הדינמיקה של מהפכות צבאיות, 2050-1300

הקדמה למהדורה העברית

דברי ימי האדם רצופים במלחמות ומאבקים. למן מערכותיהם של הפרעונים העתיקים ועד למלחמות האחרונות בעיראק, אפגניסטן וברחבי אפריקה מצא האדם תמיד סיבה ודרך להילחם באנשים אחרים.

עיון בדברי ימי המלחמה מעלה תופעה מתמיהה שעיקרה שינוי מחד גיסא ויציבות מאידך גיסא. אין חולק על כך כי במובנים רבים, מלחמותיהם של בני ישראל לכיבוש כנען שונות לבלי הכר ממלחמות יורשיהם לכיבוש אותה הארץ 2,500 שנים לאחר מכן. בין אם מדובר בהיקף הכוחות, ארגונם ומיומנותם, בכלי הנשק, בשיטות הלחימה, בתרבות הצבאית וכו', הפער הוא עצום וכמעט אי אפשר לדמיין כיצד נראיתה המלחמה של הימים ההם. עם זאת, אם מביטים על טבעה היסודי של המלחמה, על המהות הבסיסית שלה — מאבק אלים בין אנשים וחברות לכפיית רצונו של צד אחד על הצד השני, כרוך בחיכוך ובאי ודאות קיצוניים — מגלים כי היא נותרה יציבה מאין כמותה.

יש המבטיחים לנו חדשות לבקרים כי הנה הולכת ובאה "מהפכה בעניינים צבאיים" שתשנה את אופי המלחמה, אם לא את טבעה, מהיסוד. אנשים אלה, המגיעים לרוב מהתעשייה, מהאקדמיה או מהחילות הטכנולוגיים יותר, מאמינים (בכנות או שלא) כי שינוי גורם כל שהוא באופן שבו אנו עושים מלחמה — לרוב שינוי של טכנולוגיה או מערכת נשק — עשוי להקנות לנו יתרון מהותי וארוך שנים על פני יריבנו. קובץ המאמרים המובא להן בוחן טענה זו על פני ההיסטוריה מאז ימי הביניים ועד למלחמת העולם השנייה ומוצא כי לרוב טענות אלה מוגזמות לחלוטין. עוד טוען הספר כי בניגוד למה שנוטים כיום לחשוב, לא הטכנולוגיה היא הכוח המניע את השינוי בעניינים הצבאיים, אלא גורמים אחרים כגון תרבות, תורת לחימה ותפיסות, הכשרה ואימונים וכו', והם המעניקים לצבא יתרון על פני אויביו.

ספר זה מבקש להעניק נפח היסטורי לדיון המתקיים על אודות השינויים בעניינים הצבאיים ולבחון באופן ביקורתי באמצעות עומק זה חלק מההכרזות וההבטחות הנשמעות כיום. מחברי הספר אינם טוענים כי המלחמה היא סטאטית. להפך. במהלך הקריאה יעמוד הקורא על שלל שינויים במאפייני המלחמה ובעשייתה, אך המסקנה היא כי השינוי הוא הדרגתי באופיו וכי טבע המלחמה נותר יציב.

כדי להתמודד עם אמירות נטולות בסיס נדרשים לחייל ולקצין מחשבה ביקורתית ובסיס עיוני (היסטורי ואחר) איתן. רק באמצעות אלה יוכל העוסק במקצוע הצבאי לברור את מה שהוא אמת ומדויק ממה שאינו כך ולהבחין בין האוניברסאלי לפרטיקולרי. ספר זה הוא אחד הספרים התורמים למסד זה. הוא אינו היחיד ואינו האחרון, והעוסק במקצוע הצבאי מצוּוה להמשיך ולחקור ככל יכולתו.

