בתמונה: שטר יוגוסלבי 1929- מ
כמה צפוי. אם טאה אוברכט נולדה בבלגרד ב ,1985-על מה היא כבר יכולה לכתוב את הרומן הראשון שלה? ברור שעל המלחמה הארורה ההיא, זו שפירקה את יוגוסלביה לחתיכות, לא רק גיאוגרפיות, בשנות ה 90-של המאה הקודמת. ובאיזו חוכמה היא עושה את זה בעשרות העמודים הראשונים של 'אשת הטיגריס.' בלי תיאורים גרפיים של זוועה אלא בדרך עקיפה לכאורה, והרבה יותר מכווצת קרביים ולב, כמו תיאור חומרי גלם ללימודי הרפואה של הגיבורה: "אפשר היה לחשוב שאחרי המלחמה תהיינה מספיק גולגולות אמיתיות בנמצא; אבל אלה היו גולגולות נקובות כדורים, או גולגולות שהיה צריך לקבור כדי שיוכלו לחכות מתחת לקרקע עד שיקיריהן יעלו אותן מן הקבר, ירחצו אותן ויקברו אותן מחדש."
כמה מפתיע. עוברים עוד כמה עשרות עמודים, ו'אשת הטיגריס' לא משנה את עורו - עדיין כתוב בצורה עשירה אך לא מיופייפת - אלא חודר אל מה שמתחת לו: לא סיפור על מלחמה, אלא סיפור על שורשים. נטליה, רופאה צעירה, נוסעת עם חברה מעיר כלשהי ביוגוסלביה לשעבר, אל מעבר לאחד הגבולות החדשים, כדי להגיע לטפל ביתומים במנזר. לא רחוק משם, כפי שמבשרת לה סבתה ההיסטרית בטלפון, מת במפתיע סבא שלה. אלוהים יודע מה הוא עשה שם. אפילו הנכדה לא יודעת, והוא נהג לספר לה הכל. הדרך שלה להיפרד מהאיש האהוב, הדומיננטי כל כך בחייה, תשלב בין ההווה, שבו תנסה להבין מה הוביל אותו אל המקום שבו גמר את חלקו בעולם הזה, ובין העבר, קורותיו של הסבא, ילד מכפר נידח שהיה לרופא מצליח. העבר מעלה תמונות מתוך עולם ישן, של אמצעים פרימיטיביים, של פחדים קמאיים, של אגדות ומיתוסים. אבל אלה, מתברר, תקפים גם בהווה. נטליה מבינה מה שהרוקח בכפר של סבא שלה הבין כמאה שנה לפניה: "הוא למד שאנשים הניצבים אובדי עצות מול קיצוניות החיים - ותהא זו טובה או רעה - פונים תחילה לבקש משמעות באמונות תפלות, להצמיד זה לזה מאורעות בלתי קשורים בניסיון להבין מה קרה." בהבדל אחד: עכשיו, אחרי שנים של סכסוך אלים ומלחמה מזעזעת, קיצוניות החיים שמתמודדים איתה היא רעה בלבד.
כמה מפתיע שוב. אוברכט קיבלה על 'אשת הטיגריס' הרבה מאוד שבחים ואת פרס אורנג' היוקרתי, והיא עוד לא בת .27מה שמקל מאוד על שיווק הכותר עלול לעורר חשדנות אצל קוראים למודי אכזבות מספרים מעוטרים של כותבים רכים בשנים. קל להניח שאוברכט, שהגיעה לאמריקה בגיל ,12למדה באחת מתוכניות הכתיבה היוצרת שיש לארה"ב להציע; תוכניות מצוינות, שיש להן גם צד אפל: פס ייצור של כותבים שאולי יודעים לארוז חבילה יפה באמצעות לחיצה מדויקת על הבלוטות, אבל באגף התוכן אינם מותירים שום משקע. אוברכט, מתברר, למדה בתוכנית של אוניברסיטת קורנל, אבל במקרה שלה האריזה מרושלת מעט, בעוד התוכן רק הולך ומעמיק.
כמה מסקרן. 'אשת הטיגריס' נוטה להתפזר, בעיקר בחלקו האחרון, לכיוון הפולקלור, או אם להיות ספרותיים - לכיוון הריאליזם המאגי. והסוף היה יכול היה להיות יפה וכואב ומדויק, אילולא תוספת של אפילוג שלוקח לכיוון המיסטי, המעמעם. בכלל, כרומן, הוא היה יכול להיות מהודק יותר. אבל אלה לא מקהים את החדות של הספר. בגלל הדרך המקורית שאוברכט מציגה בה את טבעו המפוקפק של המין האנושי. בגלל האופן האכזרי והעדין בו-זמנית שהיא מבטאת בו איך החיים והמוות צרורים זה בזה. בגלל ההומור הדק שמופיע בין החומרים הקשים. בגלל הכתיבה החיה והדמיון שעולה על כל דמיון, ועם זאת כמעט בלי להגזים. אבל עיקר כוחו של 'אשת הטיגריס' נובע מאמונה גדולה בכוחם של סיפורים - כחוליות שמחברות אל העבר, כפתח לעולמות שלא הכרנו קודם. אוברכט חפרה בהיסטוריה של המקום שבאה ממנו, בשורשים של סבא שלה - שהם לא רק שורשיו - והצליחה, כסופרת, להדביק בסקרנות גם את מי שאין לו שום זיקה אישית. לכן כשסוגרים את 'אשת הטיגריס,' מרגישים רעב אמיתי לדעת עוד על המקום שנקרא פעם יוגוסלביה גם הרבה לפני שנקרא יוגוסלביה. זה חייב להיות מעניין.
עוד 3 ספרים מאזור הבלקן:
פרויקט לזרוס > אלכסנדר המון
מוזיאון הכניעה ללא תנאי > דוברבקה אוגרשיץ'
העלמה > איוו אנדריץ'
יעל נעמני
בתמונה: שטר יוגוסלבי 1929- מ
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
יעל נעמני 7 לילות 23/03/2012 לקריאת הסקירה המלאה >- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
