הקונספציה

הקדמה 
הנחות יסוד

ספר זה, "הקונספציה - הקיבעון המנטלי במודיעין ופתרונו", נכתב מתוך זעם, מועקה, כאב ופחד עקב הטבח הנורא שהתחולל ביישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023. הוא מבוסס על יותר מ-40 שנות מחקר בנושא הקונספציה, מנקודת המבט של המודיעין (וכבר פרסמתי מאמרים בנדון), וגם מנקודת מבט פילוסופית, של תורת ההכרה על אודות הבנת המציאות.
כבני אדם, אנו נוטים, באופן טבעי והכרחי, ליצור קונספציות בהבנת המציאות ולהתקבע עליהן באורח דוגמטי. איננו נוטים לחשיבה ביקורתית ולא להפרכת הקונספציה שבנינו לעצמנו. תחת זאת, אנו מארגנים את עובדות המציאות על בסיס הקונספציה האחת שאנו דוגלים בה ונוטים לסגור תבניות בהתאם להשפעתה. ההמלצה - גם לאנשי המודיעין - היא לא להילחם בנטייה הטבעית הזאת.
על מנת להתמודד עם הקיבעון המנטלי במודיעין מומלץ לבנות תרחישים חלופיים וקונספציות חלופיות, המתפקדים יחדיו כמטריצה מגוונת של סרגלי מדידה שונים בפענוח המציאות המודיעינית וכוונות האויב. המטריצה החדשה של קונספציות חלופיות מאפשרת לאנשי המודיעין לפענח את המציאות המודיעינית בצורה רב־כיוונית, וכך להתגבר על הקיבעון המנטלי על קונספציה אחת בלעדית.
אפשר להרחיב את המבט על מושג הקונספציה גם לקונספציית מקרו. כאן מדובר בהשפעה של רוח התקופה ושל האקלים התרבותי על הקברניטים ועל אנשי המודיעין. הזהות הלאומית עצמה היא קונספציה, שאנו דבקים בה בהתמודדות עם הסביבה העוינת של אויבים הקמים להורגנו.
לפני כארבעה עשורים התמודדתי, יחד עם חברי פרופ' יצחק כץ, בתחרות מחקר מודיעיני על שם ג'ים אנגלטון, ראש הסי־איי־איי לשעבר, במסגרת אוניברסיטת תל אביב. המאמר שכתבנו, "אסטרטגיות איסוף והערכה במודיעין", זכה בפרס הראשון ופורסם ב-1991 בכתב העת "מערכות".1
בארבעת העשורים שחלפו מאז עסקתי במחקר אינטנסיבי בסוגיות בפילוסופיה של המדע. הוא הגיע לכלל סיכום רעיוני בעבודת הדוקטורט שלי, אשר פורסמה כספר בשם "פוסטמודרניזם ומה הלאה? בחיפוש אחר הניאומודרניזם".2 ספר זה עוסק בתורת ההכרה בהבנת המציאות, ופרק מתוכו מוקדש לנושא הערכה ואבחון במודיעין. במקביל רכשתי ניסיון מקיף ומעמיק, תיאורטי ומעשי, בפסיכודיאגנוסטיקה גרפולוגית בחקר אישיות האדם הנורמלית, הפתולוגית והקרימינולוגית. פיתחתי מתודה אבחונית חדשה בהבנת האישיות, שהוצגה בספרי "האישיות הקולאז'ית, תורת אישיות סינרגטית".3 מתודה זאת גורסת שאדם איננו בעל זהות אחידה, אלא מתאפיין באישיות רב־זהותית. כך גם באשר לאבחון המודיעיני, אנשי המודיעין המנסים לאבחן את התנהגות האויב בין תרגיל, הונאה ומלחמה מעלים חרס בידם. זאת, משום שהאבחון של התנהגותו מחייב חשיבה הטרוגנית קולאז'ית, כלומר רב־זהותית, ועוד נרחיב על נושא זה בהמשך.