קריאה מועילה,

אל"ם דודי קמחי

רמ"ח תורת הלחימה

הקדמה

הספר 'הדינמיקה של מהפכות צבאיות, 2050-1300' נועד לגשר על פער עמוק בספרות העכשווית על מהפכות בענייני הצבא. עולה ממנו ששתי תופעות שונות לחלוטין באו לידי ביטוי במאות השנים האחרונות: "מהפכות צבאיות", המונעות באמצעות תמורות חברתיות ופוליטיות עצומות, ו"מהפכות בענייני הצבא", שכוונו על ידי מוסדות צבאיים, אף אם בקשיים רבים בדרך כלל ובתוצאות מעורפלות. הספר מציע מסגרת רעיונית והקשר היסטורי להבנת תבניות השינוי, החדשנות וההסתגלות שאפיינו את המלחמה בעולם המערבי מן המאה ה-14 — החל במהפכה שערך המלך אדוארד השלישי בלחימת ימי הביניים; עבור בהתפתחות מוסדות הצבא המודרני בצרפת של המאה ה-17, בהשפעת פוליטיקת ההמונים על הצבא בצרפת המהפכנית, המאבק הנורא, הצבאי־תעשייתי בשנים 1918-1914; ועד לניצחונות מלחמת הבזק הגרמנית בשנת 1940. מקרי המבחן וסקירת התפיסות מציעים מבוא רב ערך לשינוי צבאי מהפכני — בלתי נמנע בה במידה שקשה לחזותו — במאה העשרים ואחת.

מקגרגור נוקס שירת בווייטנאם כמפקד מחלקת רובאים בחטיבה המוטסת 173, ומכהן כמרצה להיסטוריה בינלאומית בבית הספר לכלכלה ולמדעי המדינה בלונדון. עם ספריו האחרים נמנים: Mussoliny Unleashed, 1939-1941; Common Destiny: Dictatorship, Foreign Policy, and War in Fascist Italy and Nazi Germany; and Hitler's Italian allies.

ויליאמסון מארי שירת בחיל האוויר האמריקני בדרום מזרח אסיה. הוא לימד באוניברסיטת ייל, באוניברסיטת אוהיו, במכללת הלוחמה של הצי, במכללת הלוחמה של צבא היבשה ובאוניברסיטה של חיל הנחתים. עם מחקריו הנרחבים על ההיסטוריה הצבאית של המאה העשרים נמנית שותפותו בכתיבת הספר: A War to be Won: Fighting the Second World War, שזכה לתשבחות רבות.

על המחברים

בריגדיר ג'ונתן ב"א ביילי (ADC, MBE) — קצין תותחנים ראשי, צבא בריטניה

מרק גרימסלי — מרצה להיסטוריה באוניברסיטה של מדינת אוהיו

הולגר הרוויג — מרצה לאסטרטגיה באוניברסיטת קלגרי

ג'ון א' לין — מרצה להיסטוריה באוניברסיטה של אילינוי באורבנה־שמפיין

וילאמסון מארי — עמית בכיר במכון למחקרי ביטחון

מקגרגור נוקס — מרצה להיסטוריה בין־לאומית בקתדרה ע"ש סטיבנסון בלונדון סקול אוף אקונומיקס

קליפורד ג'יי רוג'רס — מרצה להיסטוריה באקדמיה הצבאית של ארצות הברית

דניס שואלטר — מרצה להיסטוריה בקולג' של קולורדו

הכרת תודה

ספר זה שהה תקופה ארוכה ברחם, אבל הנושאים שהוא עוסק בהם לא ייעלמו קרוב לוודאי בעתיד הקרוב. אנו חבים תודות בראש וראשונה לתורמים לו על כישרונם ועל סבלנותם. אנו אסירי תודה לאוניברסיטה של חיל הנחתים ולקרן אוניברסיטת חיל הנחתים בקוונטיקו, וירג'יניה, על תמיכתם האדיבה ועל הכנסת האורחים שהעניקו באפריל 1996 לוועידה על "פרמטרים היסטוריים של מהפכות בענייני הצבא", שממנה צמח ספר זה. אחרון חביב, אנו מבקשים להביע את הערכתנו המתמידה לאנדרו ו' מרשל, אור תמידי בקצה המנהרה, על תרומתו ארוכת השנים להבנת היעילות הצבאית ולביטחון ארצות הברית ובעלות בריתה. כולם תרמו בדרך זו או אחרת למעלות הספר; חולשותיו הנותרות הן מעל הכול באחריותנו.

