האמנים

דרום
הֵם כִּמְעַט אוֹמְרִים זֹאת,

אֲנִי הַסַּנְדְּלָר שֶׁתִּקֵּן אֶת נַעֲלֵךְ

כְּשֶׁשָּׁקַעְתְּ בַּחוֹל,

אֲנִי הַמַּנְעוּלָן שֶׁפָּתַח אֶת דַּלְתֵּךְ

כְּשֶׁנִּסְגְּרָה פִּתְאֹם.

עוֹמְדִים מִחוּץ לַחֲנֻיּוֹת הַקְּטַנּוֹת,

שֶׁמַּדְּפֵיהֶן עֲמוּסִים, קִירוֹתֵיהֶן צְהֻבִּים

מֵרֹב אוֹר שֶׁמֶשׁ.

מִסְתַּכְּלִים בָּעוֹבְרִים וְשָׁבִים.

בּוֹאוּ לְבַקֵּר אוֹתָנוּ

לִפְעָמִים,

הֵם כִּמְעַט אוֹמְרִים זֹאת

וְנֶעֱלָמִים מִן הָעַיִן.

הים
(זיכרונות ילדות)

זֶהוּ אֹפִי שֶׁל בֶּן אָדָם, הֵם אָמְרוּ. זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת.

הַיָּם גָּאָה, גָּעַשׁ, בְּצִבְעֵי הַגּוּאָשׁ הָאֲדֻמִּים שֶׁלּוֹ.

דִּמִּיתִי אוֹתוֹ לָאֹפִי הָאֱנוֹשִׁי עַצְמוֹ,

שׁוֹתֵק, חַיְּכָן, אוֹהֵב מִסְתּוֹרִין,

חֲסַר מִסְתּוֹרִין בְּעַצְמוֹ.

הַמַּיִם שֶׁנִּתְּזוּ, לֹא מִשָּׁם הִגִּיעוּ.

הַנַּחְשׁוֹלִים הָעֲצוּמִים הָיוּ בַּדִּמְיוֹן.

הַיָּם הָיָה מְקוֹם מִשְׂחָק.

מַה שֶּׁהִתְגַּלָּה שָׁם אָסוּר הָיָה לִרְאוֹת.

הַשֶּׁמֶשׁ, הַשֶּׁמֶשׁ, הַשֶּׁמֶשׁ, כְּאִלּוּ הָיְתָה רַק מִלָּה זוֹ בָּעוֹלָם.

זֶהוּ אֹפִי שֶׁל בֶּן אָדָם, הֵם אָמְרוּ. זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת.

בְּתֵל אָבִיב הַקְּטַנָּה שֶׁאֵינָהּ מִתְיַשֶּׁנֶת לְעוֹלָם

הֵן קִלְּפוּ תַּפּוּזִים לַיְלָדוֹת, וְדָאֲגוּ שֶׁנַּחֲבשׁ כּוֹבָעִים.

אֵירוֹפָּה רְחוֹקָה כָּל כָּךְ

אֵירוֹפָּה הִיא לֹא הַמִּלָּה לְבוֹר שֶׁחוֹפְרִים בַּחוֹל,

תַּחְתָּיו יוֹצְאִים מַיִם מְתוּקִים, כִּבְיָכוֹל,

לְבוֹר אַחֵר, לֹא נֶחְפַּר, פִּתְאוֹמִי.

נִתָּן לְשַׁנּוֹת.

רחוב
הָעֵצִים מַטְעִים אוֹתִי לַחְשֹׁב כִּי כָּאן מָקוֹם עַתִּיק יוֹתֵר,

הֵם פְּרוּשִׂים כְּמִפְרָשִׂיּוֹת,

וְהָרְחוֹב כָּאֳנִיָּה אַטְלַנְטִית קְטַנָּה

שֶׁאוֹרוֹתֶיהָ כָּבִים עִם עֶרֶב,

וְרַק בָּבוֹת בָּתֶּיהָ דּוֹלְקוֹת.

וּשְׁחוֹר הַסֵּיפָן מַבְרִיק מִמֶּנָּה

אֶל יָמִים כֵּהִים, עֲמוּמִים.

שִׂיחִים מַנְעִימִים אֶת לֶכְתִּי בִּלְחִישׁוֹת,

סָמִיךְ הַלַּיְלָה כִּדְבַשׁ הָאֲדָמָה, וְהָרְחוֹב.