשלג נמס והיה לבוץ שהגיע עד למותניים. השמש זרחה. רוח עצלה נשבה באוויר. עגל טיפשון דימה שריח אביב עלה באפו, החל לגעות, זקף את זנבו, שמט את ראשו והוציא מחצית ה"מֶה!" ברחוב התנחשלו נחלים קטנים שירדו מן ההר ונשאו איתם כל גזיר עץ, פיסת קש או נייר. למרבה המזל עוד לא הגיעה ידו של איש בעיר כדי אפיית מצות; שאילולא כן אפשר היה לחשוב שאין זה פורים כי אם ערב פסח.

ובלב-ליבה של העיר, בתוך-תוכֵי הבוץ, נפגשו שתי נערות, ששם שתיהן נחמה - האחת שחורה, בריאה, גבותיה עבותות ואפה פחוס, והאחרת לבנה, חולנית, שערה אדמוני ואפה מחודד; האחת יחפה, שוקיה שמנות ושחורות, והאחרת נעולה כביכול בנעליים, כאלו שפיהן פעור ו"מבקש לאכול"; אכן נעליים נאות! כאשר הולכים בהן, מקרקרות הנעליים והסוליה נשרכת אחריהן ועונה בקול חריקה וצווחה, וכאשר חולצים אותן משקלן כבד שבעתיים. היו אלה נעליים שעליהן אומרים: "אם נעליים כאלה, מוטב כבר ללכת יחף"... כל אחת מן הנחמות אחזה במשלוח מנות מכוסה במפית לבנה, ושתיהן הניפוּם בשתי ידיהן. בראותן זו את זו נעמדו שתי הנערות.

"אה! נחמה?"

"אה! נחמה?"

"לאן את הולכת, נחמה?"

"מה זאת אומרת, לאן אני הולכת? אני מביאה משלוח מנות."

"למי את מביאה משלוח מנות?"

"בעצם, אליכם; ולאן את הולכת, נחמה?"

"מה זאת אומרת, לאן אני הולכת? הרי את רואה, אני מביאה משלוח מנות."

"למי את מביאה משלוח מנות?"

"בעצם, אליכם."

"ממש סיפור, בחיי!"

"קומדיה אמיתית!"

"בואי נראה את משלוח המנות שלך, נחמה."

"ואת תראי לי את שלך, נחמה."

שתי הנחמות הביטו מסביבן ותרו בעיניהן אחר מקום לשבת בו לרגע, והנה שלח להן אלוהים מקום שכזה. בראותן גזע עץ ניצב ליד פונדק, נשאו השתיים את רגליהן בבוץ המרופש והתיישבו על גזע העץ, הניחו את הקערות על ברכיהן, הרימו את המפיות והתבוננו במשלוחי המנות.

ראשונה גילתה נחמה האדומה את משלוח המנות שלה. נחמה זו שירתה אצל זלדה אשת ר' יוסי, והשתכרה ארבעה רובלים וחצי לחורף, בתוספת ביגוד והנעלה. אכן היו אלה "בגדים" ו"נעליים" - אך מילא. השמלה היתה שמלה, ואפילו מלאה טלאים - בכל זאת שמלה; אלא שהנעליים היו נעלי גברים, שנעל מנשה בנה של זֶלדֶה אשת ר' יוסי, בחור שכף רגלו רחבה כגיגית, ונוסף לכך הוא נוהג לעקם את העקבים. אכן נעליים נאות!

משלוח המנות שנשאה נחמה האדומה היה מורכב מאוזן המן גדולה ונאה ומלאה בפרג, משני כיסנים, האחד פתוח וממולא בפתיתים מסוכרים, והאחר מעוגל ומשני צידיו צורות נהדרות, וכן צפיחית בדבש, שצימוק נעוץ בליבה, חתיכה גדולה ומרובעת של מגדן, פרוסה נאה של עוגת דבש, שתי חלות קטנות ומתוקות וחלק הארי של תופין דגן, שעלה השנה לזלדה יפה מבכל השנים שעברו: בין שהיה הקמח משובח, בין שהדבש היה טהור, בין שנאפה היטב ובין שהקציפו אותו כהוגן - היה התופין ממש כמו כר רך ורחב!

נחמה השחורה בחנה את משלוח המנות של נחמה האדומה והציגה את משלוח המנות שלה. נחמה זו שירתה אצל זְלַטָה אשת ר' אייזיק, והשתכרה שישה רובלים במשך החורף, והלבוש על חשבונה; לכן הלכה יחפה, וזלטה קיללה אותה בקללות נמרצות:

"איך יכולה נערה ללכת יחפה חורף שלם? את רוצה כנראה להצטנן, לכל הרוחות!"...

אך נחמה הקשיבה לה ממש כמו המן לקול הרעשן. היא העדיפה לחסוך את הכסף לפסח; לכבוד הפסח תזמין, אם ירצה השם, זוג נעליים עם גולות ועקבים גבוהים ושמלת פשתן מקושטת. קוֹפֶּל הסנדלר, המחזר אחריה, ימות בוודאי בראותו אותה!