ובו מכתב האם

פתח דבר

שירתו של אבות ישורון זוכה לעיון מחקרי מעמיק ומקיף. עם זאת, המכתבים שקיבל מבני משפחתו שנשארו באירופה ונספו בשואה, מכתבים שהיו ליסוד מהותי ביצירתו, לא זכו עד כה להתייחסות מדוקדקת. ספר זה מציע מבט ראשון מסוגו על מכתבים מארכיון המשורר, ובוחן את הזיקה הישירה ביניהם ובין שירי הספר שלושים עמוד של אבות ישורון (1964),1 יצירה שהיתה לנקודת מפנה בשירת ישורון ותפסה מקום מרכזי במיתוס על יחסיו עם בני משפחתו. בכך, ובו מכתב האֵם מציע מפתח נוסף לקריאה ביצירתו של אחד מגדולי המשוררים העברים של המאה העשרים, ולהבנת פואטיקת השבר והאיחוי העומדת ביסודה.

אבות ישורון נולד בשם יחיאל פרלמוטר ביום כיפור של שנת 1904, וחי עד 1925 בעיירה בנֶסְכִיזש שבאוקראינה. באוקטובר של שנה זו הגיע באונייה לארץ ישראל, ומאז ועד מותו ב־1992 לא עזב אותה. בני המשפחה שלו, אמו, אביו ואחיו, שלחו אליו מכתבים ביידיש ברצף מ־1925 ועד 1941, השנה שבה נרצחו בשואה. המכתבים האלה היו יקרים מאוד לישורון, הוא קרא בהם שוב ושוב, אבל מן המפורסמות הוא שמיעט לענות עליהם. "לא יכולתי לכתוב להם, הייתי אדם הרוס," כך אמר בניסיון להסביר את אי המענה שלו למכתבי המשפחה.2

מכתבים אלה, שנשמרו במגירת שולחנו של ישורון עד שהועברו לארכיון עיזבונו, המטופל בידי בתו הלית ישורון, לא נחשפו עד כה לציבור. בספר שלפניכם אפשר להיוודע לראשונה לתוכנם ולהיווכח כיצד בכל זאת ענה עליהם ישורון, בשירתו, וכן להבין את התפקיד המכריע ששיחקו בה כחומר גלם וכמניע ליצירה. הספר מציג תצלומי מכתבים מן הארכיון במקור היידי ובתרגום ראשון לעברית, ומצביע על הדיאלוג שמתקיים בינם ובין שירי שלושים עמוד, המובאים אף הם בספר זה במלואם.3 דיאלוג זה מתקיים בין פולין במחצית הראשונה של המאה הקודמת ובין פלשתינה והיישוב היהודי בארץ ישראל באותן שנים, וגם בינן ובין תל אביב של 1964, אז פרסם ישורון את אותם שירים - המתכתבים עם בני משפחתו, מהדהדים את קולם ויוצרים שירה חדשה. כך, הדיאלוג שבין מכתבי המשפחה ובין שירתו של ישורון נחשף במלוא מורכבותו ועושרו.

באחרית הדבר המפורטת לספר זה אני מבקש לשפוך אור נוסף על הדיאלוג הזה ולבחון לא רק את הפואטיקה האפיסטולרית והתרגומית של ישורון, את התגבשות שפתו במארג רב לשוני, אלא גם את האופן שבו ישורון הופך את היידיש לעברית ואת העברית ליידיש ומנסה לעשות צדק עם הנשארים מאחור. המכתבים ואחרית הדבר מציעים מבט חדש על האופן שבו ישורון ממחיז את שפתם של המתים ומחיה אותם בשירה העברית, על האופן שבו הוא מחזיר את היידיש לתוך שפתו שלו. במידת מה, הם אף חושפים את רשת הקשרים בין העברית ליידיש ובין התרבות העברית שהתפתחה בישראל לשפות ולמקומות שמהם צמח, ובמילים אחרות - את הכחשת הגלות ואת "שובו של המודחק" בתרבות הישראלית ובספרותה. יתכן שזהו מקרה מבחן לאופן שבו התרבות הישראלית "נטשה" או "זנחה" את התרבות שנשארה מאחור, את התרבות היהודית באירופה. אולי אפשר אף לבקש שתערוך חשבון נפש בעניין זה.

הספר שלושים עמוד עצמו מחולק במקור לשלושה חלקים: שישה שירי פתיחה, המתארים את הקריאה במכתבים בתל אביב של שנות השישים של המאה הקודמת; עשרים שירים המתכתבים עם המכתבים בצורה ישירה - מוזכרים בהם מכתבי האם ושאר בני המשפחה ומצוטטים שברי דיבור מתוכם - וארבעה שירים אחרונים, החוזרים לתל אביב. עשרים שירי האמצע הם אלה ששויכו להם כאן מכתבים (מטבע הדברים, לעתים שויך מכתב אחד ליותר משיר אחד; אופיים ואופי שירתו של ישורון מקשים על קביעות חד משמעיות גם בעניין זה). שירי הפתיחה והסיום מובאים כפשוטם, ללא חומר נלווה.