מצויד בכלים הפילוסופיים והפסיכולוגיים שרכשתי, חזרתי ברבות השנים לחקר קונספציה בעולם המודיעין הצבאי והעסקי כאחד. לפני כמה שנים הצגתי מודל חדש באיסוף ובהערכה מודיעיניים, אשר מקביל למתודה האבחונית הרפואית. מאמר בנושא, בשם "יישום עקרונות האבחון הרפואי על האבחון במודיעין", פורסם ב-2020‏4 ומוצג כאן בפרק המבוא.
כל מערכות המודיעין - לא רק בארץ אלא גם בעולם - כשלו בתקופות שונות. ברברה טוכמן הציגה זאת בצורה ברורה וחותכת בספרה "מצעד האיוולת".5 בישראל ידוע ליקוי המאורות המודיעיני לפני מלחמת יום הכיפורים, ופרופ' יצחק בן ישראל, פילוסוף ואלוף במילואים, הקדיש שנים רבות לחקר הנושא. בספרו "הפילוסופיה של המודיעין"6 הציג את הכישלון של המודיעין, אשר התבסס על גישה אינדוקטיבית, שגרסה כי ניסיון העבר מלמד על העתיד, ובמקביל על הקונספציה של הקברניטים ומפקדי המודיעין, אשר סימאה את עיניהם לראות את העובדות שנאספו. המתודה החדשה שהציע בן ישראל לתפעול המודיעין הושפעה ממשנתו של הפילוסוף קרל פופר, המבוססת על תורת ההפרכה. תורה זאת גורסת שיש להציג השערות מודיעיניות ובמקביל לנסות להפריך אותן.
בספר זה אני מבקר באופן רדיקלי את משנתו של פופר, שלטענתי היא מופרכת ושגויה מכול וכול, וכן את שיטת המודיעין של בן ישראל על פי תורתו. לאחר מלחמת יום הכיפורים, המודיעין הישראלי הפיק לקחים והחליט למסד את קבלת ההחלטות המודיעינית על בסיס גישה המכונה "פרקליטו של השטן": ישנה קבוצה שתפקידה להציג תמיד מודל מנוגד להערכה המודיעינית הקיימת, בסגנון של אפכא מסתברא (ההפך מסתבר, היפוכו של דבר, ההפך הוא הנכון). גם מודל זה נכשל בפרקטיקה היומיומית, והמודיעין נשאר ללא מתודה לעבודה.
אני מבקש להציע כאן מודל חדש, המבוסס על מתודה שפיתח ריצ'רד ג'יי הוייר הבן ומכונה אנליזת ההיפותזות המתחרות (analysis of competing hypotheses). בניגוד לפופר, שהמליץ להציג השערה ולנסות להפריך אותה, הוייר ממליץ על הצגת היפותזות רבות, או בעגה הצבאית דפ"אות (דרכי פעולה אפשריות, תרחישים פוטנציאליים). לטענתי, המודל שלו אינו מנומק דיו מבחינה תיאורטית, אף שזכה לתהודה רבה. לא לחינם הוא לא יושם במודיעין הישראלי והעולמי. אם כן, המודל החדש שלי מבוסס על רעיון ההיפותזות המתחרות של הוייר, אך מורחב לטענה הרדיקלית שבני אדם אינם נוטים לא לחשיבה ביקורתית ולא להפרכת דעותיהם, כלומר הקונספציות שלהם. נהפוך הוא, אנו נוטים באופן קוגניטיבי לסגור תבניות על בסיס הקונספציה שבנינו לעצמנו. אנחנו זורקים את החץ ולאחר מכן משרטטים את המטרה, או במקרה שלנו: מארגנים את העובדות על בסיס השפעת הקונספציה.
כדי להתמודד עם הנטייה הטבעית של כולנו לקיבעון מנטלי סביב קונספציה אחת, אני ממליץ על המתודולוגיה האבחונית במודיעין לפי השלבים הבאים:
 
