פרק 1
כשהייתי בן שש, ראיתי בספר על הג'ונגלים תמונה אחת שהרשימה אותי מאוד. בתמונה נראה נחש חנק, בזמן שבלע חיית בר. כך נראה הציור:
בספר נכתב: "נחשי החנק בולעים את הטרף שלהם כשהוא שלם לגמרי, בלי ללעוס. אחר כך הם לא מסוגלים לזוז, והם ישנים במשך שישה חודשים, עד שמסתיים העיכול."
חשבתי אז הרבה על כל מה שקורה בג'ונגל, וציירתי את הציור הראשון שלי, בעפרונות צבעוניים. ציור מספר 1 שלי נראה כך:
הצגתי את יצירת המופת שלי למבוגרים, ושאלתי אם הציור מבהיל אותם.
הם השיבו: "מה יש לפחד מכובע?"
אבל הציור שלי הוא לא של כובע. הוא של נחש חנק שמעכל פיל.
כדי שהמבוגרים יוכלו להבין, ציירתי את נחש החנק כפי שהוא נראה מבפנים. הרי תמיד צריך להסביר להם. ציור מספר 2 שלי נראה כך:
המבוגרים יעצו לי להניח לציורים של נחשי חנק, מבפנים או מבחוץ, ולהתעניין במקום זה בגיאוגרפיה, בהיסטוריה, בחשבון ובדקדוק. כך נטשתי בגיל שש קריירה מבטיחה בתור צייר. הכישלון של ציורים מספר 1 ומספר 2 שלי איכזב אותי מאוד. המבוגרים לא מבינים שום דבר בעצמם, וזה מעייף מאוד בשביל הילדים להסביר להם הכל כל הזמן.
הייתי צריך לבחור במקצוע אחר, אז למדתי להטיס מטוסים. טסתי כמעט לכל מקום בעולם, והגיאוגרפיה שלמדתי כשהייתי קטן עזרה לי מאוד. הייתי מסוגל להבדיל במבט זריז בין סין לבין אריזונה. זה מועיל מאוד, אם הולכים לאיבוד באמצע הלילה.
היו לי בחיים הרבה קשרים עם הרבה אנשים רציניים. ביליתי זמן רב עם מבוגרים והכרתי אותם מקרוב. זה לא שיפר את מה שאני חושב עליהם.
כשהייתי פוגש מבוגר שנראה לי קצת יותר פיקח, הייתי מעמיד אותו במבחן באמצעות ציור מספר 1 שלי, ששמרתי איתי כל הזמן. רציתי לדעת אם הוא יכול להבין משהו. אבל התשובה הייתה תמיד: "זה כובע." לכן לא דיברתי איתו לא על נחשי חנק, לא על ג'ונגלים ולא על כוכבים. התאמתי את עצמי לרמה שלו. דיברתי איתו על משחקי קלפים, על גולף, על פוליטיקה ועל עניבות. המבוגר שמח מאוד להכיר מישהו כל כך מעניין.
פרק 1
כשהייתי בן שש, ראיתי בספר על הג'ונגלים תמונה אחת שהרשימה אותי מאוד. בתמונה נראה נחש חנק, בזמן שבלע חיית בר. כך נראה הציור:
בספר נכתב: "נחשי החנק בולעים את הטרף שלהם כשהוא שלם לגמרי, בלי ללעוס. אחר כך הם לא מסוגלים לזוז, והם ישנים במשך שישה חודשים, עד שמסתיים העיכול."
חשבתי אז הרבה על כל מה שקורה בג'ונגל, וציירתי את הציור הראשון שלי, בעפרונות צבעוניים. ציור מספר 1 שלי נראה כך:
הצגתי את יצירת המופת שלי למבוגרים, ושאלתי אם הציור מבהיל אותם.
הם השיבו: "מה יש לפחד מכובע?"
אבל הציור שלי הוא לא של כובע. הוא של נחש חנק שמעכל פיל.
כדי שהמבוגרים יוכלו להבין, ציירתי את נחש החנק כפי שהוא נראה מבפנים. הרי תמיד צריך להסביר להם. ציור מספר 2 שלי נראה כך:
המבוגרים יעצו לי להניח לציורים של נחשי חנק, מבפנים או מבחוץ, ולהתעניין במקום זה בגיאוגרפיה, בהיסטוריה, בחשבון ובדקדוק. כך נטשתי בגיל שש קריירה מבטיחה בתור צייר. הכישלון של ציורים מספר 1 ומספר 2 שלי איכזב אותי מאוד. המבוגרים לא מבינים שום דבר בעצמם, וזה מעייף מאוד בשביל הילדים להסביר להם הכל כל הזמן.
הייתי צריך לבחור במקצוע אחר, אז למדתי להטיס מטוסים. טסתי כמעט לכל מקום בעולם, והגיאוגרפיה שלמדתי כשהייתי קטן עזרה לי מאוד. הייתי מסוגל להבדיל במבט זריז בין סין לבין אריזונה. זה מועיל מאוד, אם הולכים לאיבוד באמצע הלילה.
היו לי בחיים הרבה קשרים עם הרבה אנשים רציניים. ביליתי זמן רב עם מבוגרים והכרתי אותם מקרוב. זה לא שיפר את מה שאני חושב עליהם.
כשהייתי פוגש מבוגר שנראה לי קצת יותר פיקח, הייתי מעמיד אותו במבחן באמצעות ציור מספר 1 שלי, ששמרתי איתי כל הזמן. רציתי לדעת אם הוא יכול להבין משהו. אבל התשובה הייתה תמיד: "זה כובע." לכן לא דיברתי איתו לא על נחשי חנק, לא על ג'ונגלים ולא על כוכבים. התאמתי את עצמי לרמה שלו. דיברתי איתו על משחקי קלפים, על גולף, על פוליטיקה ועל עניבות. המבוגר שמח מאוד להכיר מישהו כל כך מעניין.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
