אני, חבקוק

1.

קוראים לו חבקוק

אמו קוראת לו חבקוק, בבית הספר קוראים לו חבקוק אך הוא יודע שזה לא שמו. הוא אינו חבקוק באמת. כשבכיתה קראו את שירה של זלדה "לכל אדם יש שם", הוא ידע שחבקוק איננו שמו.

הוא לא בטוח אם היה זה בחלום או במציאות, אך כשהיה בן שמונה הופיע בבית איש זר חובש מגבעת שחורה ואמר לו: מעכשיו אני אבא שלך. חבקוק לא ידע כמה זמן האיש הזר יהיה אבא שלו, אבל לא העז לשאול. לאיש הזר היה ילד משלו, הוא היה בן שמונה וחצי וגם לו קראו כמו שקראו לחבקוק לפני שקראו לו חבקוק.

האיש הזר, זה שחבש מגבעת שחורה ואמר לו שמעכשיו הוא אבא שלו, קבע שלא ייתכן שלשני ילדים במשפחה אחת יהיה אותו שם. הילד הצעיר צריך לקבל שם חדש.

אמא חיבקה אותו חזק חזק ולחשה באוזנו, כאילו שזה סוד רק בינה לבינו: איזה מזל יש לך שאתה יכול לבחור לך את השם שלך, שם אישי, שם שאתה באמת אוהב. לאף ילד בעולם אין אפשרות לבחור את השם שלו.

עד אז חבקוק חשב שכל ילד נולד עם שם משלו שדבוק אליו, כמו העור שעל הגוף, וחשש שעכשיו יצטרכו לקלף לו את העור ולהדביק לו עור אחר עם שם אחר וזה יכאב מאוד. מה פתאום, קראה אמא, זה בכלל לא כואב. זה דווקא נורא מעניין. בוא נחפש לך ביחד שם, וחזרה והדגישה איזה מזל שיש לו הזדמנות לבחור לו שם משלו, הזדמנות שלה למשל אף פעם לא היתה.

הם ישבו יחד על הספה בסלון, ואמא פתחה את ספר השמות. בעוד אמא קוראת שם אחר שם, עלה בדעתו שהוא צריך לבחור שם כזה שאין לאף ילד, כדי שלא יצטרך להחליף אותו בפעם הבאה שמישהו שהוא אבא של מישהו אחר יאמר לו שמעכשיו הוא אבא שלו. אמא קראה לו מן הספר את כל השמות שיש בעולם, מאלף ועד תיו. אבל כל השמות נשמעו מוכרים וכבר היו של ילדים אחרים, והוא בשום אופן לא הסכים.

ואז אמא הציעה שיביטו בתנ"ך ושהוא יבחר לו שם של שופט, מלך או נביא. אבל גם רוב השמות של השופטים, המלכים והנביאים כבר היו תפוסים. לרגע התלבט בין צדקיהו לבין אחאב. הוא לא הכיר אף ילד שקוראים לו צדקיהו או אחאב, אבל ביטל את הרעיון על הסף, כי אם יהיה שמו צדקיהו הילדים ילעגו לו ויגידו, מי אתה חושב שאתה, צדיק גדול? ואחאב הוא שם של מלך מגעיל. כשהגיעו לשם חבקוק, אמר, זהו זה, חבקוק.

"שם מצחיק," אמרה אמא, "מה פתאום חבקוק?"

"שם מגוחך," אמר האיש שאמר שהוא אבא שלו, וגם הוסיף בשקט, איזה מין שם זה חבקוק? וחוץ מזה חבקוק היה נביא לא חשוב. ישעיהו או ירמיהו או אפילו יונה הם שמות של נביאים חשובים הרבה יותר, שמות שיש להם משקל היסטורי, וכל אחד מכיר פסוקים כמו "נחמו, נחמו, עמי" או "העם ההולכים בחושך". אבל לשם חבקוק אין היסטוריה ולא זיכרון, בטח לא לילדים בבית הספר שלך.

אבל חבקוק התעקש.

"השם חבקוק לא מופיע בניירות הרשמיים," קרא האיש שאמר שהוא אבא שלו. "לא בכרטיס קופת חולים ולא בתעודת הזהות."

חבקוק עמד על שלו. הוא ייקרא חבקוק אפילו שזה מצחיק ואולי מגוחך ואין לו משקל ואפילו שזה לא השם האמיתי שלו ולא יירשם בתעודת הזהות. לאיש בעולם לא קוראים חבקוק, והשם הזה יהיה רק שלו.

