יום המחר

"גם האלים עצמם נאבקים - לשווא - בטיפשות"

"הבתולה מאורליאן", מאת פרידריך שילר

מבוא

ספרון זה נכתב בזמן מלחמת "חרבות ברזל" (זה השם הזמני שנקבע למלחמה כבר ב-7.10.2023), אבל אינני עוסק במלחמה עצמה, אלא בצורכי שיקום מדיני־ביטחוני רדיקלי אחרי המלחמה, שכן ברור שללא תמורה מרחיקת לכת, עתידה של המדינה יהיה בסכנה, וכל ההצהרות של המנהיגות הנוכחית על כוונותיה לאחר המלחמה הן הבל ורעות רוח. מוטב היה שחברי ההנהגה הנוכחית ישתקו, אך הם לא בשלים לכך. מקומם באסלה של ההיסטוריה, עם או בלי בעיטה בדרך.

אבל אני עוסק בצורכי העתיד, תוך נטילת הסיכון הבלתי־נמנע שלא תמיד אקלע למטרה.

●●●

ב-1989 פרסמתי את ספרי אסטרטגיה רבתי לישראל. הוא היה הראשון מסוגו בישראל, ופתח את דרכי למסדרונות העוצמה, כולל שנים במערכת הביטחון. הספר הנוכחי, האחרון שאכתוב בעברית, יסגור את המעגל ומהווה מעין "צוואה הגותית". הגירוי לכתיבתו היה אסון הפלישה של חמאס ביום שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023. אינני עוסק בחיפוש "אשמים" באסון, אלא בהמלצות שיפור.

משהו בסיסי מקולקל בממשל הישראלי וגם בחברה הישראלית, וה"משהו" הזה הוא שמאפשר הפתעה מוחלטת שנייה על ידי אויבינו. להערכתי, הליקוי אינו טכני וגם לא אישי, אלא שמדובר בליקויי חשיבה עמוקים, כולל חוסר הבנה לעומק של מצבה של ישראל ושל הדינמיקה ההיסטורית בה היא לכודה. ספרי זה בא להציע תרופות למחלה מסוכנת זו, בטרם יהיה מאוחר מדי.

אוסיף ואציין שלמרות נקודות חפיפה, ספרון זה שונה מאוד במסגרות החשיבה, הנושאים וההמלצות מספרי משנת 2022, אמת ממדינת היהודים.

לאורך השנים היתה לי השפעת־מה במספר נושאים, כמתואר חלקית בשני ספרים (עוזי ארד עם לימור בן־הר, המל"ל - המאבק להקמתה של "המועצה לביטחון לאומי" וביסוסה, 2016; אריה זֹהַר, בסוף נשאר הפרוטוקול, 2018). אבל לא הצלחתי לשפר ממשית את החשיבה האסטרטגית רבתי השטחית של ישראל, למרות שהשיפורים שעליהם המלצתי היו, בין השאר, מונעים את התקפת חמאס או הופכים אותה למלכודת מוות עבור ארגון הטרור. ספרי זה בא לדרבן את יישום התיקונים החיוניים - כי בנפשנו הדבר.

הספרון הנוכחי מבוסס, בין השאר, על היכרות טובה עם מאפיינים רבים של מערכת הביטחון בהקשרם הפוליטי. אבל היכרות זו היא בחזקת אליה וקוץ גדול בה: דווקא מה שידוע לי מחייב אותי שלא להתייחס למספר נושאי ביטחון, ובהם חשובים מאוד, כגון העמימות הישראלית בנושאי הגרעין, המחקר והפיתוח, היצוא הביטחוני, ועוד. להערכתי, נושאים אלה מטופלים היטב, כך שהיעדר דיון בהם אינו פוגע בעיקרי ספרון זה. אבל הקפדה על כללי ביטחון מידע גם מחייבת אותי להימנע מהצגת רעיונות משלי שניתן לנצלם לרעת ישראל. צִנְזוּר עצמי זה מונע התמודדות עם מספר סוגיות חשובות. אך אל דאגה: נשאר מספיק מקום לחשיפת ליקויים עמוקים שתיקונם הוא בנפשנו.

●●●

הספר מיועד לבעלי עניין וידע־מה בנושאים מדיניים וביטחוניים. הוא מקצועי, אך לא אקדמי. יחד עם זאת, הוא מבוסס על תפיסה מדעית, וגם פרגמטית בחלקה, של "מדיניות" כהתערבות בתהליכים היסטוריים - התערבות שהיא בעצם מהותה "הימור עמום". נכון, סטייתי מצורת הדיון ה"מעשי" של מרבית השיח בנושאי ביטחון ופוליטיקה דורשת מהקוראים הסתגלות הגותית - אך שכרה בצידה. כלל הדיון הוא תמציתי, אך הקוראים להם נועד הספר לא יתקשו להבין דבר מתוך דבר.

●●●

המלצותי מכוּוָּנוֹת, כאמור, להתמודדות עם מצבים עתידיים, כלומר תוקפן מותנה בהיעדר תמורות רדיקליות כגון חילופי משטר באיראן, מגפה המשנה את הדמוגרפיה של המזרח התיכון, משבר כלכלי עולמי חריף ומתמשך, פריצת דרך בהפקת אנרגיית היתוך (fusion), המורידה את מחיר הנפט לרבע ממחירו קודם לכן, או מלחמה בין סין וארצות הברית. את התאמת ההמלצות שבספר לשינויי נסיבות שאין לצפותן מראש אני משאיר להוגי דעות ולמקצוענֵי מדיניות עתידיים.