המכתבים עצמם מובאים כאן בשלושה אופנים: תצלום נאמן למקור של המכתב השמור בארכיון; נוסח מוקלד ומודפס של המקור היידי; ותרגום המכתב לעברית. כמובן, מכתבים רבים השמורים בארכיון אינם נכללים בספר זה. לצורך העניין נבחרו רק אלה המציגים באופן ישיר, עשיר ומעמיק את הקשר בינם ובין שלושים עמוד. מעבר ליופי של מכתבים אלה, ולרלוונטיות שלהם כעדות לחיים שנפסקו בבת אחת ("כמו פומפיאה", כינה זאת ישורון), הם שופכים אור מרתק על עבודת־האֵבֶל השירית של ישורון. אפשר אף לראות כאן כיצד הוא מנסה לענות, בדיעבד, בשירה, לתחינתם של המתים.

ובו מכתב האֵם מזמין אפוא אופני קריאה אחדים: זהו ספר שירה - ניתן לקרוא בו את שירי הספר שלושים עמוד כסדרם; אפשר גם לקרוא בו את מכתבי המשפחה בלבד, וגם זה עניין בעל ערך רב בפני עצמו; ואפשר לקרוא בספר בצורה לא לינארית, לנוע בין המכתבים לשירים רצוא ושוב. נדמה כי צורת הקריאה האספנית הזאת, מכאן ומשם, היתה מניחה את דעתו של ישורון יותר מכול. ייתכן כי תנועת הרצוא ושוב הזאת בין השירים למכתבים, בין היידיש לעברית, בין אירופה לארץ ישראל, היא הלוז של יצירתו.

ספר זה מוקדש לבני משפחת פרלמוטר, האוהבים, שכתבו לישורון בצורה שאולי היתה מעבר ליכולותיו בזמן מסוים, אולם בזמן אחר, היידיש שלהם, מילותיהם, הפכו לשירה.

תודתי נתונה לפרופ' מיקי גלוזמן שהפנה אותי למכתבי המשפחה, והיה שותף לחשיבה ועצה לכל אורכו של תהליך הכתיבה והעריכה. תודה לשגב עמוסי שהעניק לבני משפחת פרלמוטר קול עברי בתרגום חכם ורגיש, ולדורית רובינשטיין על עזרתה בפענוח המכתבים.

ומעל הכול, ספר זה לא היה קיים ללא עידודה ועזרתה של הלית ישורון. הגישה שהעניקה לי לארכיון היא הבסיס לכל הספר הזה. מורשתו של אבות ישורון לא יכלה לקוות לאדם נאמן, נבון ומסור יותר ממנה.

יעקב הרשקוביץ, תל אביב, 2023

שלושים עמוד של אבות ישורון

תשכד 1964

(שירים)

—

מכתבי בני משפחת פרלמוטר

(תִרגם מיידיש: שגב עמוסי)

1

יוֹם יָבוֹא וְאִישׁ לֹא יִקְרָא מִכְתָּבִים שֶׁל אִמִּי.

יֵשׁ לִי מֵהֶם חֲבִילָה.

לֹא שֶׁל מִי

וְלֹא מִלָּה.

יוֹם יָבוֹא וְאִישׁ לֹא יִקַּח אוֹתָם לַיָּד.

יֵשׁ מֵהֶם צְרוֹר וְהוֹתֵר.

יֹאמְרוּ: נְיָר פִּסַּת

וְלֹא יוֹתֵר.

בַּיּוֹם הַהוּא אֲבִיאֵם אֶל מְעָרַת בַּר־כּוֹכְבָא

לְהַעֲלוֹתָם בָּאָבָק. הָעוֹלָם הַקּוֹדֵם

לֹא יַחְקֹר בָּהּ

שְׂפַת אֵם.

2

מִכְתָּבִים שֶׁל אִמִּי קְבַרְתִּים בְּקִבְרוֹת שֻׁלְחָנִי.

אֶל הַשֻּׁלְחָן הִתְיַשַּׁבְתִּי לָשִׁיר.

כִּבְשַׂת הָרָשׁ הֶעָנִי

הוּא עָשִׁיר.

יֵשׁ לְךָ בָּהֶם בַּמֶּה לְמַלֵּא אֶת הָרְחוֹב.

תֵּשֵׁב עַל תַּחְתֶּיךָ כְּנֹאד.

פִּיךָ בְּמַיִם יִרְתֹּחְ,

לִבְלֹעַ תִּפְחֹד.

אַךְ בּוֹדֵד לֹא בּוֹדֵד זֶה הִנְּךָ, אַתָּה זֶה מָלֵא בְּשִׂמְחָה.

שִׁיר לַכִּיס לְךָ תּוֹחֵב.

וְאֵם הַמִּכְתָּבִים שְׂמֵחָה:

מִכְתָּב כּוֹתֵב.

3

רוֹאִים פּוֹשֵׁט יָד לֹא צָמְחוּ לוֹ רַגְלַיִם.

בְּיָדַיִם יֵלֵךְ בְּיוֹם חַמּוֹת.

יָדָיו אַשְׁפַּת הַלַּיִל;

בַּצָּהֳרַיִם פָּחוֹת.

נֶחְבָּא אֵלַי יוֹנַס בְּעוֹר וַעֲצָמוֹת.

הֲיָדַעַתְּ מַה יּוֹנַס בּוֹעֵר?

מִילִי מִילְיוֹן עֲצָמוֹת.

אֵין לְשַׁעֵר.

הַשָּׁמֵן מִדִּיזֶנְגוֹף תּוֹפֵס סַפְסָל שָׁלֵם.

הֲיָדַעַתְּ מָה אָמַר לְאִיּוֹב?

לֹא הָיִיתָ שָׁמֵן,

עַבְדִּי אִיּוֹב.