 
הנחות יסוד:
1. אי־אפשר בלי חיזוי - האדם חושב בצורה פרואקטיבית.
2. אי־אפשר בלי קונספציה - האדם נוטה לבנות לעצמו דוגמות.
3. כולנו נוטים לדוגמטיות - האדם נוטה להתקבע באופן דוגמטי על הקונספציה שבנה.
4. כולנו נוטים לעיוותים קוגניטיביים בהבנת עובדות המציאות, בהשפעת הקונספציה הדוגמטית.
5. איננו נוטים לחשיבה ביקורתית או הפרכתית. תחת זאת, הנטייה הקוגניטיבית הטבעית היא לסגור תבניות, על בסיס תבנית אידיאלית המבוססת על הקונספציה בכל תחום דיון.
6. יש להתמודד עם הקיבעון המנטלי הטבעי של כולנו, המכונה קונספציה, שבו השלם משתלט על החלקים והקונספציה על העובדות.
 
הפתרון המומלץ מבוסס על מתודה חדשה בפרשנות המודיעין, לפי המודל התבניתי (גשטלט) לסגירת תבניות:
1. קלסיפיקציה של קונספציות חלופיות (טיפוסים אידיאליים, תסמונות, דפ"אות, היפותזות מתחרות, תרחישים פוטנציאליים).
2. השוואה בין המידע המודיעיני שנאסף לבין הקונספציות החלופיות ובדיקה לאיזו קונספציה העובדות בשטח דומות וקרובות יותר, במגמת תהליך סגירת התבניות לכיוון הקונספציה האופטימלית הזאת.
 
גישה חדשה זאת מאפשרת להיחלץ מן הקיבעון המנטלי־דוגמטי של הקונספציה ולבחון מטריצה של קונספציות חלופיות, מבלי לבטל את הקונספציה הראשונית. מעבר למידע המודיעיני, הטכנולוגי והאנושי, יש להיעזר בהיסטוריונים, במזרחנים ובמומחים למדע המדינה, כך שתתקבל, בזום־אאוט, תמונת־על של הזרמים התת־קרקעיים המשפיעים בצורה ישירה או עקיפה על מקבלי ההחלטות בצד השני. מידע הוליסטי זה, המייצג תהליכים סוציו־היסטוריים שמשפיעים על כוונות האויב, אמור להיכנס לשקלול מול העובדות המודיעיניות הגולמיות.
בהתייחס למחדל הנורא של 7 באוקטובר - גם במערכות המודיעין, גם במערכות האופרטיביות של הצבא וגם בקונספציה הפוליטית־מדינית רבת־השנים - אעלה כאן לדיון ארבע קונספציות, אשר גרמו לעיוורון קולוסאלי: הקונספציה על אודות הנאורות, הדוגלת בהומניזם נאיבי ותלוש מן המציאות האכזרית; הקונספציה על אודות השלום העולמי המיוחל, כאשר בפועל מתחוללת מלחמה מתמדת; הקונספציה על אודות האפשרות לשלום עם הערבים, כאשר בפועל הישות הפלסטינית איננה מקבלת את הישות הציונית מאז 1948 (אז התחיל מבחינתה הכיבוש) ולא רק מאז 1967; והקונספציה על אודות היותו של צה"ל צבא הגנה לישראל ולא צבא התקפה. מן הראוי לשנות את התודעה הצה"לית לתודעה התקפית ולא מתגוננת.
הטענה הראשונה היא שהנאורות עברה ועוברת שבר רב־שנים. האמונה בערכים אוניברסליים פשטה את הרגל. טבע האדם הוא שבטי, ובני אדם נוטים לבצע ג'נוסייד בשבטים אחרים, המאיימים עליהם. ואולם, האוטופיה של הנאורות היא מחויבת המציאות כדי להקנות לאדם ערכים מווסתים לעבר סולידריות קוסמופוליטית וכדי לשמור על צלם אנוש. יש לבנות קונספציה חדשה על אודות טבע האדם, זכויות האדם והמלחמה התמידית המתחוללת על כדור הארץ. אשר לקונספציית השלום, לטענתי הישות הערבית לא תקבל לעולם את קיומה של הישות הציונית, ולכן המלחמה בינינו היא תמידית, למעט תקופות של הודנה פרגמטית בעקבות איזון בין הכוחות. הסכסוך הציוני־מוסלמי לא יסתיים לעולם מכיוון שהוא מבוסס על יסודות דתיים ונדל"ניים. לנצח נאכל חרב. כמו כן צה"ל חייב לעבור מקונספציה פסיבית־הגנתית לקונספציה התקפית, של "הבא להורגך, השכם להורגו".
לבסוף אני מציג את הקונספציה על אופי החברה הישראלית. לטענתי, הזהות הלאומית מתפקדת כקונספציה ומשפיעה על מקבלי ההחלטות וכמובן גם על המודיעין. יש ליצור חזון יהודי־ישראלי חדש, אשר מגמתו לשמש כאידיאה מלכדת מול השבטים השונים המרכיבים את הישראליות. במקביל עלינו לחרות על דגלנו זהות המשלבת בין ספרא לסייפא, בין אתונה לספרטה, בין יצירת תרבות מופלאה באמנות ובמדע לבין הצורך להיות דרוכים ומוכנים למלחמה מתמדת.

