כשפקח רועי את עיניו בבוקר הוא נבהל לרגע כשראה עצמו תלוי באוויר ונאחז ברגליו בענף העץ הגבוה כשאדמת היער נמצאת למטה הרחק מתחתיו, אך מיד נזכר היכן הוא נמצא וכעס על עצמו מאוד על שנרדם ולא המתין לקוסם.
הוא ניסה לאמץ את עיניו.
אולי ממרומי העץ יוכל להבחין בחבריו, אך לדאבונו לא הצליח לראות אותם.
הוא ניחם את עצמו שמהגובה שבו הוא נמצא, קשה ואפילו בלתי אפשרי להבחין בשני זחלים קטנים ואולי יתכן כי הם נמצאים בקרבת מקום.
הוא היה שוב רעב, אבל על העץ שעליו עמד לא נותר כל עלה. רק ענפים ארוכים וסבוכים שהשתרגו זה בזה.
לא הייתה לו כל בררה אלא לעשות שוב את הדרך הארוכה עד למטה ולבסוף לאחר זמן שנראה לו כנצח, כשהוא מרגיש שבטנו כבר נדבקת לגבו, הגיע אל הקרקע, מצא שיח עם עלים בשרניים מאורכים וכסופים והתנפל עליו בתאבון רב.
רועי היה כל כך רעב שאכל שעה ארוכה עד שהרגיש עצמו כבד ומלא ורצה לנמנם מעט, אבל הוא לא הרשה זאת לעצמו.
'אני חייב היום למצוא את ורדית ונוני' אמר בלבו והתחיל ללכת בכבדות.
'אם קרה להם משהו צריך למצוא אותם מהר לפני שיהיה מאוחר מדי'.
הוא קרא בשמם פעמים אחדות אך לא שמע כל תשובה.
'אולי נוני וורדית חזרו אל הזחלים' התגנבה מחשבה חדשה ללבו של רועי.
'הם הרי מכירים את היער טוב ובטח מצאו בקלות את הדרך חזרה'.
מצד אחד הוא קיווה שכך באמת קרה. לפחות הם לא אבודים ביער ולא קרה להם משהו, אבל מצד שני...הוא לא שלל את האפשרות שהזחלים השפיעו על נוני וורדית.
'גם אם אני אפגוש אותם שוב במקרה ביער' חשב לעצמו בעצב, 'הם לא ירצו שוב להיות חברים שלי. בשביל מה להם להיות חברים של מישהו שלא רצה בהתחלה להכיר אותם בכלל? וגם בגללי קרה מה שקרה ונפלנו מהעץ.
אם לא הייתי אומר ומזכיר את זה ששכחתי לבקש מהקוסם לראות את היער מהקומה העליונה של בית הפטרייה שלו, לא היינו מטפסים בכלל על העץ הגבוה הזה וחוץ מזה אני גם אמרתי להם שכדאי לנסות ושנוני יצליח לטפס.
איזה טיפש הייתי.
באותו רגע עוד הרגשתי כל כך חכם ושנון והכי גרוע, כשהיינו כבר למעלה על העץ לא הסתפקתי בעלה שאכלנו, עוד הייתי צריך להציע לזחול על העלה ההוא שבגללו נפלנו מהעץ.
זה הכול באשמתי ונוני וורדית בטח גם חושבים ככה.
טוב, מה אני צריך בכלל את הזחלים האלה? אני אמשיך לשוטט לי לבד ביער עד שאחזור להיות ילד רגיל.
כשהילדים בכיתה ישמעו על ההרפתקאות שלי אני אהיה ממש מיוחד בעיניהם. אפילו מיכל היפה תבחר בי מכל הילדים ותרצה להיות חברה שלי'.
רועי המשיך לזחול עוד זמן מה לחלום בהקיץ ולדמיין בלבו איך יהיה הילד המקובל ביותר בכיתה, עד ששוב תקף אותו הרעב והוא החל לתור אחר מזון.
לבסוף נתקל בשיח עם עלים שנראו עסיסיים ביותר ובקושי הספיק לנגוס באחד העלים כשהרגיש את האדמה רועדת תחתיו.
לרגע חשב כי זו רעידת אדמה והתפלל שעצי היער לא יקרסו עליו, אבל מיד זיהה כי אלו הם צעדי ריצה שהלכו וגברו מרגע לרגע ואליהם התווסף קול נוסף מעין יללה מקפיאת דם.
כעבור רגע יצא עוגי מבין העצים כשהוא רץ כמו מישהו שנטרפה עליו דעתו ומיילל בקול גדול.
