אני גוף

בדמיון

בדמיונה

המפליג של ילדה

היא בונה ספינה

ובה מניחה משאלה

ואת ליבה

ושניהם מתרחקים ממנה

* * *

בתודעת הציפורים

גוברת התנועה על המרחב

ילדת זהב

בְּעוֹד שָׁנָה אֶהְיֶה בַּת חֲמִשִּׁים.

אֶעֱמֹד יְחֵפָה בְּמִטְבַּח הַבַּיִת שֶׁבָּנִיתִי

וְאַבִּיט הַחוּצָה אֶל הַנּוֹף וְאֶל עֲצֵי הַפְּרִי,

כַּפּוֹת רַגְלַי מִתְקָרְרוֹת

כְּנֶגֶד רִצְפַּת הַבֵּטוֹן.

שְׂעָרִי יִהְיֶה עָטוּר כֶּסֶף,

אֲבָל בִּפְנִים אֶהְיֶה אוֹתָהּ יַלְדָּה זְהֻבַּת שֵׂעָר

הַשּׁוֹרֶקֶת לְעַצְמָהּ אֶת שִׁיר שִׂיחַ הָעַגְבָנִיָּה

בִּזְמַן שֶׁאִמָּהּ תּוֹלָה כְּבִיסָה.

רֵיחַ הַשִּׂיחַ הַהוּא, יָרֹק וּמָרִיר

יִנָּשֵׂא אֵלַי נָקִי וָחַד

מֵעֵבֶר לְכָל הַשָּׁנִים.

הַאִם נוּכַל אָז לוֹמַר שֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה?

גופך

אִם תֵּשְׁבִי כְּשֶׁכַּפּוֹת רַגְלַיִךְ עַל הָאֲדָמָה

תּוּכְלִי לִשְׁמֹעַ אֶת גּוּפֵךְ שָׁר —

חֲלִיל רוֹעִים קָטָן בַּמֶּרְחָק.

גּוּפֵךְ שֶׁהָלַךְ אִתָּךְ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ:

בְּכִי תִּינֹקֶת זְנוּחָה,

בִּרְכֵּי יַלְדוּת מְדַמְּמוֹת,

גִּשּׁוּשֵׁי נַעֲרוּת נְבוֹכִים.

שְׁלוֹשָׁה הֶרְיוֹנוֹת אֲרֻכִּים,

שְׁתֵּי לֵדוֹת קָשׁוֹת

וְנִתּוּחַ קֵיסָרִי אֶחָד.

הוּא הָיָה אִתָּךְ, לֹא רָחוּץ, עָיֵף,

לָבוּשׁ פִּיגָ'מָה סְמַרְטוּטִית, בְּכָל הַדִּכְאוֹנוֹת.

הוּא עָבַר אִתָּךְ אֶת הַנִּתּוּחַ בָּאֹזֶן

וְנִתְקַף אִתָּךְ רָעָב בְּבֵית הַחוֹלִים כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלָּךְ גָּסַס.

אַתְּ מְבִינָה כְּבָר

שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לָךְ

וְגַם אִם הָעִבְרִית מִתְעַקֶּשֶׁת

לְדַבֵּר עָלָיו בִּלְשׁוֹן זָכָר

גּוּפֵךְ הִיא אַתְּ אִשָּׁה.