מבוא 
עקרונות האבחון במודיעין על פי האבחון הרפואי

 
המודיעין מבוסס על איסוף מידע ועל הערכתו
מסמך זה נכתב במטרה להתגבר על בעיות יסוד מובנות בתהליך הערכת המודיעין באמצעות יישום עקרונות האבחון ברפואה על האבחון המודיעיני. לשם כך אציג תיאוריה אפיסטמולוגית חדשה, המסבירה את האבחון ברפואה ובמקביל את מלאכת המודיעין.
למודיעין משימות רבות ומגוונות, שאחת מהן היא להתריע מראש על פריצת מלחמה. ניתן לומר שמטרת האבחון בשדה המודיעין היא להבין את המציאות ואת הכיוונים האפשריים של התפתחותה. לשם כך על אנשי המודיעין להבין מה האויב מתכוון לבצע. האבחון המודיעיני מבוסס על שני שלבים מהותיים, שלב אמפירי (איסוף) ושלב רציונלי (הערכה). השלב האמפירי מתאפיין באיסוף מידע עובדתי מהשטח באמצעות כלים טכנולוגיים, ריגול, מעקב מרחוק וכדומה, בהתאם לסדרי עדיפויות הנקבעים על ידי מקבלי ההחלטות וגורמי ההערכה. בשלב הרציונלי מתבצעים שיפוט והערכה של המידע האמפירי־עובדתי ויש לחזות מה מלמדים הממצאים שנאספו.
 
 
ליקוי מאורות מודיעיני: מלחמת יום הכיפורים
קיימים מודלים היסטוריוסופיים לא מעטים המתיימרים לנבא את המחר. ואולם, כל הניסיונות בשדה הפילוסופיה של ההיסטוריה להבין את חוקי ההיסטוריה לשם חיזוי העתיד לא צלחו.7 כך, גם זיהוי מגמות על פי האבחון המודיעיני הוביל לריבוי של קטסטרופות מודיעיניות לאורך ההיסטוריה הצבאית.
הקטסטרופה המודיעינית המוכרת לנו ביותר, שהיתה בבחינת ליקוי מאורות מודיעיני, קשורה למלחמת יום הכיפורים. בדוח ועדת אגרנט, שחקרה ובחנה את הסיבות לטעות ואת האנשים המעורבים במחדל המודיעיני, נכתב: "העובדות היו ידועות אך הקונספציה היתה מוטעית".8 לטענת הוועדה, הכתובת היתה על הקיר, אבל איש לא קרא אותה. הקברניטים בישראל - במודיעין ובממשל גם יחד - הכירו את העובדות, אך כשלו בהבנת כוונותיו של האויב בשל היצמדותם הדוגמטית לקונספציה.
ועדת אגרנט הדגישה את השילוב ההכרחי בין איסוף מידע מודיעיני לבין הערכת מידע מודיעיני. האיסוף נעשה בצורה מתודית באמצעים שונים, ואילו ההערכה של ממצאי האיסוף מבוססת על קונספציה. קונספציה היא מושג שגור בחקר המודיעין ומייצגת תפיסות שבעבר היה להן בדרך כלל תוקף כהשערות עבודה, תיאוריות ופרדיגמות. היא מתפקדת כ"משקפיים קוגניטיביים" שבעדם קברניטי המודיעין מפענחים את הממצאים המודיעיניים. ועדת אגרנט הדגישה שלמודיעין הישראלי היו כל העובדות שנדרשו כדי לחזות את פרוץ המלחמה, אך הקונספציה שדגלו בה קברניטיו, כמו גם גורמי ממשל נוספים, היתה שמלחמה לא תפרוץ. הקונספציה נאכפה על העובדות והובילה לעיוורון כלפי הממצאים, וכך קרתה ההפתעה הקטסטרופלית בפרוץ מלחמת יום הכיפורים.
 