מקגרגור נוקס                                                    ויליאמסון מארי

לונדון                                                                  אלכסנדריה, וירג'יניה

פרק 1

חשיבה על אודות מהפכות בלחימה

ויליאמסון מארי ומקגרגור נוקס

המונח "מהפכות בענייני הצבא (RMA)" הפך לאפנתי מאוד במהלך שנות התשעים של המאה העשרים. נמצא אותו במרכז הדיונים בפנטגון על אודות אסטרטגיה עתידית, והוא זכה לחשיבות גוברת במאבקי התקציב והרכש בעלי האופי הביזנטיני המתחוללים בוושינגטון. עם זאת מחקרים מעטים מאירים את עברו של המושג, מסייעים למקם אותו או את התופעה שהוא מתיימר לתאר במסגרת היסטורית מתוחכמת, או מציעים עזרה ממשית להבנת עצמתם הפוטנציאלית וכיוונם של השינויים העתידיים בלחימה. ספר זה הוא ניסיון לענות על צרכים אלה.

שורשי התפיסה

החשיבה העכשווית על מהפכות בענייני הצבא נובעת משני מקורות עיקריים: היסטוריונים מודרניים מוקדמים ותיאורטיקנים צבאיים סובייטים. המושג הקרוב מאוד "מהפכה צבאית" הופיע ב-1955 בהרצאת פתיחה שנשא ההיסטוריון הבריטי, מייקל רוברטס.¹ רוברטס טען שבראשית המאה ה-17, בהנהגת המלך הלוחם גוסטאבוס אדולפוס, פתחה שוודיה במהפכה צבאית ש"טאטאה" גישות מסורתיות לארגון צבאי ולטקטיקה בכל רחבי העולם המערבי.² הטיעון הזה עורר ויכוח סוער שנמשך עשורים אחדים על אודות היקף שינויי הלחימה במאות ה-16 וה-17 וטבעם.³ בסופו של דבר רוב המומחים הסכימו שרוברטס צדק במסקנתו ששינויים מערכתיים יסודיים חלו בלחימה האירופית בעת ההיא. אולם עד שנות התשעים של המאה העשרים היסטוריונים צבאיים התמקדו בתקופות אחרות של ההיסטוריה המערבית והתעלמו במידה רבה מהמושגים שפותחו בדיון שרוברטס החל.⁴

הגורם החשוב השני שהשפיע על פיתוח רעיון המהפכות בענייני הצבא, היה כתבי התיאורטיקנים הצבאיים הסובייטים החל משנות השישים. הטמעת הדוגמה המרקסיסטית־לניניסטית עשתה את הצבא האדום, מאז ייסודו, פתוח לרעיונות על אודות שינויים מהפכניים גדולים. בשנות העשרים והשלושים היו התיאורטיקנים הסובייטים חלוצים בניתוח השפעתה הכוללת של מלחמת העולם הראשונה על הטכניקה הצבאית.⁵ ניסיונותיו של סטאלין להבטיח את עצמו מבית ושליטתו המוחלטת באמצעות טבח העילית הצבאית הסובייטית בלמו את פיתוח התיאוריות המבצעיות המודרניות בצבא האדום למן 1937. אך הקטסטרופה שהתחוללה ב-1941 — שבמהלכה החריבה כמעט מלחמת הבזק, הבליצקריג, הגרמנית את ברית המועצות — היוותה דוגמה בלתי נשכחת לאפשרויות השינוי המהפכני במלחמה.⁶ האמנות המבצעית הסובייטית התעוררה באיחור, וב-1945 חלפה גם על פני הישגי הגרמנים. משלהי שנות הארבעים פיתוח הטילים ומערכות הגרעין הסובייטיות התחרו באלה של המערב.

עם זאת, הופעת טכנולוגיות מפתיעות חדשות בכוחות המזוינים האמריקניים בשנות השבעים — תחמושת מונחה, טילי שיוט וחמקנים — הביאו את ההוגים הסובייטים למסקנה שמהפכה טכנולוגית נוספת מתרחשת, והיא בעלת השלכות פוטנציאליות מכריעות על ברית המועצות. בהתחשב בתשומת הלב — הנטועה באידיאולוגיה — שייחדו לגורמים חומריים, התמקדו הסובייטים בהיבטים הטכנולוגיים של מה שהם הבינו כ"מהפכה צבאית־טכנולוגית" מתפתחת. המרשל ניקולאי ו' אוגרקוב, הרמטכ"ל הסובייטי בשנים 1984-1977, העיר שחידושים אלה "מאפשרים להגביר בחדות (בסדר גודל אחד לפחות) את עצמת ההרס של נשק קונבנציונאלי, והם מקרבים אותו, אם אפשר לומר, לכלי נשק להשמדה המונית במונחי יעילות".⁷