רגליו הענקיות רקעו בקרקע בקול שאון אדיר, הוא הנחית מכה הגונה על אחד הגזעים והמוני עלים נשרו על הקרקע.
לאחר מכן הניח את ידיו על ראשו והחל לרוץ במעגלים כשהוא צורח בקול מחריד.
לרועי היה ברור שקרה משהו.
משהו נורא.
מלך הפרפרים בוודאי בצרה.
עוגי לא היה משתולל סתם ככה ללא סיבה ומדוע מלך הפרפרים לא בא אחריו כדי להרגיעו? רועי רצה לעזור אבל הוא היה כל כך קטן.
מה הוא כבר יכול לעשות? ואז, בלי לחשוב יותר מדי הוא קרא בקול: "עוגי, עוגי, בוא לכאן. פה ליד השיח".
עוגי נעצר, הפסיק ליילל, רחרח באוויר והתחיל לגשש ולחפש על הקרקע כשהוא משתדל ללכת בעדינות עד כמה שאיפשר לו גופו הענק.
רועי קיווה שעוגי יבין את שפתו.
הוא שמע כבר פעמיים את מלך הפרפרים מדבר איתו.
"עוגי, אני כאן" אמר כשהענק כבר עמד ממש ממש קרוב אליו.
עוגי התכופף אל השיח ועיניו הגדולות נפערו לרווחה.
פניו היו עתה קרובות מאוד אל רועי שהחל לחשוש שאולי עשה טעות והוא יהיה עכשיו טרף לענק המגודל.
הוא דיבר במהירות בטרם יהיה ספק בידיו של הענק לעשות משהו: "עוגי, מה קרה? קרה משהו למלך הפרפרים"? עוגי תפס שוב את ראשו בידיו וחידש את יבבותיו.
"עוגי" אמר רועי, "אני יודע שאתה מבין מה שאומרים לך. רוץ אל בית הפטרייה של הקוסם ותקיש על הדלת שלו. הוא יידע כבר מה לעשות. הוא יעזור לך".
עוגי התרומם ונעמד שוב על רגליו וכבר עמד ללכת משם כשרועי נזכר בעוד דבר.
"הי רגע. חכה רגע עוגי" קרא אליו.
עוגי התכופף שוב, כרע על ברכיו והאזין.
"עוגי, אם תתקל בדרך בשני זחלים, קח את הקוסם אליהם. בסדר"? עוגי השמיע קול נהימה שרועי קיווה כי זהו אות הסכמה, נשא את רגליו, רץ במהירות ונעלם בין העצים.
רועי הביט אל המקום שהוא נעלם.
זה היה הכיוון שממנו גם הוא בא והבין כי זוהי הדרך אל בית הפטרייה ואל הזחלים ושהוא זחל כל הזמן בכיוון הלא נכון.
הוא החליט לאכול מעט מהעלה עליו עמד ולאחר מכן לחזור בדרך שממנה הגיע בעקבותיו של עוגי.
הוא לעס מהעלה אבל משהו הציק לו.
לפתע הכתה בו ההכרה: 'איזה טיפש הייתי. יכולתי לבקש מעוגי שייקח אותי לבית הקוסם. הוא בטח כבר הגיע לשם. יכולתי כבר להיות מוגן על שולחן הפטרייה שלו. איזה טיפש אני. איזה טיפש'.
הוא הרגיש לפתע כבד ועייף.
הוא רצה לבכות. הרי הייתה לו הזדמנות להינצל.
עכשיו לעולם לא יצליח לחזור את כל הדרך הארוכה. וכמה זמן עוד יאיר לו המזל פנים והוא לא יהיה טרף ליצורי הלילה? 'הכול אבוד' חשב לעצמו ובהה בעצב אל גזעי העצים שמולו.
לא היה לו כוח לזחול יותר ממקום למקום. הוא לא רצה לעשות כלום. רק להמתין לקץ.
'אם זה המזל שלי' הרהר בעגמה, 'אז שיהיה מה שיהיה. אני לא אתרוצץ כל היום ביער כדי לגמור בסוף את חיי בתוך לועו של עכביש או איזה יצור אחר'.
הוא עצם את עיניו והמשיך להרהר במר גורלו.
הוא חשב שאולי קרה משהו לקוסם ואז הוא לא יוכל לחזור יותר להיות ילד רגיל.
הוא לא ידע כמה זמן כבר עבר, אבל כשפקח שוב את עיניו כבר כמעט וירד הלילה והוא נזכר ששוב לא חיפש מסתור, אבל זה כבר לא היה אכפת לו.
הוא נשאר לעמוד על העלה ולבהות קדימה בריקנות.
לפתע שמע קול מוכר.