 
ההבדל בין מדע למודיעין
חשוב להדגיש את השוני בין הקהילה המדעית לקהילה המודיעינית. הקהילה המדעית מתבססת על מתודולוגיה אמפירית הדירה, שבה ניתן לחזור על ניסוי פעמים רבות. לעומת זאת, הקהילה המודיעינית מתבססת על מתודולוגיה אמפירית בלתי הדירה, מכיוון שאי־אפשר לשלוט באירועים ההיסטוריים, החברתיים והפוליטיים. לכן, אפשר לומר שקהילת המודיעין מתמודדת עם סוגיה אבחונית מורכבת וסבוכה יותר מאשר הקהילה המדעית.
 
 
האנלוגיה בין האבחון הרפואי לאבחון בשדה המודיעין
כדי להתמודד עם המכשלה האפיסטמולוגית של הגישה האמפירית (המבוססת על עובדות) ושל הגישה הרציונליסטית (המבוססת על הקונספציה) אנו נדרשים לחלופה אפיסטמולוגית חדשה. ברצוני להציע כאן אסכולה שלישית, המבוססת על האבחון הרפואי. האבחון הרפואי עצמו מוכר לכול זה עשרות ומאות שנים, אבל האינטרפרטציה שלו שאציע כאן והצגתו על פי המודל של תורת הגשטלט (סגירת תבנית רעה לעבר תבנית טובה) הן חדשות.9
בתהליך האבחון הרפואי, הרופא המאבחן אוסף את האינפורמציה האמפירית על מצבו של המטופל (סימפטומים וסימנים במהלך הזמן) ומשווה את המידע הקליני לקלסיפיקציה הרפואית, המייצגת ערב־רב של מחלות. כל מחלה מתוארת על בסיס של סינדרום אידיאלי. הקהילה הרפואית נותנת את הגושפנקה באשר לתקפות הסינדרום האידיאלי של כל מחלה ומחלה, בהבנה שסינדרום זה עשוי להשתנות, ובסופו של דבר מחקרים חדשים יובילו להצגת סינדרומים אידיאליים אחרים של המחלות. כל עוד הסינדרומים השונים תקפים מבחינת הקונבנציה של הקהילה המדעית, הם מתפקדים כסרגלי מדידה, כלומר כנקודות ייחוס פרשניות, אשר על בסיסן הרופא משווה בין המידע האמפירי הקליני לבינם.
 
 
הפער בין התמונה הקלינית לבין הסינדרום האידיאלי בקלסיפיקציה של המחלות
לרוב קיים פער בין התמונה הקלינית לבין הסינדרומים האידיאליים של המחלות השונות, כפי שהם מתוארים בקלסיפיקציה של המחלות. לכן, על הרופא מוטלת המשימה לסגור תבנית (בשפת הגשטלט) בין התבנית הרעה (התמונה הקלינית, שהיא הטרוגנית ומשתנה תדיר) לבין התבנית הטובה (הסינדרום האידיאלי). מתוך הקלסיפיקציה של המחלות הרופא מחליט מהו הסינדרום שהתמונה הקלינית של המטופל הספציפי דומה לו ביותר. הקרבה והדמיון בין התמונה הקלינית האמפירית לבין הסינדרום האידיאלי הם שמכריעים מהי האבחנה הנכונה של החולה.
 