מנקודת המבט הסובייטית היה זה סיכון מפחיד במיוחד. כלי הנשק החדשים, "המתוחכמים" טכנולוגית, שפיתחו והציבו הכוחות המזוינים האמריקניים, איימו על עצם יסודות האמנות המבצעית והאסטרטגיה הסובייטית: מסות שריון אדירות, פרוסות לעומק ומכוונות להטביע במהירות את מגני נאט"ו הנחותים מספרית.⁸ ניתוח השימוש היעיל להפליא שעשה חיל האוויר האמריקני בפצצות מונחות לייזר במבצעי "ליינבקר" בשנת 1972, הגביר ללא ספק את חרדת הסובייטים.⁹ תחושת האי־נוחות צמחה בוודאי כאשר הפנימו המתכננים הסובייטים את השלכות השימוש שעשה חיל האוויר הישראלי בנשק נגד טילי קרקע־אוויר ובפצצות מונחות במלחמת יום הכיפורים ובקרבות אוויר שאחריה עם שליחותיה הערביות של ברית המועצות.¹⁰ בה בעת צפו הסובייטים בארצות הברית מפתחת מערכות כגון "Assault Breaker", מערכת טילים בליסטיים קצרי טווח חמושים בענני פצצונות מונחות שנועדו לפגוע בעומק טורי השריון של הצבא האדום בכל מתקפה לכיוון הרי הפירנאים ותעלת למנש. היכולת לאיים בכיבוש קרקעי של מערב אירופה אחרי 1945-1944, ובהיקרות הזדמנות גם היכולת לממש זאת, הייתה בסיס מעמדה העולמי של רוסיה הסובייטית, יותר אפילו ממאגר הנשק הגרעיני שהחל לתפוח משנת 1949. בשנות השבעים נמצא מעמד זה בסכנה.

אנדרו ו' מרשל ואנשיו במשרד להערכה משוקללת שבפנטגון היו ראשונים להתרשם מחשיבות הכתבים הסובייטים על "מהפכה צבאית־טכנולוגית". מאמצע שנות השמונים עד ראשית שנות התשעים, זכו פרשנויות הדוקטרינה הסובייטית ומושג ה"מהפכות בענייני הצבא", שיצאו את המשרד, להשפעה הולכת וגוברת בקהיליית הביטחון האמריקנית.¹¹ מרשל ועמיתיו הדגישו את ההיבטים התפיסתיים והתורתיים של המהפכות מעל ומעבר להיבטיהן הטכנולוגיים גרידא.¹² שימושם המפורש במונח "מהפכות בענייני הצבא" נועד בדיוק למקד את תשומת לב הכוחות המזוינים האמריקניים בסוגיות רחבות בהרבה משינוי טכנולוגי. מרשל גם טען שוב ושוב שהכוחות המזוינים של ארצות הברית טרם התחילו לממש מהפכה בענייני הצבא, ולא התקדמו יותר מאשר הבריטים באמצע שנות העשרים כאשר החלו לראשונה להתנסות בלוחמת שריון ולחימה ממונעת.¹³

ניצחונה המוחץ של ארצות הברית במלחמת המפרץ השנייה העלה את העניין של הכוחות המזוינים האמריקניים באפשרויות המהפכניות של טכנולוגיות עכשוויות ועתידיות לכדי בולמוס כמעט. אך היו לו גם שלוש תוצאות שליליות מכריעות: ראשית, העליונות לכאורה שהופגנה במפרץ החייתה את הסממן השלילי ביותר של תרבות הביטחון האמריקנית: האשליה החוזרת ונשנית שאפשר להבין מלחמה ולשלוט בה מלמעלה כלפי מטה באופן מכני, כפי שהנחילו בשנות השישים רוברט מקנמרה, שר ההגנה, והסובבים אותו.¹⁴ שנית, הניצחון סיפק לזרועות הצבא נימוק נוסף לרכישת פלטפורמות חדשות ויקרות להחריד כגון ה-F-22, ובה בעת התיר את רסן טיעוניהן של קבוצות לחץ ייחודיות כגון קהילת לוחמת המידע.¹⁵ לבסוף, הניצחון באמצעות הטכנולוגיה הבטיח כמדומה את החירות האסטרטגית בעידן ההמונים, שאבדה לכאורה בשדות האורז ובג'ונגלים של וייטנאם. "מלחמה וירטואלית" במינימום שפיכות דמים ייתרה לכאורה את מנהיגות הנשיא, את המדינאות הצבאית ואת המחויבות העממית להילחם, שחסרונה הורגש כביכול.

