אריה ושמו אנה

אָנָה לֹא כָּל כָּךְ רוֹצָה לָלֶכֶת לַגַּן. אֲבָל בֹּקֶר אֶחָד הִיא פּוֹגֶשֶׁת בַּדֶּרֶךְ אַרְיֵה, שֶׁבִּכְלָל לֹא רוֹצֶה לִטְרֹף אוֹתָהּ וַאֲפִלּוּ נוֹתֵן לָהּ כַּמָּה עֵצוֹת מֵהַגּ'וּנְגֶּל. 
מָה יִקְרֶה כְּשֶׁאָנָה תַּגִּיעַ לַגַּן? וְהַאִם הָאַרְיֵה יְחַכֶּה לָהּ גַּם בְּסוֹף הַיּוֹם?
אַרְיֵה וּשְׁמוֹ אָנָה הוּא סִפְרָהּ הַשֵּׁנִי לִילָדִים שֶׁל מָאיָה שְׁלֵייפֶר, מְאַיֶּרֶת וּמְעַצֶּבֶת מָעֳרֶכֶת וְסוֹפֶרֶת מַבְטִיחָה. סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן, בַּיִת עֲנָק, זָכָה לִשְׁבָחִים יוֹצְאֵי דֹּפֶן וְתֻרְגַּם לְשָׂפוֹת רַבּוֹת.