בשכבר הימים הבאים

הַכְּלוּם שֶׁהִנֵּנִי  
רוֹקֵם עוֹר וְגִידִים.

הֲוָיָה מִתְהַוָּה
כָּאן וְשָׁם
לְיָד וּבְתוֹךְ
בְּמַקְבִּיל וּמֵעַל. 

מָה מְחַפֵּשׂ הַכְּלוּם
עָטוּר בְּתַחְפֹּשֶׂת הָאֶפְשָׁר? 

כתיבתה יוצאת הדופן של אילנה סובל חותרת אל הפרדוקסים הקיומיים, הבלתי נמנעים, המכאיבים, אך גם מאירים ומעשירים, שבחיי אנוש. תחילתו של הספר בשירים בעלי רגישות דקה, המהווים בעיקר שיח פנימי בין הדוברת לבין עצמה, שעיקרו תהיות על אין-ספור גילוייו של הזמן: טרם-היות, תופעת החלוף, הזיכרון, המוות, הרגע האחד ושלל הופעותיו, סדרי העולם החיצוני אל מול תעתועי התודעה. חציו השני של הספר כולל קטעי פרוזה, שמקוריותם ולכידותם נובעים מאותו חלל בו מתערבלים פרטי המציאות לכלל חווייה קיומית על יסודותיה האפלים והמוארים גם יחד. 
מעודי לא נתקלתי במארג כה מורכב ומקורי בין הריאליסטי לפנטסטי. המציאות נפרצת באורח מצחיק ומחריד, מפתיע וגרוטסקי – כפי שנפרצים גבולות האני, גבולות הזמן והמרחב באזורי הפרדוקס.
-צביה ליטבסקי