התומכים בהובלה של ארצות הברית במהפכה בענייני הצבא מחוץ למשרד להערכה משוקללת, לא התאמצו כמעט למקם את העתיד המשוער הזה בפרספקטיבה היסטורית כלשהי. ניסיונות לבחון את טבען ומגבלותיהן של מהפכות כאלה בעבר יכלו — כך אומר ההיגיון — להציע אולי אמצעים לשער הן את האפשרויות הן את המכשלות הטבועות בשינויים קיצוניים במלחמה. כתבי התומכים הנלהבים הפגינו למרות זאת היעדר מפתיע של מודעות היסטורית.¹⁶

בעוד מתנהלים בפנטגון דיונים בסוגיות בעלות עניין מידי לזרועות — כגון איזו מערכת נשק שעלותה מיליארדי דולרים עשויה להעניק סיוע מיטבי ל"מהפכה בענייני הצבא" הממשמשת ובאה — היסטוריונים החלו בכל זאת להתעניין בדוגמאות לשינוי צבאי מהפכני בתקופה שלפני המאה ה-17. ממחקר שהוצג בשנת 1991 במפגש של "החברה להיסטוריה צבאית", עלה שההיסטוריה של מוסדות הצבא המערביים מאז המאה ה-14 הייתה כרוכה בתקופות שינוי אלים ובעקבותיהן תקופות רוגע יחסי שבהן הסתגלו הצבאות לשינויים בסביבתם, דפוס שביולוגים של האבולוציה מכנים שיווי משקל מנומר.¹⁷ גישה כזאת מציעה דרך — מטפורית אמנם — להבנת השינוי המהפכני בלחימה.

הקשיים הטבועים בהבנת דפוסי מהפכות עבר נובעים מהמורכבויות, הערפול והאי־ודאות העצומים של התיעוד ההיסטורי. שני המושגים המובחנים ששורטטו עד כה, מתארים באופן המיטבי חדשנות צבאית.¹⁸ הראשון שתוצאותיו היו מרחיקות לכת ביותר הוא המהפכה הצבאית. המרכיב המאפיין אותו הוא שינויים יסודיים בתופעת המלחמה. לחמש מהפכות צבאיות נודעה השפעה כזאת בהיסטוריה של העולם המערבי:

• יצירת מדינת הלאום המודרנית במאה ה-17, שנשענה על ארגון רחב היקף של כוח צבאי ממושמע;

• המהפכה הצרפתית של שלהי המאה ה-18, שמיזגה פוליטיקה ולחימה;

• המהפכה התעשייתית שהחלה בשלהי המאה ה-18, שאפשרה לחמש, להלביש, להאכיל, לשלם ולהניע במהירות אל הקרב את ההמונים שגויסו;

• מלחמת העולם הראשונה, שמיזגה את מורשת שתי המהפכות, הצרפתית והתעשייתית, ויסדה את דפוס המלחמה במאה העשרים;

• פיתוח הנשק הגרעיני, שבניגוד לכל התקדימים הבטיח את "קרירות" המלחמה הקרה בחזיתות המכריעות של אירופה וצפון מזרח אסיה.

חמישה מהפכים אלה מתוארים באופן מיטבי באמצעות מטפורה גיאולוגית: הם היו רעידות אדמה. הם חוללו שינויים מערכתיים בפוליטיקה ובחברה. הם היו בלתי נשלטים, בלתי צפויים. והשפעותיהם נמשכות. מנהיגי צפון וייטנאם במלחמותיהם נגד צרפתים ואמריקנים שאבו השראה מהמהפכה הצרפתית (ומצאצאיה, הבולשביקים והמאואיסטים) כמו גם מהלאומיות הווייטנאמית.¹⁹ אלה המצפים ש"מהפכת המידע" — אם אכן זאת מהפכה — תחולל שינוי צבאי קיצוני, עתידים לפיכך לגלות שהכיוון, התוצאות והמשמעויות של כל שינוי העשוי להיות תוצאתה, הם בלתי צפויים במידה רבה.