 
התיאוריה האפיסטמולוגית הרפואית באבחון המודיעין
הגישה האינדוקטיבית מופרכת בטענה הלוגית, שהציג יוּם, שלפיה ריבוי מידע אמפירי איננו מאפשר הכללה והסקת מסקנות.10 במעבר מן המסקנה הפילוסופית של יום לשדה המודיעין, הטענה היא שאיסוף מידע מודיעיני בצורה אמפירית עלול להוביל להכללה ולמסקנה שגויה לגבי כוונותיו של האויב - מלחמה, תרגיל או ניסיון הונאה. גישה זאת מופרכת, שכן תורת האינדוקציה מלמדת שריבוי מידע איננו ערובה לתקפות המסקנה.
כמו כן, קון טען כי הגישה הביקורתית של פופר, שלפיה יש להציג השערות ולנסות להפריכן, אף היא אינה ישימה. זאת, משום שמקבלי ההחלטות נוטים לרוב להתקבע סביב קונספציות ודוֹגמות, ואלה מעוורות את עיניהם מול עובדות המציאות. במילים אחרות, מתודולוגיית ההפרכה של פופר אינה ישימה במובהק בחיי היומיום. בני אדם נוטים לחפש אישוש לקונספציות שלהם ולא להפריכן.
התיאוריה החדשה המוצגת כאן, המבוססת על תהליך האבחון הרפואי, גורסת שהחשיבה האנושית פועלת על פי תורת הגשטלט, כלומר היא נוטה לסגור תבנית בין התבנית הרעה לתבנית הטובה. התבנית הרעה מייצגת את העובדות, אשר בדרך כלל אינן ברורות, אלא הטרוגניות (כלומר, ממקורות שונים), משתנות ומבלבלות. התבנית הטובה מייצגת את ההשערות השונות, המתפקדות כטיפוסים אידיאליים, כגשטלטים טובים, כלומר כסרגלי מדידה שעל בסיסם מפורשים הממצאים המודיעיניים. נמחיש זאת במעבר מהדיון על אודות האבחון הרפואי לדיון על אודות האבחון המודיעיני, כפי שהציג זאת הוייר.
האבחון הרפואי מבוסס, כאמור, על השוואה בין הממצאים הקליניים האמפיריים לבין הקלסיפיקציה הרפואית, המכילה סינדרומים של מחלות, שמייצגים טיפוסים אידיאליים או גשטלטים טובים. הרופא משווה את הממצאים הקליניים לערב־רב של סינדרומים. כאמור הוייר, מוותיקי הסי־איי־איי, כינה רעיון זה אנליזה של אפשרויות מתחרות. לטענתו, אין ויכוח כאשר יש רק דעה אחת, הסבר אחד או אפשרות אחת, ולכן מומלץ ליישם בתהליך המחקרי את הרעיון של השערות מתחרות.11
אימוץ רעיון האפשרויות המתחרות והעמדתו במרכז התפיסה המחקרית הם אחד השינויים המהותיים שחלו במתודולוגיה המודיעינית בשנים האחרונות. בצבא ובמשטרה משתמשים לרוב במושג דפ"א (דרכי פעולה אפשריות). המתודולוגיה המעשית בגופי הביטחון שואפת להציג לפני כל מבצע כמה דפ"אות כדי להתכונן לכל האפשרויות ההיפותטיות שעשויות להתרחש במציאות.
 