מעין תנודות חלשות שזעזעו את העלה עליו עמד ושגברו מרגע לרגע.
גופו כאילו קיבל חיים חדשים בבת אחת.
"עוגי. עוגי" קרא בקול. "בוא לכאן מהר בבקשה עוגי".
עוגי יצא מאחורי גזעי העצים ואחריו יצאו הקוסם ומלך הפרפרים.
רועי שמע קולות רבים קוראים בשמו ועד מהרה הציצו בו המוני זוגות עיניים.
עוגי, הקוסם ומלך הפרפרים רכנו מול השיח שעליו עמד ורועי הבחין שידיו של הקוסם עמוסות בזחלים.
המילים נעתקו מפיו.
הוא רצה לענות להם, אבל שום קול לא יצא מגרונו.
"זה בסדר רוי רוי" אמר הקוסם ברוך. "אין צורך לומר דבר. בוא עלה על היד שלי ונמצא לך ולזחלים מקום בטוח לשהות בו".
הקוסם הושיט את ידו ורועי טיפס עליה.
הזחלים חייכו אליו בטוב לב.
קולו חזר אליו והוא שאל: "איפה נוני וורדית? הם חזרו? מצאתם אותם"?
"אנחנו כאן" נשמע קולו של נוני.
"על היד השנייה של הקוסם" הוסיפה ורדית.
רועי נשם לרווחה. לרגע היה נדמה לו שהוא חולם חלום שעוד מעט יתנפץ והוא יקיץ ממנו ויגלה שהוא עדיין עומד בודד וגלמוד על העלה וממתין לקיצו הקרב.
הקוסם התרומם על רגליו והחל ללכת בעקבות מלך הפרפרים ועוגי.
"ילד, כלומר זחל" אמר מלך הפרפרים תוך כדי הליכה, "איך הגעת לכאן בכלל? וגם אתם זחלים, מה גרם לכם להתרחק כל כך מהמקום הקבוע שלכם"?
הזחלים התחילו לדבר בבת אחת.
"אני לא מבין כלום כשאתם מדברים כולם ביחד" אמר מלך הפרפרים.
"תבחרו מישהו אחד שיספר".
"רוי רוי. אנחנו רוצים שרוי רוי יספר" ענו הזחלים פה אחד.
"אה יפה. נותנים כבוד לחדשים" חייך מלך הפרפרים. "ובכן רוי רוי, הבה נשמע מה בפיך".
רועי סיפר איך הוא, נוני וורדית טיפסו על העץ ואיך הם גם נפלו ממנו על גבי העלה וכיצד הסתובב יומיים לבדו ביער.
הוא לא סיפר על הפגישה עם עוגי, כי הוא רצה כבר לשמוע מה קרה לנוני ולורדית.
"אני מבין" אמר מלך הפרפרים. "אבל מה אתם שאר הזחלים עשיתם כל כך רחוק מהמקום הקבוע שלכם? ואל תדברו כולכם בבת אחת. תבחרו זחל אחד שיספר לי".
"ורדית, ורדית" קראו הזחלים בקצב אחיד.
"ורדית, בואי נשמע מה בפיך" פנה אליה מלך הפרפרים. "אני רוצה לדעת הכול והאם עזבתם בגלל גנבי הקורים".
"בגלל מי"? שאלו זחלים אחדים במקהלה.
"בגלל גנבי הקורים" ענה להם מלך הפרפרים. "האנשים האלה שהסתובבו ליד המקום הקבוע שלכם".
"לא ראינו שום אנשים" אמרה ורדית ובקולה נשמעה סקרנות רבה. "איזה אנשים אלה?
מה הם באו לחפש ביער"?
"אני אסביר לכם אחר כך" ענה מלך הפרפרים. "אין בררה. אתם ממילא כבר צריכים לדעת על מה שקרה, כדי שתוכלו להתמודד איתם אם תפגשו בהם שוב, אבל עכשיו הייתי רוצה לשמוע ברשותך ורדית מדוע עזבתם את המקום הקבוע שלכם".
"טוב" אמרה ורדית. "אז ככה. אחרי שרוי רוי נפל מהעלה, הגיעה פתאום רוח מהכיוון השני והעיפה אותנו חזרה קרוב לעץ הגבוה. זה שנפלנו ממנו. אני ונוני נחתנו בשלום עם העלה שעליו נתלינו, חזרנו במהירות אל חברינו הזחלים וסיפרנו להם מה קרה. מיד החלטנו שצריך לחפש את רוי רוי ושאסור לתת לו להישאר בלילה לבד ביער. עזבנו את המקום הקבוע שלנו, התחלנו לקרוא לו, אבל לא מצאנו אותו. הלילה ירד וכבר היה מאוחר ומסוכן לעשות את הדרך חזרה, אז מצאנו לנו מסתור מתחת לשיח וקיווינו שהכול בסדר ושרוי רוי חי ושלם".