מהפכות צבאיות מעצבות מחדש את החברה והמדינה כמו גם את הארגונים הצבאיים. הן משנות את יכולת המדינה לבנות ולהקרין עצמה צבאית. ותוצאותיהן מצטברות. מדינות שהחמיצו את המהפכות הצבאיות המוקדמות, מתקשות לדלג להצלחה באמצעות אימוץ הסממנים החיצוניים של הטכנולוגיה המערבית. נפט הקנה לסדאם חוסיין כמויות דמיוניות של ציוד סובייטי, צרפתי ואמריקני. אך ציוד לבדו לא היה יכול להנחיל יעילות בשדה הקרב לחיילים שגויסו מחברה נטולת מדינה מודרנית, סולידריות וחסינות שנוצרות באמצעות פוליטיקה של המונים, ורוחב ועומק של כישורים טכנולוגיים המשותפים לכל החברות שעברו את המהפכה התעשייתית. ואילו התנועה הקומוניסטית הווייטנאמית, שידעה לשלב את להט המהפכה הצרפתית (שהופק הן מאדוניה הקולוניאליים הצרפתים הן מפטרוניה במוסקבה ופקין) עם תרבות מסורתית ביורוקרטית ושונאת זרים מטבעה, הביסה מעצמה מערבית אחת ומעצמת על אחת.

הראשונה מחמש המהפכות הצבאיות הגדולות הכניסה מידה של סדר ואפשרות חיזוי לפעילות המלחמתית — אשר מאז התמוטטות האימפריה הרומית הייתה במידה רבה מחוז האלתור האנרכי. ממשלות — במידה שאפשר לכנות כך פמליות של מלכים ונסיכים — נהנו, למעט מקרים יוצאים מן הכלל, משליטה מוגבלת מאוד על צבאות וציים. מעסיקים התחמקו תכופות מתשלומים לכוחותיהם; קיום יומיומי באמצעות ביזה היה התוצאה. בשנת 1576 התמרדו חיילי המלוכה הספרדית הרעבים ובזזו את העיר הגדולה אנטוורפן — מעשה שפגע אנושות במדיניות ספרד בארצות השפלה וסייע להולנדים המורדים. המרידה ביטאה הן את היעדר המשמעת הטבוע בלוחמים הן את אי יכולת המדינה הספרדית פושטת הרגל לתגמל אותם על קרבנותיהם. אירועים דומים התרחשו במהלך מלחמת שלושים השנים שהחריבה את גרמניה ומרכז אירופה החל משנת 1618.

אולם מעצמות אחרות ריסנו אי־סדר. "עקרונות המלחמה" השוודיים מראשית המאה ה-17 הבהירו שחיילים יחפרו שוחות כאשר ייאמר להם לעשות כך — רעיון בלתי שגרתי עד אותה עת. משמעת צבאית נטולת פניות, ממוקדת במדינה, הקנתה לארגונים הצבאיים האירופיים באמצע ובשלהי המאה ה-17 יתרון בל יתואר בשדה הקרב על פני המגויסים הפיאודלים, חבורות שכירי החרב, ויתר הכוחות הזמניים שאורגנו בחיפזון בעתות מלחמה, שבמקומם הם באו. ומכשירי המלחמה הממושמעים החדשים חיזקו את עצמם: הם גיבו בכוח את גביית המסים שהמדינה נזקקה להם לתשלום סדיר לחייליה. בתמורה לתשלום המדינה הייתה יכולה לדרוש ואכן דרשה שחייליה יהיו צייתנים וממושמעים בקסרקטינים ובשדה הקרב; החברות המערביות התייחסו מעתה אל הסדר ואל ההיענות של מוסדותיהן הצבאיים כאל מובן מאליו. זו הייתה אכן מהפכה, כפי שהבהירו היטב תוצאות היעדרה באמריקה הלטינית וברוב ארצות העולם השלישי במאות ה-19 והעשרים.

המשך הפרק בספר המלא