●●●

קודם שאגיע לעצם העניין, דרוש עוד להבהיר את עמדתי במחלוקת על הדיון בעוצמה: מצד אחד, מצויה אסכולה ריאל־פוליטית הנותנת עדיפות לקידום "הגיון המדינה" (raison d'état), דהיינו אינטרסים. אם קידומם מחייב מלחמה טוטאלית, כולל הרג המוני והרס עד היסוד ללא לקיחת שבויים - חבל, אבל אין להסס בגלל שיקולים מוסריים (מלחמת גרמניה ורוסיה אחרי פלישת הנאצים לברית המועצות ממחישה מלחמה כזו). לעומת תפיסה זו, עומדת גישה "ערכית", המכפיפה אלימות לנורמות מוסריות, מסוג "מלחמה צודקת" ו"טוהר הנשק".

מומלץ לקריאה:

Michael Walzer, Just and Unjust Wars: A Moral Argument with Historical Illustrations, 2015. 

המצב מסתבך מאוד כאשר מביאים בחשבון "מלחמות מצווה", הפורצות ומתקיימות מסיבות דתיות. אך, לשמחתי, בסוגיה הקיומית הפלשתינית ורוב של מה שכרוך בה, עמדתי המוצעת עונה על צרכים ריאל־פוליטיים ועל נורמות מוסריות גם יחד. באשר ל"חשבון עם העבר", אינני מרבה לעסוק בו (וברור שלא תהיה הסכמה לגביו). אולם, למרות שאיני נביא זעם, כאשר הדבר יידרש אביע את שיפוטי המוסרי ללא כחל וסרק.

●●●

עוד הערה טכנית. כדי לסייע לקוראים הרוצים להעמיק בנושאים נבחרים, אני מציג מדי פעם המלצות קריאה עם הבחנה בין "מומלץ" ו"מומלץ מאוד". אך ספר זה עומד בפני עצמו.

●●●

חובה נעימה היא לי להודות למנכ"ל והעורך הראשי של הוצאת "ידיעות ספרים", דב איכנולד, למנהל השיווק של ההוצאה, אייל דדוש, לעורך רמי טל, שגם הפעם תרם רבות לשיפור הספר, למפיק הספר קותי טפר ולצוותו המסור.

פנייה לקוראים
כל עוד אני בכושר מלא אשמח לקבל שאלות והערות לכתובת הדואר האלקטרוני שלי:

YEHEZKEL.DROR@MAIL.HUJI.AC.IL

חלק ראשון

על אם הדרך

1

משבר בלתי־נמנע:
הזדמנות או מדרון חלקלק

כל ההיסטוריה של מדינת ישראל (כולל מה שיודגש בספרון זה) מביאה באופן כמעט דטרמיניסטי למסקנה שמשבר רציני, אולי אף קיומי, היה במוקדם או במאוחר בלתי־נמנע, כדברי הביטוי האנגלי הקולע: ״we asked for it״. יש לכך מספר סיבות, אך השתיים העיקריות הן חוסר איזון בין השאיפה לשלוט ביהודה ושומרון לבין העוצמה שלנו; ו"כיסוי" הגירעון בָּעוצמה בציפייה חצי או תת־מודעת ל"בעזרת השם". שתיים אלה יחדיו הן מרשם מובהק לכישלון חרוץ.

בכך, ההיסטוריה מעמידה את השאלה - האם מדובר, חלילה, בתנועה על מדרון חלקלק ללא מוצא, או בהזדמנות, וגם בקריאה לתיקון עצמי.

אין בידי אנוש מענה לשאלה גורלית כזאת, אבל אני רוצה להאמין באפשרות לצאת מהמדרון החלקלק ולהתקדם לשגשוג ופריחה. כדי לנסות לתרום, ולו מעט שבמעט, לתפנית זו אני לובש בדמיוני שק, שופך - רוחנית, כמובן - אפר על ראשי, ועמל יומם ולילה על ספרון זה, המנסה לפחות לרמוז על דרכים לייצר את אחד הכלים החיוניים להתקדם במסלול היסטורי רצוי, והוא אסטרטגיה רבתי קולעת.

כדי להיכנס ל"אווירה" ההולמת ספר זה מומלץ לקרוא שלושה ספרים, המצטרפים יחד לסדרה על עלייתן ונפילתן של ציביליזציות, מאת הביולוג־פילוסוף ג'ארד דייאמונד (Jared Diamond), והרי הם בסדר הנכון: רובים, חיידקים ופלדה: גורלותיהן של חברות אדם, עם עובד, 2002; התמוטטות - מדוע נפלו הציביליזציות הגדולות של העבר? האם זה יכול לקרות גם לנו? מטר, 2008; מהפך: כיצד מתמודדות מדינות עם משבר ושינוי, כתר, 2021.

אך דחיית קריאתם, ואפילו אי־קריאתם, לא תפריע להבנתו של ספרוני זה.