ורדית עשתה אתנחתא קצרה וכולם המתינו בשקט עד שהיא חזרה שוב לדבר: "למחרת המשכנו לחפש אותו וקראנו כל הזמן בשמו.
התרחקנו מאוד מהמקום הקבוע שלנו, אבל החלטנו לא להתייאש.
הסתובבנו כל היום עד שירד הלילה. שוב מצאנו מסתור ובשעות הבוקר המוקדמות המשכנו לחפש את רוי רוי. קראנו בשמו ואפילו צעקנו בקול, אבל לא שמענו כל תשובה. היינו כבר רחוקים מאוד מהמקום הקבוע שלנו והחלטנו שאם מחר לא נמצא את רוי רוי, נתחיל לחזור. ואז פתאום הופעתם אתם וקראנו לכם והקוסם הושיט לנו את זרועותיו וחשבנו שתפנו לכיוון המקום הקבוע שלנו, אבל הלכתם בעקבות עוגי ופתאום ראינו את רוי רוי בריא ושלם".
רועי התרגש כל כך מדבריה של ורדית שלא מצא שום דבר להגיד שיוכל לשקף את הרגשתו.
אילו היה עדיין ילד, היו ודאי דמעות נקוות בעיניו, אבל כידוע לכולנו, או לפחות לחלקנו, הזחלים אינם בוכים ואינם מזילים דמעות ורועי שמח על כך מאוד.
זו הפעם הראשונה שהוא חשב לעצמו:
'טוב שאני זחל. זה היה ממש לא נעים לפרוץ בבכי כאן מול כולם. הזחלים עשו דרך כל כך ארוכה רק כדי לחפש אותי. הם באמת חברים אמתיים וזה עוד אחרי מה שאני אמרתי עליהם'.
הוא שם לב שאף אחד לא הזכיר באוזני מלך הפרפרים את העובדה שהם רבו איתו.
רועי ממש לא האמין למשמע אוזניו.
הזחלים לא רק שהתעלמו מכך שהם רבו איתו, אלא עוד סיכנו את נפשם כדי לחפש אותו.
הוא שאל בקול חנוק: "מה? אתם עשיתם את כל הדרך הארוכה הזאת בשביל לחפש אותי"?
"ברור" ענה לו נוני ושאר הזחלים נענעו בראשם בהסכמה. "בשביל זה יש חברים. לא"?
"יש לכם מזל גדול שאתם כאלה טובי לב וחברים למופת ושיצאתם לחפש את רוי רוי הזחל החדש" אמר מלך הפרפרים. "אחרת גנבי הקורים היו לוכדים אתכם".
הקוסם ששתק עד עכשיו אמר למלך הפרפרים: "נצטרך למצוא לזחלים מקום חדש. אסור להם לחזור למקום הקבוע שלהם. לא אחרי שגנבי הקורים כמעט לכדו אותם. ואתה בעצמך אמרת שהאנשים האלה אמרו שהם לא היחידים שיודעים על קורי הקסם. יכולים לבוא עוד אנשים. אני מציע שבינתיים ניקח את הזחלים אליי אל בית הפטרייה, שם הם יהיו מוגנים".
קולות התרגשות נשמעו מכל עבר: "וואו, אנחנו נגור אצל הקוסם בבית הפטרייה. איזה כיף".
רועי שמח מאוד. הוא זכר כמה מוגן הרגיש בתוך הפטרייה והוא שם לב שהייתה זו כבר שעת דמדומים והלילה עוד מעט ירד.
הוא לא רצה לעבור עוד לילה בחוץ כשהאויבים משחרים לטרף וגנבי הקורים שהוא לא הבין מי הם בדיוק רוצים ללכוד אותם.
הוא רצה לשאול את מלך הפרפרים למה גנבי הקורים מתעניינים כל כך בזחלים, אבל החליט משום מה לא לעשות זאת.
כנראה שגם שאר הזחלים חשבו כמותו או שעסקו במחשבות על בית הפטרייה, כי אף אחד מהם לא אמר דבר.
לא עבר זמן רב ורועי הבחין בבית הפטרייה של הקוסם ועד מהרה הם ניצבו מול הדלת. מלך הפרפרים פתח את הדלת כי ידיו של הקוסם היו עמוסות בזחלים והתיישב על אחת הפטריות ששימשו כיסאות. עוגי הצליח בקושי רב ומאמץ לא קטן להידחק בדלת.