 
המודל האבחוני הרפואי בשדה המודיעין
אני טוען שהמודל של הוייר אינו מספק, שכן ההשערות המתחרות מציגות תמונה חלקית בלבד. בהתבסס על המודל האפיסטמולוגי של הניאו־סטרוקטורליזם, אני מרחיב את המודל של הוייר וגורס שיש לצקת למושג "השערה" תוכן, בדמות תסמונת אידיאלית מקיפה לכל השערה חלופית. רק בדרך זאת תתפקד ההשערה כסרגל מדידה, בדיוק כמו שברפואה, הסינדרום האידיאלי של כל מחלה משמש כסרגל מדידה בבחינת המציאות האמפירית של התסמונת של מטופל קונקרטי. הצגת השערות חלופיות על בסיס טיפוסים אידיאליים של אופציות פוטנציאליות תאפשר לקברניטי המודיעין לסגור תבנית בין תמונת המציאות (של איסוף המודיעין), שהיא הטרוגנית, מורכבת ולא ברורה, ובין אחת התבניות הקרובות ביותר למציאות. סגירת התבנית היא שתקנה למקבל ההחלטות את החיזוי האופטימלי של העתיד.
קברניטי המודיעין אמורים להגדיר לגבי האויב מהו הטיפוס האידיאלי של הכנה למלחמה, מהו הטיפוס האידיאלי של ביצוע תרגיל ומהו הטיפוס האידיאלי של הונאה והטעיה. משיוצגו שלושת הטיפוסים האידיאליים האלה, יהיו בידינו קריטריונים מבחינים בין שלוש סיטואציות שונות, ואלה יאפשרו למדוד את המידע על האויב ולהחליט מהו הכיוון האפשרי לפעולה. ניתן ליישם את המודל על תרחישים נוספים שהמודיעין מתמודד איתם, בהתבסס על הצגת טיפוסים אידיאליים רלוונטיים.
בניגוד לגישה הביקורתית על פי תורת ההפרכה של פופר, אני טוען שהחשיבה האנושית איננה נוטה להפריך את עצמה, אלא לאשש את עצמה. המודל החדש, המבוסס על טיפוסים אידיאליים מתחרים, גורס שאין צורך למצוא עובדות מפריכות, אלא יש לנסות למצוא קרבה ודמיון בין העובדות האמפיריות לבין הטיפוסים האידיאליים בקלסיפיקציה המודיעינית של דפ"אות, למשל של מלחמה, תרגיל או הטעיה והונאה.
הטיפוסים האידיאליים המתחרים האלה מבוססים על צבר של אינפורמציה המקבץ עובדות מציאות למשפחה אחת. חוקרי המודיעין אמורים להשוות בין העובדות, שנאספו בדרכים שונות, על פי קרבתן לטיפוסים האידיאליים. הדפ"א הקרובה ביותר למידע האמפירי השאוב מן המציאות (המידע המודיעיני שנאסף) היא המנצחת, ועל פיה אמורות להתקבל ההחלטות. כלומר, אנשי המודיעין מבצעים תהליך של סגירת תבנית בין המידע האמפירי שנאסף (התבנית הרעה) לבין אחד מן הטיפוסים האידיאליים בקלסיפיקציה שבנו (התבנית הטובה). הם אינם מפריכים מידע, כפי שהמתודה של פופר ממליצה, אלא מבצעים פעולה קוגניטיבית ואפיסטמולוגית של סגירת תבנית לעבר התבנית הקרובה והדומה לממצאים.
 
 
תחזית המודיעין המבוססת על שילוב של המתודה האמפירית, המתודה הביקורתית והמתודה התבניתית
תפקידם של חוקרי המודיעין אינו לחזות מה יקרה במציאות, אלא להבין מה יכול להיות, כלומר מהי מגמת ההתפתחות של האירועים האפשריים. התיאוריה חלה גם על משימות נוספות, בהתבסס על קלסיפיקציה של טיפוסים אידיאליים - דפ"אות הרלוונטיות למושא המחקר. אנשי המודיעין אינם יודעים מה ילד יום, אך הם מבינים שהתחזית היא הכרח הישרדותי וכי עלינו לנסות לשפר את המתודה האבחונית כדי לשפר את הבנתנו את מגמת ההתפתחות, לנוכח הסכנה של פתיחה במלחמה מצד האויב.
מודל האבחון הרפואי־מודיעיני המוצג כאן איננו מבטל מכול וכול את המתודה האינדוקטיבית־ביקורתית, אך לטענתי, המתודה החדשה היא המומלצת להערכה ולשיפוט של מידע מודיעיני. הרי החשיבה האנושית איננה מבוססת על קבלת החלטות אסוציאטיבית (הגישה האינדוקטיבית) ומטבעה אינה נוטה להפרכה עצמית (הגישה הביקורתית). כפי שתורת הגשטלט גורסת, החשיבה האנושית נוטה לסגור תבניות רעות על פי נקודת ייחוס של תבניות טובות (מודל האבחון הרפואי). המודל החדש מגייס באופן חלקי את תורת האינדוקציה באיסוף מידע אמפירי ובאופן חלקי גם את הגישה הביקורתית בהפרכות חלקיות באמצע הדרך, אך שם את הדגש על תהליך החשיבה של סגירת תבניות.
בהתייחס למלחמת יום הכיפורים, סביר שעל בסיס המידע האמפירי שהיה בידי המודיעין ("העובדות היו ידועות", כדברי ועדת אגרנט) היו קברניטי הצבא והמדינה סוגרים תבנית לעבר הטיפוס האידיאלי של מלחמה, ולא תרגיל או הונאה.