עלבון
לִקְרַאת עֶרֶב אֲנַחְנוּ נֶאֱסָפִים.
אֶת נַהֲמוֹת הַיּוֹם יַחְלִיפוּ בְּכִיּוֹת אֲחֵרוֹת.
מִתְכַּנְּסִים בַּמְּקָרֵר, תָּרִים אַחַר הַנּוּרָה
הַקְּבוּעָה בְּמוֹחוֹ הַמְּטַרְטֵר.
אַף כִּי נִמְצְאָה,
עֲדַיִן אֵין אָנוּ נִרְגָּעִים.
כַּמָּה רְעֵבִים אֲנַחְנוּ, כַּמָּה תָּמִיד רְעֵבִים.
כְּשֶׁהָיִינוּ תִּינוֹקוֹת אִמָּא נָתְנָה לָנוּ חָלָב
כָּל שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת.
אֲנַחְנוּ נִזְכָּרִים בְּעֶלְבּוֹן הִתְנַתְּקוּת
הַפִּטְמָה,
יְתוֹמֵי חָלָב אֲנַחְנוּ –
כְּמֵהִים.
אוֹבְדֵי עֵצוֹת, סָבִים
מִסְפַּר פְּעָמִים מִסָּבִיב לַגֻּמְחָה,
זְנָבֵנוּ שָׁמוּט,
עַד שֶׁמּוֹצְאִים אֶת הַתְּנוּחָה.
מְלֻטָּפִים
כְּמוֹ חַיּוֹת הַמַּחְמָד שֶׁרָצִינוּ לִהְיוֹת.