מזל שקירות הפטרייה היו גמישים, אחרת ספק רב אם היה מצליח להיכנס לפנים בלי שהקירות יסדקו או חלילה יתמוטטו. לבסוף נכנס הקוסם אל ביתו, הניח את ידיו על שולחן הפטרייה והאיץ בזחלים לזחול אל השולחן. "קדימה" אמר להם. "אני רוצה להספיק לצאת החוצה בשעות האור כדי להביא לכם עלים טריים לאכילה ולשינה". הזחלים זחלו במהירות האפשרית ונעמדו על שולחן הפטרייה.
נוני וורדית התקרבו אל רועי.
"איזה כייף שאתה שוב איתנו" אמר נוני בגילוי לב וורדית הוסיפה: "תודה רוי רוי.
הצלת את החיים שלנו".
שאר הזחלים הסכימו לדעתם וכולם התקבצו סביבו כדי לברך אותו ולהביע את שמחתם על כך שחזר אליהם בריא ושלם.
הקוסם חזר וידיו עמוסות בשלל עלים שנראו טעימים ועסיסיים במיוחד.
"הבאתי לכם עלים גם למאכל וגם לכיסוי בלילה" הודיע לזחלים והדליק תוך כדי כך עששיות אחדות שהאירו את בית הפטרייה באור בהיר וחמים.
הם התנפלו על העלים בשמחה ובתיאבון רב.
גם רועי היה רעב ואכל עד שהרגיש כי לא יוכל עוד להכניס פירור אחד קטן אל פיו.
לפתע אירעה תקרית לא כל כך נעימה.
עוגי שישב על הרצפה בשקט והביט מוקסם בזחלים הזללנים, רצה להצטרף ולשבת ליד מלך הפרפרים והקוסם שישבו על הפטריות הקטנות ודיברו ביניהם בלחש.
הוא התיישב על אחת הפטריות, אך זו נשברה תחת כובד משקלו.
עוגי קפץ מיד וחזר לשבת על הרצפה כשעיניו מושפלות, אך מלך הפרפרים הרגיע אותו: "לא נורא עוגי. לא קרה כלום. הקוסם יתקן את הכיסא בלי שום בעיה".
הקוסם הוציא את שרביטו מתוך הגלימה שלו, כיוון אותו אל הפטרייה השבורה ולחש דבר מה בשקט.
בין רגע יצאו ניצוצות בצורת פרחים קטנים מתוך השרביט וכיסא הפטרייה השבור הפך לכיסא בצורת פרח יפה עם עלי כותרת אדומים.
הקוסם נראה קצת מבוייש.
הוא הביט במלך הפרפרים ואמר בהתנצלות: "אני כל כך לא מוצלח בעניינים האלה.
אני אנסה שוב".
"אני דווקא חושב שזה מאוד יפה" אמר מלך הפרפרים ברוך.
"הכיסא הזה מוסיף המון לעיצוב המיוחד של הבית שלך והוא גם נראה לי מאוד נוח. במקומך, הייתי הופך את כל הכיסאות פה לכל מיני דברים כיד הדמיון השורה עליך".
"אתה באמת חושב ככה"? שאל הקוסם ונראה כאילו הוא לא מאמין למשמע אוזניו.
"וודאי" ענה מלך הפרפרים והתיישב על כיסא הפרח בחיוך.
"הוא באמת נוח".
רועי ראה שמלך הפרפרים שרוי במצב רוח טוב והחליט לשאול את כל השאלות שהציקו לו: "מלך הפרפרים, מה קרה לך שגרם לעוגי להיבהל כל כך? ומי הם גנבי הקורים? ולמה אנחנו צריכים להסתתר מהם"?
"אהה. אני רואה שאתה ילד סקרן מאוד" אמר מלך הפרפרים ורועי פחד שאולי הגזים קצת, אבל מלך הפרפרים הוסיף: "אתה סקרן גדול כמו כל הילדים. סקרנות היא תכונה טובה, אבל לא אוכל לענות לך על כל שאלותיך. אספר לך רק מדוע עוגי נבהל כל כך ועל שתי השאלות האחרונות אענה כאשר תהיו מוכנים לכך. בסדר"?
"בסדר" ענו הזחלים בשמחה מהולה במעט אכזבה. "ובכן" אמר מלך הפרפרים, "אני ועוגי הלכנו לקטוף פירות, או יותר נכון, אני עפתי אל צמרות העצים וקטפתי לעוגי פירות ובדרכנו חזרה החלטתי לדרוש בשלומכם.
*המשך הפרק בספר המלא*
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
