ספטמבר יבש
מבעד לדמדומי ספטמבר המדממים, תוצאה של שישים ושניים ימים ללא גשם, היא פשטה כמו אש בשדה קוצים - השמועה, הסיפור, מה שזה לא היה. משהו בקשר למיס מיני קוּפֶּר וכושי. הותקפה, הושמצה, הופחדה: אף אחד מאלה שהתאספו באותו ליל שבת במספרה - שמאוורר התקרה הסתובב בה מבלי לרענן את האוויר העלוב, שולח אליהם בחזרה את נשימתם המעופשת וריחות גופיהם, במשבים חוזרים ונשנים של משחה ותחליב מעופשים - לא ידע בדיוק מה קרה.
״רק שזה לא היה ויל מֵייז,״ אמר אחד הספּרים. הוא היה גבר בגיל העמידה; גבר רזה, שצבעו כצבע החול ופניו נעימות, שגילח לקוח. ״אני מכיר את ויל מייז. הוא כושי טוב. ואני גם מכיר את מיס מיני קופר.״
״מה אתה יודע עליה?״ שאל ספר אחר.
״מי היא?״ אמר הלקוח. ״בחורה צעירה?״
״לא,״ אמר הספּר. ״היא בערך בת ארבעים, אני חושב. היא לא נשואה. לכן אני לא מאמין...״
״לעזאזל, מאמין!״ אמר צעיר מגושם בחולצת משי עם כתמי זיעה. ״אתה לא מאמין לאישה לבנה יותר מלכושי?״
״אני לא מאמין שוויל מייז עשה את זה,״ אמר הספר. ״אני מכיר את ויל מייז.״
״אז אולי אתה יודע מי עשה את זה. אולי כבר עזרת לו לצאת מהעיר, חתיכת אוהב־כושים מחורבן.״
״אני לא מאמין שמישהו עשה משהו. אני לא מאמין שקרה משהו. תשפטו אתם, חברים, אם לגברות האלה שמזדקנות בלי להתחתן אין רעיונות שגבר לא יכול...״
״אז אתה לבן מחורבן,״ אמר הלקוח. הוא זז מתחת ליריעת הבד שהיתה כרוכה סביב צווארו. הצעיר קפץ על רגליו.
״אתה לא?״ הוא אמר. ״אתה מאשים אישה לבנה בשקר?״
הספר החזיק את התער מעל ללקוח שהיה בדרכו לקום. הוא לא התבונן סביבו.
״זה מזג האוויר המחורבן,״ אמר מישהו אחר. ״הוא מסוגל לגרום לאדם לעשות כל דבר. אפילו לה.״
אף אחד לא צחק. הספר אמר בקולו הנעים, העיקש: ״אני לא מאשים אף אחד בשום דבר. אני פשוט יודע ואתם יודעים איך אישה שאף פעם...״
*המשך העלילה בספר המלא*
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