"אני חבקוק," הכריז. והילדים? הילדים באמת צחקו. קראו לו חבקוק בקבוק, קראו לו קוקו בקוק, קראו לו בוקבוק, קראו לו קפטן קוק. השמות האלו הצחיקו אותם. גם הוא צחק. אבל לא היה אכפת לו כי כבר התיידד עם שמו החדש.

המורה שלו דווקא חשבה שחבקוק הוא שם יפה. יש לו צליל מעניין, ויותר חשוב, הוא מתבסס על המילה "לחבק". היא אמרה, "אם בחרת בשם המיוחד הזה בוודאי יש לשם איזה מובן סמוי, אפילו סודי, שאתה בעצמך עוד לא יודע מהו."

המילה סוד הדליקה את כל הכיתה. כולם התחילו לקרוא את שלושת הפרקים של ספר חבקוק, אפילו שהם בכלל לא קלים לקריאה. ואיזו הפתעה! הם גילו פסוקים מוכרים, כמו "עוד חזון למועד", "אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא", "צדיק באמונתו יחיה", פסוקים שלא ידעו שהם מספר חבקוק. ואז מישהו ציין שבפרק ב' פסוק ב' כתוב, "כּתוֹב חזון... למען ירוץ קורא בו". כל הכיתה הסכימה שזו נבואה שאומרת שחבקוק יהיה סופר. ילד אחר גילה שהספר מסתיים בשתי המילים "למנצח בנגינותי", וזה אומר שחבקוק יהיה מנצח ויכתוב שירים.

סופר? מנצח בנגינותיו? כותב שירים? חבקוק הקשיב בשתיקה ושמר את הדבר בלבו.

אחרי חגיגת הבר מצווה, שהיתה לבקשתו צנועה ובקרב המשפחה וחברים קרובים בלבד, וקיבל לבקשתו מחשב חדש ומתוחכם, ואחרי שמי שאמר שהוא עכשיו אבא שלו נעלם יחד עם בנו, ששמו היה כשם חבקוק לפני שחבקוק נקרא חבקוק, שמו שלו עלה שוב לתודעתו והעסיק אותו. הוא חקר את משמעות שמו של אדם במחשב המתוחכם, ומצא תשובות שונות ונוגדות זו את זו.

אלי ויזל, סופר שהעריך ושספרו "לילה" נלמד בבית הספר, כתב שמי ששורד הוא לא החזק ביותר ולא החכם ביותר, אלא מי שיכול להסתגל לשינויים.

למשל, חשב חבקוק, כמו לשינוי שם.

אבל לעומת זאת גיתה כתב, כי שמו של אדם אינו גלימה שתלויה על כתפיו ושאותה הוא יכול להחליף או להסיר, אלא לבוש המתאים לו בשלמות, ואשר, בדומה לעורו, גדל עמו.

חבקוק שקל את האפשרויות בינו לבינו: האם שמו של אדם הוא חלק מגופו, כמו שגיתה גורס, ואם יגרדו או יקלפו אותו ייגרם לאדם נזק בלתי הפיך? גם חבקוק חשב כך פעם, אבל הנה, הוא החליף את שמו ושום דבר רע לא קרה לו, להפך, מאז שאימץ את השם חבקוק הרגיש יחיד ומיוחד ועם שם שלא ניתן להחלפה.

שנים אחר כך הצטרף לחבר שלמד עמו במחלקה לארכיטקטורה באוניברסיטה ויחד הם פתחו משרד עצמאי, בניגוד לעצות יודעי דבר וחברים למקצוע שהמליצו להם לחבור למשרד מבוסס ובעל־שם. מאז לא עבר יום שבו לא נחקר על ידי לקוח זה או אחר לשמו התימהוני. חבקוק היה מחייך בסבלנות ומשיב בשאלה: האין זו זכותו של אדם לבחור לו שם שנכון לו, שהוא אוהב או שנוח לו עמו?

עכשיו, משעמד ברשות עצמו, השתוקק למרחב פרטי, למקלט משלו, הרחק מהמולת המשרד. הוא שכר לו דירה קטנה בקומה שלישית של בניין ישן, שאומנם פנתה לרחוב סואן אבל במרחק הליכה מהים. החלון השקיף על עץ זקן בחצר, שהניע את ענפיו כממתיק עמו סוד. בחנות יד־שנייה שבפינה, קנה שולחן כתיבה שהזכיר לו את שולחן הכתיבה העתיק שסבו הביא עמו מחוץ לארץ, מיקם אותו ליד החלון, והניח עליו את השירים שנהג לשרבט בשעת לילה מאוחרת.

הים לא נראה מהחלון

אך הבטיח שקיעות חלומיות

בגוונים של סגול ואדום.

למטה, מתחתיו,

מימינו ומשמאלו

התמשכה שדרת היקרנדה.